שלחנו של אברהם קלא

אמוראי בפ' הגוזל דקט"ו גבי המכיר כליו וספריו ביד אחר במשכנתא שוה בשוה דח"א דאין דרך למשכן שוה בשוה ועיקר סמיכתו אינה על המש' וח"א עיקר הלוואה על המש' וכוותיה קי"ל והר"מ בפ"ה מה' גניבה כ' אפילו במשכנתא ביותר ע"ש ועיין ביש"ש שם בקמא. שכתב דאפילו להר"מ דוקא במה שכנגד המש' אבל במה שיותר על המש' לא יתן לו וכ"נ ממ"ש בה' שמיטה נקטי' במה שכנגד המש' עיקר סמיכתו על המשכון ויש להתישב עוד בזה וצ"ע:

י"ב ואם לא נתן לו משכון אסור. כ"ד כל הראשוני' כמ"ש בתשו' הרשב"א שהביא בב"י ובבע"הת שמ"ו פ"ד זולת מהר"ם מנרבונא שהביא בע"הת שמתיר אפילו בלא משכון כשא"ל הוי שלוחי ללוות לי מן הגוי עש"ב. וכתב מהר"א ששון סי' קע"ז איכא לספוקי אי הוי ר"ק או א"ר ויש מגדולי דורנו שכ' דהוי א"ר והפמ"א ח"א סי' כ"א הוכיח מתשו' הרשב"א דהוי ר"ק ע"ש:

י"ג די"ח ובחובות של אשראי וכו' כתב הפרישה כגון שיש לו שט"ח מהעכ"ום ועיין להש"ך ס"ק ס"א וס"ב ולהרב מח"א סי' ל"ג ולה' חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות כ"ד:

י"ד בהגה ואפשר דאפילו מסתמא וכו'. עיין להצ"צ סימן ך' ולהרב שבות יעקב ח"א סי' :

ט"ו ישראל שיש בידו משכון מן הגוי והקנה אותו לישראל ב' ללות עליו מישראל ג' לצורך ישראל הב' אסור דהרבית שפורע הב' לג' מכיסו הוא פורע דהגוי אינו פורע אלא לישראל הא' ה' נחלת שבעה סי' מ"ב דס"ד ע"ב מסברא דנפשיה:

ט"ז דכ"ה נאמן בלא שבועה עיין בב"י בח"מ סי' ע"ה מ"ש בשם ת"ר בשם הרשב"א והר"ן נסתר ממ"ש שם בשם המיוחסות גם נסתר מחמתו ממ"ש בח"ב סי' דל"א ועיין להגד"ת שלא ראה התשו' שבמיוחסות במקומה ומה שהק' על תי' בע"הת כבר הרשב"א בח"ב פריק לה שפיר ועיין למהריב"ל ח"ג סי' כ"ה ולה' עדות ביהוסף ח"ב סי' ט' ולה' בני משה שלטון סי' ל"ו וסי' מ"א ולה' מהר"ש צרור כס' חוט המשולש סי' י"ד ולהרדב"ז ח"ג סי' תפ"ו ולהמבי"ט ח"א סי' קל"ב ובס' מגן גבורים למהר"ד אישטרוטא בתשו' בסוף הס' סי' יו"ד:

