שלחנו של אברהם קל

כלל ק"ח סי' כ"ה והובא בב"י בסי' זה איברא דמדברי התוס' במציעא דע"ו ע"ב נר' דאפילו במניעת הריוח שייך ד"דג ובדברי הרא"ש יש סתירה דבספ"ק דמציעא הסכים לדברי התוס' דכתובות ובדע"ו כ' כדברי התוס' שם ע"ש בדברי רב שרירא שהביא הרא"ש שם ועיין להש"ך בח"מ סי' ס"ו ס"ק ק"ז ע"ש ודע דמדברי הל"ר נר' דחולק על ס' מהרשד"ם ועיין לה' שבות יעקב ח"א חי"ד סי' ס"ד ועמש"ל סי' ק"ס אות ג' ועיין בתשו' מהרח"א הובאה בס' עין משפט סי' ד' ולהרשב"ץ סי' רכ"ט ועמ"ש סי' ק"ס דין י"ט ולה' זרע אמת חי"ד סי' :

ב' ד"ב אפילו אם נותן הרבית ליד ישראל. כתב הב"ח והט"ז אפילו נותן הקרן והרבית ליד ישראל שרי והוכיחו כך מדברי הג"המ ע"פ מה שפי' בכוונת דבריו ועיין להרב בית יעקב סימן י"ז שכל מ"ש בזה הם דברים תמוהים ומרפסן איגדי ע"ש:

ג' ד"ג אמר הניחם ע"ג קרקע. עיין להש"ך ולהגד"ת דר"ץ שכתב דוקא דאמר לי אבל אמר זרוק חובי לבד פטור ועיין למהרימ"ט חח"מ סי' ק"ח:

ד' ד"י הגה ישראל שחייב לגוי וכו' כ' הט"ז אם הגוי כבר חייב רבית ומכר קרן ורבית לישראל מותר אפילו לקבל מיד ישראל ע"ש והריטב"א הביאו הר"ב בש"מ דע"ב אברייתא דנכרי שלוה מישראל ולא זקפם עליו עד שנתגייר נסתפק בזה והן ולאו ורפיא בידיה ע"ש שנראה מדבריו דפשיט"ל דהרבית שאחר המכירה אסור:

ה' די"ג עכ"ום שאמר לישראל לוה לי על משכוני וכו' בכ"י כ' משם הר"ן דאפילו בלא משכון ומשם הרמב"ן דאפילו יצא ישראל ערב דאם לא יפרע הגוי יפרע הוא שרי ע"ש והיינו דפי' לו דיפרע מן הגוי תחי' אבל בסתם ערב הא קי"ל כל שנשא ונתן ביד הוי ערב דשלוף גוץ ועמ"ש בדין י"ז ועיין למהר"ם גלאנטי בתשו' סי' י"ד ולהרב גבעות עולם סי' ד' ולה' פמ"א ח"א סי' כ"א:

ו' בהגה ואם נתן וכו' הב"י חולק ע"ז ועיין בתשו' מהר"ש פרימו סי' מ"א שהביא תשו' הרא"ש דמתבאר מיניה בדברי מרן ע"ש:

ז' ישראל שנתן מעות לנכרי בתורת עיסקא למחצית שכר והגוי הלוה אותם ברבית לישראל אע"פ שידע בזה ישראל בעל המעות מותר ליקח חלקו בריוח דגוי אדעתא דנפשיה קא עביד כיון דאין ביד ישראל בעל המעות לעכב עליו דהנכרי במה שמוציא להשתכר עושה וד"ז נלמד ממ"ש הר"ן בספ"ק דע"ז גבי אריסא אריסותיה קעביד מהרימ"ט סי' קי"ו ע"ש ויש לגמגם בראייתו דשאני התם דאיסורא דרבנן ולהכי סמכו בזה על אריסא אריסותיה קעביד זכר לדבר מ"ש מרן בכ"מ בפ"ה מה' גירושין דט"ו דמאי דאמרי' גבי גט הגוי אדעתא דנפשיה ספיקא הוא ולא ודאי ע"ש מיהו אם נוטל ישראל חלקו מן ההיתר כנגד מה שנטל רבית הגוי יש להתיר מט"א עיין בחי' במס' ע"ז דס"ד ע"ב:

ח' יאמר המלוה איני מאמינך וכו' דוקא במשכון הוא דאמרי' הכי כמ"ש הב"י ע"ש וכ"מ מתשו' הרשב"א ח"א סי' תתנ"ח בהדיא והיא תשו' אשכנזית שהביא הב"י כמ"ש בב"ה ודלא כמהריט"ץ סי' רצ"ז ע"ש שנעלם ממנו תשובת הרשב"א הלזו וכ"כ הרדב"ז ח"ב סי' ש"ה וע"ש בסי' ט"ו ועיין לה' זרע אברהם חי"ד סי' א' ולה' שמש צדקה חי"ד סי' מ"ה ועיין לה' זרע אמת חי"ד סי' נ"ד שכל דבריו תמוהים ע"ש:

