שלחנו של אברהם קלה

כתב משם הר"מ דאם בשעת הפרעון מוסיף שרי דמתנה בעלמא היא ע"ש ול"ק דהכא שאני כשנתנו לו הסאה ראשונה עדין מחוייבים לו שאר סאין וכה"ג ודאי אסור דלא ב' הר"מ דשרי אלא אם אחר הפרעון מוסיף לו ועיין להגד"ת ח"א סימן מ':

י"ז די"ח להלוות דינר וכו'. אם הוי ר"ק או א"ר עמ"ש בסי' קע"ז בדין מלוה ולהרדב"ז ח"ב סי' תצ"ז ולמהרש"א בס' משד"ר סי' קע"ז דין ו' ולהש"ך סי' ק"ע סק"ך ולהכנ"הג בתשו' חי"ד סי' קצ"ד וקצ"ה וקצ"ו:

י"ח אם נאבדה הספינה אם יכול לומר תן לי הדינר שלי כיון דאם באת לשלום לא היית נותן לו הכ"ד דינרים דאסור הוא ואני לא נתתי לך הדינר אלא אדעתא דהכי כ' הרב דברי יוסף סימן ל"ז דאינו חייב ליתן לו כמ"ש הר"מ בפי"א מהלכות מכירה ופ' מרן בח"מ בסימן ר"ז דהנותן ערבון דהלוקח אם חוזר בו הערבון מחול ואם המובר חוזר בו לא יכפול הערבון ולא מ"ל אדעתא דהכי לא מחלתי ע"ש ואפילו להחולקים שם לא חלקו אלא משום דדין אסמכתא. איתיה במחילה עיין להריטב"א הביאו הר"ב בש"מ מציעא דמ"ח ע"ב ונר' דיש לחלק דהתם אפילו לא קנס עצמו המוכר אפשר להיות דהלוקח קונס עצמו דרוצה הוא בקיום המקח אבל הכא אם לא יתן לו כ"כ בשתבא בשלום למה ילוהו ולא ימחול לו ועוד י"ל דהתם הלוקח קנס עצמו קודם שידבר המוכר ויקנוס עצמו ועיין למהרש"א בס' משר"ר שחילק באו"א ומסיק דצ"ע לדינא ולדידי חזי ליה דהדבר פשוט דיכול לומר אדעתא דהכי לא נתתי שכ"כ הראשונים ה"ד הר"ב בש"מ בפ' אז"נ גבי משכנתא דהיא א"ר אפילו קבע לו זמן יכול לתבוע מעותיו דאדעתא דהכי לא נתן מעותיו ועיין בתשו' מהר"ש פרימו סי' כ"א ביוצא בזה ע"ש:

סימן קע"ד א' ד"א לבשיהיו לו מעות וכו' דעת הר"מ דהמכר בטל המח"א בה' רבית סי' י"ג תמה מעובדא דאת ונוולא וכו' עש"ב ולא ראה מ"ש הלח"מ בפ"ה מה' מל"ול דמ"ש הר"מ בה' מכירה קנה היינו במטלטלין דלית בהו פירות וא"כ מ"ש ל"ק הוא על הפירות ועיין במהר"א ששון סי' קי"ח והמבי"ט ח"א סי' רע"ג ע"ש והמח"א כ' דבע"מ המכר קיים ע"ש ועפי"ד ניחא מה שתמהו הש"ך סי' קס"ט סקנ"ז והט"ז סקכ"ו ע"ד מור"ם ועיין להת"סד סי' ש"ג אך לא ראה דברי הריטב"א בחי' בקידושין ד"ו ע"ב ע"ש ועיין בגמ' בפ' אז"נ דס"ו דמוקי למתניתין במעכשיו וע"ש בפירש"י ועיין לרשב"ם בבתרא דקע"א ע"ב בד"ה אבל בשטר מקח:

ב' כתב מהרש"ך ח"א סי' קס"ט דאם הלוקח לא התנה בתחי' המקח לא הוי אלא א"ר ע"ש ולדעת הר"מ בפ"ו שכ' דכל הנהו הוו ר"ק נראה דגם בד"ז הוי ר"ק ועיין למהרא"ש סי' הנ"ל ולהכנ"הג בתשו' יו"ר סי' קפ"ח ולהב"ד סי' פ"ח וסי' פ"ט ולהרב פני משה שלטון סי' י"ו עש"ב:

