שלחנו של אברהם קלב

ג' אבל א"צ וכו'. עמ"ש הט"ז בענין התקשרות ועיין להל"ר סי' ט' ולהמ"ב סימן ס"ז ועמ"ש הט"ז עיין לה' חוות יאיר סי' ק"צ ולהמ"צ ח"ב סי' ע"ח:

ד' ואם תפס וכו' דלא גרע מא"ר הב"י חולק ע"ז וס"ל דהוי ר"ק אלא בע"ק ס"ל דס' הוא אי הוי א"ר או ר"ק והמע"ה ע"ש ועמש"ל סימן קס"ג ועיין להד"מ בח"ב סי' ק"י ואפילו לדעת מור"ם יש לצדד בערב שלוף דוץ אי הוי ר"ק ועיין להט"ז והש"ך ולהפ"מ ח"א סי' נ"א שנראה מדבריו דלדעת מור"ם אפילו ערב שלוף דוץ הוי א"ר ועיין למהראנ"ח ח"ב סי' ו' ולה' זרע אברהם חיו"ד סי' ב' דכ"ט ולהרב גבעות עולם סי' ג' ולמהר"ש חסון סי' כ"ח:

ה' אם נעשו ערבים לגוי שלוה מישראל שלא מדעת הגוי והגוי אינו יודע בערבותא ואח"כ נודע לו. עיין להמ"צ ח"ב סי' ע"ח ואם לא נתרצה הלוה כלל עם המלוה אלא הערב עם המלוה וא"ל שלצורכם לוה עיין לה' פ"מ שם ולה' זרע אברהם סי' ג' ולה' מכתם לדוד סי' י"ו שהוכיח במישור דאיסור דאורייתא הוא ועיין למהרש"א בס' משד"ר:

ו' ואם זקף העכ"ום וכו' כ"כ המרדכי בשם מהר"ם בפ' אז"ן וכ' הטעם דאפילו הלוה מביא מעותיו לגוי לא ינכה הרבית בדיניהן וא"כ נתחייב בו משעה א' אבל אם הגוי מנכה לו הרבית ולפי' רוב הזמן מתרבה הרבית אסור ע"ש ומהריק"ו שוקל"ו כ' בדעת הרא"ש גבי ברייתא דזקפן דדוקא בריבית שעלה קודם הגירות ומודה הרא"ש בנדון מהר"ם כיון דאפילו מביא מעותיו וכו' וכתב מרן כב"י דמתשו' הרמב"ן בסי' רכ"ג נר' דמסתפק בד"ז והמ"צ סי' ע"ח כ' דהרמב"ן לבסוף פשיט"ל מגמ' דפ' י"נ דאפילו זקפן לא נתחייב בו משעה א' ע"ש ומ"מ נראה דלא כ"כ הרמב"ן אלא היכא דמנכה לו אם יביא מעותיו אבל היכא דאין מנכה לו מודה למהר"ם ובהכי ניחא מ"ש הש"ך בח"מ סי' ס"ו סקצ"ז תשו' הרמב"ן הלזו אמ"ש הרשב"א הביאו הב"י שם ע"ש ומ"ש הש"ך דתשו' הרמב"ן מיירי בלא זקף ע"ש ליתא דמדברי מרן בב"י בסי' זה שכתב והרמב"ן מסתפק בד"ז מוכח דמיירי בזקפן נקטי' דהיכא דאפילו מביא לו מעותיו אינו מנכה לו ב"ע מודו דנחשב הכל כקרן ויכול למוכרו וכ"כ מהריק"ש בהגהותיו דאם זקף ע"ע הרבית כמלוה ממש דמי וד"ז מוסכם מכל הפו' ע"ש ועיין למהראנ"ח ח"ב סי' ו' ובעיקר ראיית הרמב"ן מגמ' דפ' י"נ עיין למהר"ם מינץ סי' ס"ו ועיין לה' נחפה בכסף חי"ד סי' ג' ולהש"ך סי' זה סק"ה:

ז' כתב הרב עדות ביהוסף ח"א סי' ט"ו בסופו דיש לצדד דלא חלק הטור עם הר"י אלא בפרע הרבית מדעתו אבל אם אנסו הגוי לערב בע"כ מודה הטור ע"ש:

ח' אם נהגו שאפילו ב' ע"ק לא יתבע הערב תחילה מותר כ"כ מרן בב"י בשם בע"הת ע"ש:

סימן קע"ב א' ד"א בהגה וי"א אפילו בלא מש' דסורא וכו' ומ"מ בעי' שאין המלוה יכול לכופו ב"כ ה"ה בפ"ז מה"מ ועיין למהר"י באסאן בתשו' סי' מ"א שכ"כ וצידד די"ל דאפילו ר"ק הוי לדעת הרשב"א וה"ה ועיין להלבוש ולהש"ך סק"ז:

ב' כתב בע"הת בשם הראב"ד דאם היתה בזמן אפילו לאח"ז הוי אתרא דלא מסלקי כיון דנחית בהיתר וכ"כ ה"ה בפ"ז משם הרשב"א ועיין למהרש"ך ח"ג סי' ל' ולהב"ד סי' פ"ק :

ג' וב"מ דהמש' הוי א"ד אם בא הלוה לגבות דעת הר"מ שינכו לו בפי' מה שירצו הדיינים וכ' מהרש"ך ח"ב סי' קע"ט דלא כ"כ הר"מ אלא במש' דשדה דבנכייתא שרי אבל בבית דאפילו בנכייתא אסור ל"מ ע"ש וליתא דהר"מ בפ"ה קאי אמלוה חברו ודר בחצרו וחצר הוי כמו בית לע"ז כמ"ש הר"מ בפ"ז:

ד' ואם המש' היא על זמן או סתם מש' שהוא שתא ולא כ' כ"ז שתמשך המש' יטול ע"ס ניכוי הנהוג אזי אחר עבור הזמן הוי הלוואה ולא יטול פירותיו דהוי א"ר כ"כ הר"ב בש"מ בפ' אז"נ דס"ד וכ"נ מעובדא דר"מ בר רחל שם בדע"ג וכ"כ הרשב"א ח"ד סי' רמ"ז ועיין להב"ד סי' פ"ה אבל בעיסקא אם הרויח בנכסים שנשארו בידו שרי כמ"ש הט"ז סי' קע"ז סקי"ד וכ"כ הרי"ף בתשו' סי' קס"ב דמש' אחר הזמן הוי הלוואה ע"ש:

ה' כתב מהרש"ך ח"ג סי' ל' אם המקום הוא אתרא דמסלקי לאו כל כמיניה לעשות תנאי הפך המנהג ועין להמש"ל בפ"ז דין ד' שתמה עליו בזה:

ו' ד"ג בהגה בחוב קדום אסור. כ"כ הע"י בדיני אפותיקי ובע"הת דרכ"ו משם הרי"ף והטעם משום דמנה אין כאן משכון אין כאן דאמרי' מכר בהלוואה לא הוי מכר ע"ש וד"ז דמכר בהלוואה פלוגתא דרבוותא גם הרא"ש בפ"ק דקידושין ד"ח והר"ב בש"מ במציעא דע"ח כתב בהדיא דמש' בחוב קדום שריא ולא אמרי' מנה אין כאן ע"ש באופן דס' הע"י יחידאה היא וכ"כ המבי"ט הביאו הכנ"הג ואפילו לדעת הע"י דוקא אם הקנין בכסף אבל בחזקה או בקנין אחר מהני ועיין לה' זרע אמת חי"ר סי' ס"ט ולה' קול אליהו ח"ב סי' ב"ה ולהרב כהונת עולם ר"סי קס"ו:

ז' ד"ה עכ"ום שמשכן חצירו לישראל. מכאן הוכיח הרב בית יהודה ח"כ סי' ו' בנדונו בא' שמשכן חצרו במש' בנכייתא ומכר בעל החצר את חצרו לאחר דאין נוטל הפירות מזמן המכירה דמד"ז מתבאר דדוקא בעכ"ום משום דבדיניהן כך דנין הא בישראל בכה"ג אינו מ"ל משום דרבית הוא ולא מיירי במש' בנכייתא דבכה"ג דינו כמ"ש כאן בעכ"ום והפו' נקטו לישנא דגמ' וממ"ש התוס' שם בפ' אז"נ ובערכין דמה שכנגד החוב אינו מכור נראה שנוטל הפירות של החלק שכנגד החוב כיון דאינו מכור ומתבאר מדברי הר"ב בש"מ בשם הראשונים דרב מרי היה סבור רבא נעשה לוה במקום הגוי וכי דר בחצרו חנם הוי א"ר וא"ל רבא כדיניהן עברי לך דישראל הבא מכח הגוי דינו כגוי ע"ש אבל במש' בנבייתא או במש' דסורא אע"פ דהוי רבא לוה שרי כמו גברא דאתי מחמתיה ומ"ש ה' בית יהודה דהפירות הוו מלוה ע"פ ע"ש אין נר' כן מתשו' הרשב"א שהביא מרן בב"י בח"מ סס"י ק"ד שכ' ב' שהלוו לכותי זאח"ז ואין בנכסי הגוי כדי פירעון שניהם דנפרע הא' קרן ורבית קודם קרן של ב' לפי שמשעת זמן השטר חייב עצמו בכל הרבית שיעלה