ט' די"ז והוא סומך על הלוה ולא על השליח משמע דלא על השליח כלל אבל אם אחריותו על שניהם הוי בע"ק דאסור לדעת מרן כמ"ש בב"י סי' ק"ע ואם אחריותו על השליח כמו ערב לבד דאינו תובע תחי' אלא הלוה שרי ולהסו' דגם בע"ק שרי גם כאן שרי בכל גוונא וזה דעת הנ"י שכ' בד"ז דאם אחריותו על שניהם שרי ולא אסיר אלא אם אחריותו עליו מדין לוה ועיין במרן בב"י בד"ז ויש לתמוה ע"ז מדאמרי' בבתרא דקע"ג דאם נשא ונתן ביד הוי בערב דשלוף דוץ ואין לו על הלוה כלום ע"ש וא"כ אפי' בערב לחוד הוי בערב דשלוף דוץ ואפי' נאמר דס"ל כדעת הרמ"ה שהביא הטור בח"מ סי' קכ"ט דדוקא בע"ק הוא דאמרי' דאם נ"ונ ביד הוי בערב דשלוף דוץ אבל ערב בעלמא לא ע"ש מ"מ ק' אמ"ש מרן הב"י דדעת הנ"י אפי' בע"ק שדי הכא ע"ש ואמאי הא נ"ונ ביד ועוד ק' הרי כ' הרא"ש והביאו הטור דאם השליח התחיל לדבר עם המלוה אפי' נתן המלוה ליד הלוה המעות הוי כערב דשלוף דוץ ועיין למהר"ש חסון סי' כ"ת ולמהר"ם לובלין בגיטין דמ"ט ע"ב בתוס' ע"ש ונראה פשוט דהני דיני לא אתאמרו אלא בישראל עם ישראל אבל עם הגוי כיון דבדיניהן לא שני להו אנן בדיניהן דיינין להו וא"כ בע"ק אפי' נשא ונתן ביד תליא בפלוגתא דסי' ק"ע ועיין לה' פ"מ ח"א סי' נ"א מיהו מ"ש הב"י דלדעת הר"ן אפי' מדין ע"ק אסור ק' דהרי בסי' ק"ע כ' הב"י דדעת הר"ן ע"ק שרי ע"ש וכבר תמה עליו בזה ה' פמ"א ח"א סי' כ"א וראיתי לה' עדות ביהוסף ח"א די"ז ע"ג שכ' דש"ה שנ"ונ ביד והוי כשלוף דוץ ע"ש והוא תימא דא"כ מי הוא החולק ע"ז ואיך כ' מרן דלדעת הנ"י דדוקא מדין לוה אלא עכ"ל דבגוי שאני והדבר מוכרע מעצמו וכאמור. נקטי' דאם לא נתן לו משכון תלייא בדין ערבות דסי' ק"ע ודוקא אם אמר לגוי לפ' אני לוה ועיין למהרשד"ם חיו"ד סי' ס"ו ולמהר"א ששון סימן קע"ז ולה' זרע אברהם חי"ד סי' ב':

י' הש"ך כ' דאם המשכון טוב אצ"ל אני מסולק מכל האחריות ועיין להפ"מ ח"א סי' נ"ו ולה' עין משפט סי' ד' וה' ולה' עדות ביהוסף ח"א סי' ך' והסמ"ע סי' ע"ג ומהר"ש חסון בס' מ"י סי' כ"ח שחולקין בזה וס"ל דאפילו משכון צ"ל אני מסולק מכל האחריות וכ"נ מדברי מהר"ם גאלנטי בתשו' סימן כ"ב ועיין מכתם לדוד חי"ד סי' י"ו דע"א ע"ב ובתשו' מהר"י באסן סימן ד':

י"א יש להסתפק היכא דאין המשכון שוה כנגד הלוואתו דהוי רבית אי כל ההלואה רבית או דוקא מה שייתר על המשכון מי אמרי' כיון דהלוהו יותר על המש' עיקר סמיכתו על השליח ומשכון דנקיט לזכרון בעלמא א"ד מה שכנגד המש' עיקר סמיכתו על המש' ויש ללמוד ד"ז ממה דאפליגו תנאי בפ' הזהב דמ"ח במלוה על המשכון דרשב"ג ס"ל דמה שכנגד המשכון אינו משמט ומה שיתר על המש' משמט ולא אמרי' ולזכרון דברים ור"י פליג דאפילו כנגד המשכון משמט ופ' הר"מ בפ"ט מה' שמיטה כרשב"ג דמה שכנגד המש' אינו משמט וכן יש ללמוד מדאפליגו