שלחנו של אברהם קכט

מודו דהוי א"ר וא"כ מהיכא משמע דהוי ר"ק לרש"י ונר' דדייקי לה דע"כ מ"ל לרש"י דמתני' דקתני מפני שהם רבית היינו רבית גמורה מדאורייתא וכ"כ קצת מהראשונים דאל"ה ק' למ"ל לאוקומה בקצץ נוקמה בהלוהו ודר בחצרו ובחצר דקיימא לאגרא ואפילו לל"ב אסור ועיין למהר"ם שיף שם אלא ע"כ דרש"י מ"ל דמתני' מדאורייתא קאמר ואה"נ דאפילו לל"ק כן הוא והלח"מ בפ"ה מה' אישות דט"ו במ"ב ייחס סברת רבותיו של הר"מ לרש"י ועיין לה' בעי חיי חיו"ד סימן ק"ץ ע"ש:

ד' כתב מהר"ם מטראני ח"א סי' כ"ג דהר"מ לא כתב דהוי א"ר אלא בדירת חצר אבל אם נתן לו מעות מודה דהוי ר"ק ומהרלנ"ח סימן ק"ג כ' דלא שנא ועיין להרב שיורי ברכה ומדברי מהרש"ך ח"ב סי' כ"ג נר' דלא שני לן בין דירת חצר לנתינת מעות דנדונו במעות ואתי עלה מס' רבותיו של הר"מ ע"ש ועיין לה' בעי חיי חי"ד סי' ק"צ ועיין להרב עדות ביהוסף ח"ב די"ח ע"ג ולהרב זרע אמת חי"ד סי' נ"ה ועמש"ל סי' קע"ז דין ז':

ה' כתב מהדש"ך סימן הנז' דוקא אם אח"ז מופלג הרויח לו זמן אבל סמוך לזמן ההלואה מודה הר"מ דהוי כשעת מתן מעות ע"ש:

ו' כתב מהר"א ששון סי' רכ"ו סתם בית בז"הז עשויה לאגרא והביאו הכנ"הג בהג"הט ושל כת הקודמין היא מרדכי והגה"מי הביא דבריהם מור"ם בהגה בח"מ סימן שס"ג דין ו':

ז' ד"ג וי"א דמנכינן ליה כ"ד ר"א וכ' מהרשד"ם חי"ד סי' ס"ו דוקא אם המלוה לקח הפירות ונהנה בהם אבל אם לא לקחם לעצמו כגון לוה לו מן הגוי והגוי אינו מכיר אלא השליח כ"ע מודו דלא מנכי' ליה ועיין להפרמ"א ח"א סי' כ"א דז"ן ע"ב ולהפ"מ ח"א סי' פ"א ולהמבי"ט ח"א סי' קל"ב ועיין למהר"י אדרבי סי' ס"ט שלא זכר ס' רבינו אפרים הלזו:

ח' בהגה בנה לך חורבה זו וכו'. עיין בבע"הת שמ"ו ח"ד סי' ט"ו שכ' הטעם מפני שאינו צריך לה ועיין להתוס' במציעא רקי"ז ע"א שנר' מדבריהם דכל דא"ל בעל החורבה בנה וחשוב יציאותיך עלי אסור אע"פ שאינו צריך לה כיון דאם נפלה חייב לשלם ע"ש ועיין להסמ"ע ח"מ סי' קס"ד שכתב כיון דהקרקע משועבד לבעל העליה ועיין בתשו' למהרי"ן מיגש סי' רי"א ולהפ"מ ח"א סי' צ"ד ולה' מעיל שמואל סי' י"ד ולה' צרור הכסף סי' ז' ע"ש. והגד"ת שם נסתפק גבי הלואה כה"ג שאינו צריך לה דאיש עשיר הוא אי שרי ע"ש ועיין לה' שיורי ברכה בסי' ז' והב"ד דמ"ה ע"ד כ' דמדברי מהריב"ל נר' דפשיט"ל דשרי וליתא כמש"ל סי' קע"ז ועיין לה' חוות יאיר סימן קפ"ט ולה' שאלת יעב"ץ ח"א סי' קמ"ח ובח"ב סי' קכ"ח ע"ש:

ט' כתב מהראנ"ח ח"א סימן קי"ג דוקא אם הוא הרבית של אותה הלואה אבל אם מהלואה אחרת לכ"ע לא מנכי' ליה דלא מחשבי' משטרא לשטרא ובהאי מילתא קי"ל כמר בריה דרבא דכל היכא דמנכי' ליה לא מחשבי' משטרא לשטרא ול"פ ר"א אלא בכל סלוקי בלא זוזי וכו' ע"ש וכ"כ הפ"מ ח"א סי' נ"א ועיין להפמ"א סי' הנ"ל ובתשו' הגאונים דמ"ב ע"ב ע"ש:

י' כתב הכנ"הג הג"הט אות כ"ו ראפילו להסו' כל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא דוקא ברבית דרבנן אבל בר"ק במקום שאין מוציאין לא ועיין לה' עצמו בסימן ק"ס הגהב"י אות פ"ז ועיין לה' מכתם לדוד חי"ד סי' ל"ד ול"ה וה' שמש צדקה סי' י"ו דס"ג ע"א שנר' מדבריהם להפך ועיין לה' משאת משה ך ח"א חיו"ד סי' ט"ו ע"ש:

י"א נסתפק הגד"ת שמ"ו ח"ג היכא דלא תבע המלוה מעותיו ואח"ז ההלוואה א"ל דור בחצרי בשכר מעותיך הבטלות מה דינו ועיין לה' מכתם לדוד סי' כ"ג:

י"ב כתב מהר"י אדרבי סי' ס"ט דאפילו מאותו העסק עצמו כיון דזקפו עליו במלוה וקרע השטר הא' של העסק הרי נמחל שעבודו והוי כהלואה אחרת דלא מחשבי' משטרא לשטרא והביאו הכנ"הג סי' קע"ב בהגהב"י בלי שום חולק ועיין להרב שביתת יו"ט סי' ו' שהאריך בזה וכ' שהכ"מ חולק בזה:

י"ג נראה דאם היתה מלוה ע"פ והיה פורע לו הרבית ואח"כ זקפם עליו בשט"ח לכ"ע לא הוי כהלוואה אחרת דדוקא בהיה שטר וקרעוהו אמרי' דנמחל שעבודו אבל בהיתה ע"פ וכ' שטר לא מחל השעבוד אלא הוסיף בשעבודו ועיין לה' בני חיי בח"מ סי' קכ"ו ודלא כה' דבר משה ח"ג סי' ד' שכתב דתליא במחלוקת ר"א והרי"ף ע"ש:

סימן קס"ט א' ד"א ואני אעלה לו וכו'. נר' דה"ד בלא משכון אבל אם לוה מן הגוי במשכון ואח"כ מסר המשכון לישראל וא"ל שיתן דמיו לגוי ונתעכב הישראל הב' ולא פרע לגוי אז הישראל הב' הוא דמחוייב לפרוע הרבית שעלה מחמת עכבתו לגוי דגוי על משכונו סומך כמ"ש בדין י"ז וע"ש להש"ך וכן מצאתי בתשו' ל"ר סי' ח' שעל נדון כיוצא בזה התיר מטעם המשכון ע"ש ואע"פ שנדונו של הרב שהגוי לקח המשכון בתורת מכירה מ"מ מתבאר מדבריו שם דלא שנא כיון שעיקר ההיתר משום דגוי על משכונו סומך וכ"כ הרא"ש בתשו' כלל ק"ס סי' ד' דההיא ברייתא ואני אעלה לך בלא משכון איירי אבל במשכון שרי ע"ש ועוד נר' דיש לחייב ישראל הב' ברבית מט"א מדין דינא דגרמי דקי"ל כר"מ דחייב וכיוצא לזה כתב מהרשד"ם ח"מ סי' קע"ט במי שעיכב ולא שלח לחבירו מעות ועי"כ הפסיד חבירו רבית דמחוייב מדינא דגרמי ע"ש והכנ"הג ח"מ סי' קפ"ג הגהב"י אות מ"א כתב דאפילו למהרי"ל סי' כ"ד דאסר מבטל כיס בהלואה וחולק על מהרש"ך ח"ב סימן קי"א מודה לס' מהרשד"ם דהא הפסיד וחייב מדינא דגרמי ול"ד למניעת הריוח ע"ש וכ"כ מהר"ם מפדואה והרשב"א ומהרש"ך כמ"ש הכנ"הג סי' שפ"ו הג"הט אות ס"ט ע"ש וכנ"ל מדברי התוס' בכתובות דפ"ו ע"א בד"ה תטול שכ' דאפי' למאן דדאין דינא דגרמי המוחל שט"ח לחבירו אחר שמכרו לא משלם אלא המעות שנתן לו קונה השטר ולא כל הסך שבשטר ע"ש ובודאי ה"ט משום דבמניעת הריוח לא דייני' ד"דג ואפי' לשי' הר"מ ורש"י דכמוחל משלם כל מה שבשטר ש"ה דכיון דכלל הכל בשטר לא הוי מניעת הריוח לחוד וכיוצא לזה כ' הכנ"הג שם בסימן שפ"ו וכ"נ ממ"ש המרדכי דלא חייב מבטל כיסו של חבירו אלא אם הרויח ע"ש ואי הוה שייך במניעת הריוח דינא דגרמי אפילו לא הרויח נמי ועיין בתשו' הרא"ש