י"ז בהגה אבל אם המלוה בא להוציא וכו' היינו ע"פ מ"ש הב"י דמ"ש המרדכי נוטל בלא שבועה דוקא במלוה בשטר או משכון אבל במלוה ע"פ פשי' דאינו נאמן ע"ש והש"ך תמה הא הסמ"ג כתב דאם כופר ואומר מלוה ברבית היא אינו נאמן אע"פ דאי בעי פטר נפשיה בטענת פרעתי ופ' בש"ע בסי' קע"ז דין י"ב וע"כ במלוה ע"פ מיירי דאי מלוה בשטר ליכא מיגו וכן י"ל כן דברי המרדכי גם תמה על הלבוש דסותר עצמו בזה ע"ש ונ"ל דל"ק די"ל דברי הסמ"ג בשטר שאינו מקויים ומודה הלוה בשטר אלא שטוען רבית הוא וכיון דאין אדם מע"ר פלגינן דבוריה ונתקיים השטר ע"פ הודאתו אע"ג דיכול לומר פרעתי במיגו דמזויף והכי אמרי' בגמ' בפ"ב דכתובות אמתני' עדים שאמרו כ"י הוא זה אבל אנוסים היינו נאמנים ל"ש אלא אנוסים היינו מחמת נפשות אבל אנוסים מחמת ממון א"נ דאין אדם מע"ר הרי כיון דאין אמע"ר פלגי' דבוריה ונתקיים השטר וה"נ דכוותה בלוה ובש"ע בח"מ רס"י פ"ב כתב בשטר שאינו מקויים וטוען הלוה אמנה נאמן וכתב הש"ך דל"ד לעדים שאמרו אמנה דהתם משוו נפשייהו רשיעי משא"כ בלוה ע"ש משמע דבאומר ריבית דמי לוה לעדים וכ"נ מדהשמיט הש"ע טענת רבית ולא כתב אלא טענת אמנה או תנאי משמע דבטענת רבית א"נ ונתקיים השטר ומ"ש הר"מ והביאו הטור ופ' בש"ע שם בשטר מקויים וטוען אמנה ורבית א"נ משמע דוקא מקויים צ"ל ברבית דרבנן מיירי דלא עבר הלוה איסורא במ"ש הר"ן והנ"י ופ' מור"ם בהגה לעיל ר"סי ק"ס ולא קאי בתרי עברי דלא עבר אלפני עור ועפ"ז מ"ש בהגה כאן דבשטר א"נ הלוה אפילו בשטר שאינו מקויים מיירי אבל במלוה ע"פ נאמן הלוה דלהחזיק אדם מע"ר כמ"ש הפ"מ סי' ק"ח אבל בשטר לא הוי להחזיק דכה"ג כ' התוס' בפ' ח"ה דל"ב גבי מיגו להוציא דבשטר לא הוי להוציא אח"ז וראיתי להע"הש דקל"ו ע"ד שהביא תשו' מהר"ש ויטאל ב"י והוא תנא דמסייע לן בכל מ"ש ודלא בה' שם שחלק עליו ודברי הב"י כאן מוכחי כדברי מהרש"ו וכן דברי הלבוש ול"ק מ"ש הש"ך:

ח"י הא דהלוה נשבע דוקא שטוענו דהרבית הוא מההלוואה ההיא אבל אם טוענו מהלוואה אחרת לא, הרב חוות יאיר סי' צ"ט וק' וקט"ו וקי"ז ע"ש:

י"ט ואם יש שטר וכו'. עיין להש"ך ולהסמ"ע בח"מ סי' פ"ב דין יו"ד ולמהריט"ץ סי' רס"ז ולהרשב"א ח"ב סי' של"ה ולהפמ"א ח"א ס"סי כ"א ולהמבי"ט ח"א סי' רצ"ח וח"ב דק"ו ומבואר דהמלוה השיב להד"מ ולא פיטרו משבועה אלא מכח הנאמנות ועיין להל"ר סי' צ"ז ולהרב משאת משה ח"א חיו"ד סי' ט"ו דס"ה ע"א ע"ש:

ד' תיקונים לשותף שילוה מהגוי ברבית לצורך השותפות עיין להבנ"הג בסימן זה בהג"הט אות ב' ואות ב"ה ולהב"ד סי' פ"ז ולמהרש"ך ח"ד סי' נ"ה וח"ג סי' ק"ו ולמהרשד"ם חי"ד סי' רס"א ולהרב עדות ביהוסף ח"א סי' י"ב ולמהר"ש חסון בס' מ"י סי' ולהרב קול אליהו חי"ד סי' כ"ט ולה' שפת הים חי"ד סי' י"ב ע"ש:

סימן ק"ע א' ד"ב וכן עכ"ום שלוה מעות מישראל וכו' מדברי הש"ך ומור"ם בהגהה והט"ז נראה דפליגי בדעת מרן בש"ע אי אוסר בע"ק בר"ז ע"ש ולכ"ע בסתם ערב אפי' בז"הז דדייני הגוים בסתם ערב דינו כע"ק מ"מ שרי בד"ז דישראל הערב יכפה לישראל המלוה בדיננו שיתבע את הנכרי תחילה כ"כ מהראנ"ח ח"ב סי' ו' ועיין להרב גבעות עולם סי' ג' שדבריו תמוהים גם מ"ש דלא יוכל לומר קי"ל כהר"ן כיון דס' יחידאה היא ע"ש עיין בב"י בשם בעל העיטור ועיין להכנ"הג בהג"הט ולהרב עדות ביהוסף ח"א סי' ב' שכתב דבע"הע מיקל אפילו בשלוף דוץ ע"ש:

ב' בהגה וכן להפך שערב לו בעד הרבית והיינו בקנו מידו דגבי רבית הוי ערב שלא בשעת מ"מ כ"כ הש"ך ועיין לה' גבעות עולם סימן ג' ואם כלל הקרן עם הרבית א"צ קנין ותלייא במאי דאפליגו רבוותא גבי נכרי ונתגייר ברבית שיעלה בסי' שאח"ז: