שלחנו של אברהם קלו

סימן קע"ו א' ד"ה אבל אם א"ל תן לי וכו' מדברי בע"הת נראה דהוי א"ר וכתב הגד"ת דה"ד להתעסק בהם בחנות דיש להם שייכות בגוף החנות אבל בלא"ה ר"ק הוי כמו הלויני ודור בחצרי ועיין למהריב"ל ח"א כלל ח' סי' ן' ולמהר"י הלוי סימן ל"א ועיין להרב כהונת עולם:

ב' ד"ו מותר להרבות בשכר וכו' כתב הב"י בשם הג"מי דדוקא אם נכנס תכף לתוך הקרקע ע"ש וכ"כ התוס' בפ' הספינה דפ"ו ע"ב בד"ה דינר אבל ה"ה בפ"ט מה' מל"ול כתב בשם הרשב"א דאפילו לא נכנס תכף דדוקא פועל משום דיכול לחזור בו ע"ש והמש"ל בפ"ט מה' שכירות דין ד' הוכיח מדברי הרשב"א הללו דפועל יכול לחזור אפילו הקדים לו שכרו ע"ש ול"מ דהכא שאני דעדין לא התחיל במלאכה כה דאפילו בע"הב יכול לחזור בו אבל אם התחיל במלאכה דבע"הב א"י לחזור בו ופועל יכול לחזור בו י"ל דאם הקדים שכרו דינו כדין בע"הב וכנ"ל מדברי רשב"ם שם בפ' הספינה דפ"ז ע"א בד"ה והא הכא וכו' שכתב דכיון דזה לא קנה אמאי מותר כיון דיכול לחזור בו ע"ש מש' דאי קנה א"י לחזור בו ובחזרה דפועל מיירי כמ"ש לעיל וחייב להשלים וכו' דאי בע"הב הא בבר הקדים לו שכרו וש"מ דפועל א"י לחזור בו וע"כ משום דהקדים לו שכרו וע"ש לכ"מ בה"ש במ"ש מהרי"קו:

ג' בהגה מותר להרבות בנדוניית חתנים עיין להרב תורת חסד סימן רי"ז בסופו ולהרב עדות ביעקב סי' קל"ט ולהרב זרע אמת חי"ד סי' מ"ה ע"ש:

סימן קע"ז א' ד"א אין מקבלין צ"ב וכו'. זהו ע"פ פירש"י והר"מ בפי' המשנה אבל התוס' פי' דקצץ לו השבח והוי רבית דאורייתא ובהכי ניחא מאי דק' עמ"ש התוס' לעיל בד"ה דקאי דחלקו על ריב"ן ובעו דיקבל הנותן פחת וזולא ע"ש דא"כ לוקמה הגמ' למתניתין דמציעא ודבכורות דמיירי בקבל הנותן זולא לבד ולענין רבית אכתי באיסורא קאי ולענין בכורה יד נכרי באמצע כיון דקיבל עליו זולא ולפ"ד התוס' דמתני' מיידי ברבית דאורייתא א"ש דמ"ש התוס' דבעי' תרוויהו היינו מדרבנן אבל מדאורייתא בחדא. סגי כמ"ש מהר"י אדרבי סי' ס"ט ועיין להגד"ת דרנ"ה ע"א ולהרב כהונת עולם סדל"ח ובהרא"ש ובש"מ בעובדא דדודא ומ"ש מהרש"א ע"ד התוס' הללו דמתני' ברבית דאורייתא עמ"ש בש"מ ועוד נר' דל"ק דכונתם דכיון דהוא רבית דאורייתא ע"כ דקבל שבח וש"מ דברשות נותן וע"כ משום דלא קבל מרא זוזי כמ"ש בבכורות וכיון דהטעם דברשות נותן כיון דלא קבל זוזי א"כ אפילו לא קצץ השבח אסור כיון דברשות נותן הוא וכיון דברשות נותן אפילו ברבית דרבנן נמי כיון דעיקר הטעם משום דלא קבל מדא זוזי ובמאי דרמי הגמ' מתני' דבכורות אמתני' דמציעא ורבא דחיק לאוקומא ק' הא רבא ס"ל כר"ל דמשיכה מ"ה כדאמר בהזהב קרא ומתני' מסייעי לר"ל וא"כ קנין דנכרי בכסף והכא דליכא כסף ל"ק אבל ישראל קני במשיכה ומאי פריך הגמ' ועיין להר"ב בש"מ בהזהב שם בשמעתא דמשיכה קונה ויתיישב שפיר ע"ש:

ב' שאם הוקרו וכו'. כ"ה לשון הר"מ ור"ל דבעי' שיקבל כל אחריות ולאו או או קאמר כ"נ מדברי מרן גבי פלוגתא דר"י וריב"ן שכ' דדעת הר"מ כדעת ר"י ע"ש ודלא כמהריק"ש בהגהותיו שכ' או או קאמר ובחדא מנייהו סגי ע"ש והגו"ר כלל ו' סי' ז' תמה דהא קי"ל כדעת ר"י דלא סגי בחדא מנייהו ותי' דלא נחלקו ר"י וריב"ן אלא במעות אבל בסחורה לכ"ע בחדא מנייהו סגי ע"ש ולא ראה תשו' מהרי"קו סי' קי"ט והובא בב"י דאדרבה לא נחלקו אלא בסחורה אבל במעות אפילו ר"י מודה ע"ש וכ"כ מהר"ם אלשקר סי' י"ג:

ג' בהגה וכ"ז לא מיירי אלא כשיש למקבל ריוח כ"כ בע"הת בשם חכמי לוניל והוא ירוש' בפ' אז"נ שם לפי מ"ש הפ"מ בפי' שם וכתב מהריב"ל בח"ג סי' ס"ד אפילו התנה שאם לא ירויח עשרים למאה ישלם משלו מותר ע"ש והיינו אם כל הריוח לבעל הממון ואין לו שום הנאה אבל אם אמר לו עשרים לק' לבד אסור ואינו ענין למה שנסתפק הגד"ת דרמ"ה ועיין להב"ד דמ"ה ע"ד ע"ש:

ד' ד"ב בפועל בטל של אותה מלאכה דעת רש"י אומדין כמה רוצה אדם ליבטל ממלאכתו אם היא מלאכה כבידה ויהיה יושב ובטל ומתעסק במלאכה קלה כזו ע"ש. ונראה דאם מלאכתו קלה שהוא נוקב מרגליות דאם אומדין אומד זה הוא מרויח יותר משהיה נוקב מרגליות אומדין אומד אחד כמה אדם רוצה ויהיה יושב ובטל לגמרי כן יש ללמוד מדברי רש"י בפ' עד כמה שכ' בנוקב מרגליות יהיה יושב ובטל ובנגר וכיוצא כ' לעשות מלאכה קלה כזו וכ"כ הרע"ב בפ' עד כמה ובפ"ב דמציעא ובפ' אז"נ ע"ש וא"כ מתני' דקתני כפועל בטל כולל שניהם וניחא בזה מה שהק' התוס' אפירש"י מצריכותא דגמ' ע"ש דלפירש"י י"ל מתני' דקתני מעות לרבותא דנוקב מרגליות ובהג"מי בפ"ו מה' שלוחין כ' דהרי"ף והר"מ מפ' כפירש"י ועיין להרמב"ן במלחמות ולהנ"י בפ' אז"נ ולה"ה בפי"ב מה' גזילה ע"ש והתוס' כ' אומדין כמה אדם רוצה להיות בטל ולא משגחי' במלאכה זו כלל כ"כ הב"י בדבריהם ואחריו נמשכו מהרש"א ומהר"ם לובלין ומהרמ"ש וכ"נ מהתוס' בפ' עד כמה שפי' גבי עדות כמה אדם רוצה להיות בטל משום דאסור ליטול שכר עדות ולא ס"ל כמ"ש בפ' אז"נ וסיימו ובההיא דפ' אז"נ צ"ל כמ"ש ע"ש ומהרש"ל פי' בכוונתם כמ"ש הטור דלא משגחי' במלאכה הקודמת אלא כמה רוצה להיות מתעסק במלאכה זו ועמ"ש עליו מהרש"א ועיין להנ"הכ בסוף הספר ולהב"ח בק"א ולהט"ז והש"ך ולהר"מ בפי' המשנה בפ' עד כמה ולרי"ו במישרים נ"ב ולהריטב"א בפ"ב דקידושין ולהמב"ב סי' צ"ח ודעת ר"ח אומדין אפילו בעת שהמלאכה מצויה כמה רוצה ליטול ע"ז בשעה שאין המלאכה מצויה ונראה דהיינו שכרו משלם שאמר ר"ש ופ' כוותיה ולא כר"מ ועיין להר"ב בש"מ מ"ש ע"ד ר"ח ע"ש ובדברי הרא"ש יש סתירה במ"ש בפ' עד כמה למ"ש בפ' א"מ ע"ש ועיין להש"ך ח"מ סי' רס"ד ולהמבי"ט ח"א סי' ק':

ה' אם הנותן מתעסק עמו קצת אע"פ שרוב התעסקות על המקבל הוי שותפות וא"צ ליתן לו ש"טו מהרש"א במשד"ר בהשמטות דרי"ו