שלחנו של אברהם קלג

וכמו פ' לזון את בת אשתו שניזונת מנכסים משועבדים ע"ש ופ' מרן בש"ע שם בדין ט"ו הרי דמדמה הפירות למזונות דבת אשתו ועובדא דרמי ב"ר צ"ל כדכתיבנא וכיון דגם הפירות הוי כמלוה בשטר ודאי דטורף גם הפירות ולפ"ז בקרקע שיש עליו ב' משכונות הקודמת בזמן נפרעת גם הפירות קודם שנפרע הב' ואם קדם המאוחר וגבה מוציאין מידו דלא כה' בית יהודה וכ"כ הרב גופיה במנהגים דקי"ח ע"ב סימן ג' ועיין להרב נחפה בכסף חי"ד סי' ע"ב ולהרב מח"א הלכות מלוה ס"סי מ"ב ע"ש:

ח' ד"ו בהגה אבל אם נותנים מס מפירות וכו' עיין בבע"הת שמ"ו ח"ד אות ח"י שהאריך בזה:

ט' אם מכר בית מהבתים והתנה עם הלוקח שלא יפרע שכירות המול"קי אלא ששכירות בעל המו"לקי יוצא משאר הבתים אזי אם הבתי שנשארו שוים שכירות בעל המו"לקי שרי אבל אם פורע המוכר מכיסו אסור דבחלק בעל המו"לקי הוי כמוכר בית שאינו שלו והוי מלוה מהריב"ל ח"ב סי' ע"ד ועיין למהרשד"ם חח"מ סי' רס"ד שתמה עליו ועיין למהר"ם שלטון סימן י"ו דל"ו ע"א ולהל"ר סי' ר"ח ולמהר"י באסאן סימן מ"א ולהרב כהונת עולם בתשו' סי' מ"ג ומן האמור תראה מה שי"ל בדבריו:

יו"ד היכא דהמש' על זמן והיא א"ר דהיינו בלא נכייתא באתרא דמסלקי לכ"ע אם יכול לתבוע חובו אפילו בתוך הזמן כיון דלא הלוה לו לזמן אלא אדעתא דאכיל פירי הר"ב בש"מ דס"ו בדיני מש' כ' משם הראשונים דיכול לתבוע חובו והרב מח"א בהלכות רבית סי' ל"ו בתחילה כתב דד"ז תלוי. במחלוקת ר"ת והרמב"ן בחי' בב"ב דקכ"ו בטעמא דמתנה עמ"ש בתורה דתנאו בטל דר"ת כתב הטעם משום דהוי תנאי שא"א לקיימו בסופו דהוי כמפליגה בדברים ה"נ א"א לקיימו מחמת האיסור והרמב"ן כ' משום דהוי התנאי מבטל המעשה דאין אישות לחצאין ע"ש ולע"ד בנ"ד לכ"ע ולא כתב ר"ת והרמב"ן הנהו טעמי אלא לר"מ דבעי' תנאי כפול אבל לרבנן דלא בעו ת"כ לפחות בע"מ וס"ל מכלל לאו אתה שומע הן אז בתנאי דלא כפלו בקל אמרי' דלא שמעי' הן מכלל לאו בכה"ג דמתנה לעקור דבר מן התורה וכ"מ מדברי הרמב"ן בחי' שם ע"ש וניחא מה שהקשה המח"א שם לטעמיה דר"ת מגמ' דפ' המגרש דפ"ה דאהא דאמרי' בע"מ שתאכלי בשר חזיר דאפשר דאכלה ולקיא פריך והא מעש"ב הוא הרי אפילו דלא הוי מפליגה בדברים דאפשר דאכלה ולקיא פריך והא מעש"ב הוא ע"ש. ועפי"ה ניחא דהגמ' פריך אליבא דרבנן דקי"ל כוותייהו ובלא כפל לתנאו מיהו קשה לדברי ר"ת הא בכ"הג לא הוי מפליגה בדברים דאפשר דאכלה ולקיא דקי"ל ברבא וצ"ל דש"ה דלאו ודאי קעקר כדאיתא התם אבל היכא דודאי עקר כההוא תנאי דשאר כסות ועונה דמי א"א לקיימו מחמת האיסור לא"א לקיימו מחמת המציאות דאין אישות ונזירות לחצאין והמח"א כ"כ לר"ת ע"ש. ואמ"ש המח"א דהכא שאני דעבר על לא תשימון משעת הלוואה ע"ש ר"ז תלייא בפלוגתא דאפליגו רבוותא אי ע"י חזרת הרבית מנתק הלאו דלא תשימון עיין להתוס' בפ' אז"נ דס"ב ע"א ולהר"ב בש"מ שם נקטי' להלכה דיכול לתבוע חובו אפילו בתוך הזמן כמ"ש הא' ועיין להמבי"ט ח"א סי' רע"ג ועפי"ז י"ל ע"ד ה' דברי יוסף סי' ל"א ע"ש ועיין למהרש"א במשד"ד סי' קע"ג ועמ"ש שם וראיתי למהרשד"ם חי"ד סימן ס"ט שכתב במכר סחודה לחבירו בתנאי שיש כו דבית דהתנאי מבטל המעשה ולא אמרי' בכה"ג מתנה עמש"ב דבדרבנן תנאו קיים והוכיח כן ממתני' דפ' הכותב דקתני רשב"ג אומר ירשנה מפני שמתנה עמש"ב משמע דבדרבנן תנאו קיים וגדולה מזו אמרי' בפ' המגרש לא תיכול ולא תגרש וכתב המש"ל בפ"ח מה"מ שכ"נ מסוגיא דפ' הכותב והיינו ממה שמתבאר שם דבפירות לכ"ע תנאו קיים ואפילו לפירש"י שם במסקנא מודה דתנאו קיים בפירות ואפילו לפמ"ש התוס' שם דפירות מילתא דלא שכיחא ול"ג רבנן ע"ש מ"מ נדון מהרשר"ם הוי מילתא דלא שכיחא ועיין להרב כהונת עולם סי' קע"ג דכ"ו ע"ש:

סימן קע"ג א' ד"א בד"א בדבר שיש שער ידוע או שומתו ידועה תרי מילי נינהו דשער ידוע היינו כך שוה בשוק אבל שומתו ידועה היינו שכך שוה בקבע ולא ישתנה ולא שרי אלא בשוה שניהם בשוק ואפילו בכה"ג בתנאי דאם מעכשיו וכו' אסור ובהכי איירי מתני' דאם מעכשיו וכו' וכ"כ הר"ב בש"מ שם במתני' וכ"כ ה"ה בדעת הרמב"ם וכ"נ ממ"ש בדין ד' דלא משכח התירא אלא בשוה שניהם ודלא כהמח"א בה' רבית סי' ל"א שכתב דמתני' מיירי באין שומתו ידועה אבל בשוה שניהם שרי אפילו בתנאי דמעכשיו וחלק על הנ"י ע"ש:

ב' בדבר ששומתו ידועה או יצא השער אם מכרו יותר משוויו לזמן כ' מהרשד"ם חי"ר סי' ע"ב דר"ק הוא ואסור מדאורייתא ועיין להר"מ רפ"ח ולמהרשד"ם סי' ס"א ע"ש ומהרש"ך ח"א סי' קנ"ז כ' דאינו אלא א"ר דדרך מ"ומ הוא ע"ש וכ"נ מתשו' מהריב"ל ח"א כלל ח' סי' נ' דאפילו הלוהו מעות ומכר לו חפץ יותר משוויו אפילו שומתו ידועה צדד דלא הוי ר"ק ומתבאר מדבריו דפשיט"ל דבלא הלוהו לא הוי אלא א"ר וכ"נ מדברי ה' עדות ביהוסף ח"א סי' כ"א ומדברי המבי"ט ח"א סי' ט' וסי' קי"ו ע"ש שכ' דאפי' בהלוואה לא הוי אלא א"ר ועיין להרב פ"מ ח"א סי' ע"ג בסופו ולמהרש"ך ח"ג סי' ב' :

ג' דעת י"ח בטרשא דר"נ היין קץ בתחי' ולא קץ בסוף דא"ל תפרע לגורן כמו שהוא שוה בגורן ואם קץ בסוף ולא קץ בתחי' דא"ל תפרע לזמן פ' כ"וכ ולא אמר אם מעכשיו כ' הגד"ת דרמ"ו ע"ג דשרי והוכיח כן מדיוקא דמתני' ע"ש אבל הר"כ בש"מ גבי טרשא דר"נ כ' דמודה ר"ח בכה"ג דאסור ומתני' בקרקע מיירי ע"ש ועפי"ז ל"ק מ"ש הגד"ת לדעת ר"ח מהירוש' שהביאו הראשונים ע"ש וכ"כ הפ"מ סי' ע"ג ע"ש ועיין להמבי"ט ח"א סי' קי"ד ולמהריק"ש בתשו' סי' ב"ב וסי' מ' ועיין להרב עדות ביהוסף ח"א סי' כ"א ולהפ"מ ח"א סי' ק"ך ולמהרש"ג בס' מ"י סי' ו' וסי' ז' ע"ש:

ד' אם יוכל לקנות שט"ח של מאה גרושוש במאה ועשרים לזמן פ' אסור ה' שמש צדקה חי"ד סי' ד' עש"ב:

ה' ד"ד ובלבד שיהיה אחריות וכו' דעת הראב"ד דהא דשרי באחריות