ג' כתבו התוס' בד"ה לכשיהיו לי רהא דשרי ולא הוי כמו מש' בלא נכייתא משום דיורשין אין יכולין לפדות וה"ט דלי ולא ליורשי משמע וק"ל דא"כ אמאי מוקי לה דלא בר"י נימא רס"ל לתנא דברייתא לי ואפילו ליורשי והוי כמשכ' בלא נכייתא דפלוגתא דתנאי היא בקידושין דס"א ועיין להכנ"הג בתשו' סי' הנ"ל ולהרב עדות ביעקב סי' ל' ולמהריק"ש בתשו' סי' ס"ח ולהרב כהונת עולם בסי' זה:

. ד' מוכר בית בהטבה דהמכר בטל אם נשרפו בעור שלא החזיר לו המעות עיין להכנ"הג הג"הט אות ב' ולהרב בני משה שם בשם הנ"י זלהל"ר סי' ר"ח ע"ש:

סימן קע"ה א' ד"ד אם היה למוכר מאותו המין ואם יש במדינה אחרת מקרי יש לו והמח"א בה' רבית סי' ב"ט הביא מחלוקת בד"ז ועיין להמש"ל פ"ט מה' מל"ול מה שתמה ע"ד מהרימ"ט סי' פ' ע"ש:

ב' מדברי הר"מ בפ"ט גבי אית ליה אשראי במתא נר' דבקובע זמן אסור ואפי' יש לו וכמו יצא השער גבי פיסוק והוא ממ"ש דהו"ל כקובע זמן וכ"כ הלח"מ בפ"ט גבי חמרין ע"ש ומהתימא על הר"ב בש"מ דע"ה שכתב בדעת הר"מ דגם בפיסוק ביש לו שרי בקובע זמן ועיין להכנ"הג סי' קס"ב הגהב"י אות מ"ג מ"ש משם הרדב"ז ועמ"ש בסי' קע"ג בשם הפ"מ ועיין להרדב"ז סי' תקע"ז ולה' זקן אהרן סי' קנ"ה:

ג' ד"ו יש מי שאומר זכו' כ"כ ר"ת וכ"כ הריטב"א הובא רש"מ דס"ג והרא"ש והטו"ר ובע"הת דרס"ג וכ' הגד"ת שכן הסכימו רוב הפו' וכ"כ הב"ד סי' כ"א:

ד' ד"ז על שער הגבוה כתב הגד"ת דרנ"ח דה"ה ביש לו שרי לפ' על שער הגבוה דמ"ש ע"ש ובהג"א דס"ד גבי אי תקפה ברשותך כתב שאני שער הגבוה שאינו ניכר וכ"ב בהגהמ"ר וא"כ ביש לו דניכר אסור ול"ד דיצא השער שאינו מבורר וכ"נ מדברי התוס' ברס"ד בד"ה האי וכו' דאינו ניכר דאל"ה קשה לאביי ע"ש במהרש"א וכמש"ש ועמש"ל סי' קע"ג אות ט"ו:

ה' כ' כס' זכרון דברים להפמ"א ר"ג ע"ג דבפוסק על הפירות עד שלא יצא השער אם אמר בלשון חיוב שרי כמו רשב"ל דמהני לשון חיוב כ"כ מהרשד"ם סי' ס"ב ומדברי מהריב"ל ח"ב סי' ל"ז אין נר' כן ע"ש ועיין לה' בני שמואל סי' ז"ך:

. ו' כ' הש"ך סקי"ב מקבל מש' היינו אם לא חייב עצמו בקנין ור"ל ראם חייב עצמו בקנין וכ' לשון חיוב מהני דאדם מחייב עצמו בדשב"ל כמ"ש בח"מ סי' ס' ולשיטתו אזיל בח"מ סי' ר"ט שסמך על פשט דברי מרן בב"ה שם דבדבר שאינו ברשותו בכל גוונא מקבל מש' ע"ש בסקי"ג אך מרן בכ"י שם בסימן רי"א ובכ"מ בפב"ב מה' מכירה כ' בדעת הר"מ דבדבר המצוי בשוק לקנות אפילו שאינו ברשותו חייב לקנות לו ושהר"מ הוציא ד"ז מהתוספתא ע"ש וא"ב בקנין סודר חייב לקנות לו אפילו לא כתב לשון חיוב וכ"נ מדברי ה"ה שם שכתב שהר"מ הוציא ד"ז מפ' אז"נ והיינו אההיא דיצא השער דכיון דיצא השער מצוי לקנות לו וכ"ב הדרישה שם דלא כהש"ך וכ"כ מהר"ם אלשקאר סי' ל"ד ועיין למהרש"ך בתשו' סי' ג"ל ע"ש: