שלחנו של אברהם קלד

העני של המוכר דוקא באחריות נגד מעותיו שנתן למוכר אבל אחריות כל מ"ש בשטר אסור והר"ד ן' שאול חלק דאפילו אחריות כל מ"ש בשטר שרי ובע"הת בשם הרמב"ן כתב דאפילו כנגד מעות שנתן אסור והב"ר מחביתא דאביי והביא כ"ז מהריב"ל ח"ג סי' ס' ומסיק דדוקא ביתומים הוא דשרי כנגד מעותיו ע"ש ולדעת הראב"ד י"ל ההיא דחביתא בעיסקא מיירי כמ"ש בע"הת שמ"ו ח"ד סי' מ"ד ע"ש אבל דרך מ"ומ שרי וע"ש בסי' נ"ד ומהרימ"ט חי"ד סי' ט"ל תמה ע"ד הראב"ד מכ"מ ע"ש דכולהו בעיסקא מיירי וע"ע שם במהרימ"ט שכתב דמחלוקתן של הראב"ד והר"ד ן' שאול באחריות שכא מחמת המוכר ועיין מ"ש סי' קע"ז דין ט' ועיין בתשו' הרשב"א שהביא בב"י והיא בח"ג סי' :

ו' שנים שקנו סחורה מגוי על זמן ואח"כ אמר א' מהם לגוי כמה תנכה אם נותנים לך המעות מיד אמר הגוי ד' למאה ואז גילה אוזן חבירו בזה ולא רצה חבירו והלך ראובן לבדו ופרע לגוי מיד ונכה לו כמ"ש הגוי וכשהגיע הזמן תבע אותו שנתן המעות לגוי מיד ליטול לעצמו ד' למאה שניכה הגוי דינא הוא אם הגוי כ' עליהם שטר מותר אבל מלוה ע"פ אסור ה' שאלת יעב"ץ ח"א סי' ט"ל:

ז' קנה סחורה במזומן כרי למוכרה לחבירו בהמתנה בריוח הוי ניכר הריבית כמו מעלהו הרבה שכתב הטור בסי' זה ע"ש וכ"ש כשיאמר הקונה בהמתנה להקונה במזומן קנה סחורה זו ואח"כ אני קונה אותה ממך ביותר לב"ח סי' ע' אבל מהר"ם אלשיך סי' ק"ו והביאו הכנ"הג סי' קס"ו כ' דמותר וכ"נ מתשו' מהריט"ץ סי' רס"ז ע"ש ועיין להכנ"הג בסי' זה הג"הט אות ד' ומתשו' בנימין זאב שהביא מור"ם בסי' קע"ג די"ח נראה דאוסר בזה דאל"ה אמאי יקבל אחריות יקבלנה וימכרנה לו תכף בהמתנה ועיין להט"ז שם:

ח' אפילו להפו' בטרשא דר"נ דוקא שוה חמשה בשיתא הוא דשרי הל"ר סי' י"ד ועיין להרב פ"מ ח"א סי' ע"ג ולמהריק"ש בתשו' סימן מ' ורלב"ח סי' ע' ולהפמ"א ח"א סי' ק"ך ע"ש:

ט' מכר לחבירו סחורה בהקפה והלוה לו ג"כ מעות בעין וכלל הכל יחד אפילו לא העלה בסחורה יותר מכדי דמיה אסור מהריב"ל ח"א כלל ח' סי' א' ועיין להפמ"א ח"א ס"סי ת"ק ועיין לקמן סי' קע"ז בדין מלמד שחוזר ההלכה וכו' ועיין. למהרש"א בס' משד"ר בריש סי' זה ולהרב שפת הים חיו"ד סי' יו"ד:

יו"ד כל מה שאסרו בטרשא אינו אלא כשמוכר לו הסחורה התנה שיפרענו לזמן פ' כל רמי הסחורה בב"א אבל מכר לו סחורה ביותר מדמיה כדי שיפרענו על יד ע"י בכל שבוע או חדש דבר קצוב שרי הר"מ בתשו' הביאו הרדב"ז בשניות סי' תצ"ז ע"ש:

י"א ד"ו בהגה א"צ שיהא כל דמי הדינר בידו עיין בטור לעיל סי' קס"ג שכתב בפסיקא בעי' שיהיה הכל בידו ולהב"י שם בשם רי"ו שכתב בדעת הרא"ש כמ"ש בהגה כאן ועמ"ש שם:

י"ב ע"ד היתה הנהוג שהמוכר מודה שיש לו אם לא ידוע אצלנו נאמן כיון דרבית דרבנן הוא דדרך מ"ומ הוא כמו הלוואת סאה בסאה דנאמן כמ"ש מור"ם בהגה סי' קס"ב מיהו אם ירוע לנו שאין לו אפילו ברבית דרבנן לא סמכי' עליה להפקיע איסור רבית ומ"ש הט"ז ססק"ט דאיסור דאורייתא הוא לא ידענא אמאי הא דרך מ"ומ הוא ומ"מ בנדונו הדבר פשוט לאסור כיון דידענו שאין לו ועיין לה' בית הלל ולה' בית יעקב סי' קי"ב:

י"ג ד"ז אם יש גם ברשות המוכר מותר וכו' ומ"מ יכול ליתן לו אחרים תחתיהן כ"כ התוס' בדס"ד ע"ב בד"ה קרוב ע"ש שכ"כ גם בפוסק עמו על הגדיש וגם בברייתא דר"א דיש לו מותר היינו נמי דיכול ליתן אחרים תחתיהן גם נר' מדבריהם דאפילו מוזיל גביה ונותן לו בפחות משער שבשוק יכול להחליפם דאל"ה מאי הוק"ל אח"ז מחלא נוקמה באוזיל גביה וכ"נ ממ"ש התוס' סדס"ג וכ"נ מדברי ה"ה בפ"ט גבי חמרין שהק' ע"ד הר"מ למ"ל כדי שיהיו מסעדין אותם הא ביש לו שרי ע"ש וא"א נימא כדי שיהיה מותר אפילו במוזיל גביה ונותן לו אחרים גם ממה שלא הביא מרן בב"י דברי הגה"מר דבעי' שיתן לו אותם שפסק עליהם אלא גבי דלועים נר' כן וכ"כ מהריק"ש בהגהותיו וטעמא רבה יש לחלק ביניהם והא דקתני בברייתא דר"א וכן השער לדיוקא נקטיה דבאין לו אפי' כן השער אסור וכן מ"ש רש"י שם כיון דכן השער י"ל כן וע"ש להר"ב בש"מ ודלא כה' כהונת עולם דכ"ז וע"ש בדף כ"ט ע"ב:

י"ד הקפה ביד אחרים הטעם כ' הר"מ בפ"ט דהוי כקובע זמן וע"ש להלח"מ גבי דין חמרים ומכאן מוכח דאפילו גבי מכירה אוסר הרמב"ם קובע זמן דלא כהפ"מ ח"א סי' ע"ג וע"ה שכ' דלא כ' הר"מ בקובע זמן דאסור אלא בהלוואת סאה בסאה ולא במכירה ע"ש ועיין להט"ז סקי"א:

ט"ו די"ג ע"מ שיתן לו יין טוב וכו' היינו באחריות הזול על הלוקח אבל אם אחריות הזול על המוכר אסור דלא שרי בסי' קע"ה לפסוק על שער הגבוה אלא ביצא השער אבל ביש לו אסור אם לא יצא השער כ"כ הב"ח בק"א דלא כהדרישה שכ' אפילו הזול על המוכר שרי כמו פוסק על שער הגבוה ולזה כוין הש"ך שכ' על דברי הדרישה וליתא דלא שרי לפסוק וכו' ע"ש ור"ל דדוקא יצא השער דאיכא שער של עכשיו ועיין להט"ז ועיין בסי' קע"ה שכתבתי שם שהגד"ת ס"ל כהדרישה ולדינא נר' עיקר כהב"ח והש"ך וע"ש בסי' קע"ה מילתא בטעמא והרב כהונת עולם לא ירד לחילוק זה דדוקא התם ביצא השער עש"ב:

ט"ז והוא שיתן לו שכר טורחו וכו' היינו מדר"ח דנקטי להו שומא ולהסו' שהביא הב"י דא"צ ליתן שכר טורח הא דר"ח נקטי להו שומא בכל האחריות על המקבלין כמ"ש המרדכי בשם ר"י גבי טרשא דר"ח ולדידהו גבי חמרין צ"ל כפירש"י שם' דכל האחריות על החמרין דאי כפי' התוס' ק' הא ברישא א"א ליתן לו שכר טורחו אבל לפירש"י רישא וסיפא בנותן לו ש"ט ואין חילוק בין רישא לסיפא אלא באחריות וכדעת הר"מ שכ' ה"ה והביאו בב"י ע"ש וא"ש מ"ש התוס' אפירש"י מטרשא דר"ח די"ל דהתם באינו נותן לו שכרו וניחא גם קושיא ב' שהקשה אפירש"י מיהו מפירש"י שם ל"מ כן ועיין בהגה בדין שאח"ז ולהש"ך שם והר"מ בפ"ט בדין חמרין כ' דנתנו להם מעות אחר שנכנסו לעיר ואחר שיפתחו שקיהם יתנו להם בזול וה"ה תמה הא ביש לו מותר לפסוק והמש"ל תי' דהכא נתנו להם מעות בתחי' בתורת הלוואה ודחה דהטור