שלחנו של אברהם יג

במחלוקת הוא שנוי ומ"מ לענין הלכה נקטי' כדעת הרשב"א והתוס' והכלבו והטור דכולהו ס"ל דאפילו דבר הנעשה ע"י גוי גזרי' משום משקין שזבו ובר מן דין חלב הנחלב ע"י גוי אסור משום מוקצה לפי מה שכ' בש"ע בסי' תק"ה דחלב מוקצה הוא ואפי' ביו"ט מוקצה אם הבהמה עומדת לחליבה ונ"מ נמי דאסור אפילו בטלטול דמשום. משקין שזבו לא אסיר אלא באכילה כמ"ש התוס' בפ' חבית ועיין להשע"ה ח"א די"ט ע"ד ע"ש נקטי' דחלבשנחלב ע"י גוי בשבת אסור משום מוקצה ומשום משקין שזבו וביו"ט לא אסיר אלא משום מוקצה ולפ"ז אם חולב הגוי בבהמת עצמו מותר החלב דקי"ל דאין הכנה לגוי ועיין להכ"הג בשיירי סי' תק"ה בהגהת ב"י אות ואם נחלב בשבת כתב מהרש"ל שם דאסור ביו"ט שלאחריו משום הכנה ע"ש ונ"ל דד"ז תלוי בפלוגתא דאיפליגו רבוותא בעגל שנולד בשבת אם אסור ביו"ט שלאחריו כמ"ש בסימן תצ"ח דלהסו' דאסור אע"פ שאם נולד ביו"ט שני ודאי דה"נ אסור אמנם להסו' דשרי הכא. יש להתיר דלהטעם שכ' הרא"ש בביצה ד"ו דבעגל לא שייכא הכנה משום דאינו מתקן כלום בלידתו גם כאן גבי חלב הכי הוא מ"ל קודם שחי' מ"ל אחר שחי' גם טעם שכ' הרשב"א שם שייך גם כאן וא"כ לפי מה שפי' מרן בש"ע דשרי גבי. עגל ה"נ שרי גבי חלב ועיין למהרש"ל בפ"ק דביצה סי' ג' והפר"ח שהסכימו. דלא שייכא הכנה במידי דאם נעשה ביו"ט שרי שהביא ראיה מדברי התוס' בריש ביצה ד"ד בד"ה אלא ע"ש אמת שכ"כ התוס' לחד תי' אבל לאידך תי' אינו מוכרח ומה שהביא מדברי התוס' בד"פ המביא אינו ענין לזה ע"ש:

. סימן שו. דין ד' דאין אחריות שבת עליו כ' הר"ן בפ' השואל. דפטור מגניבה ואבידה משמע דש"ח מיהא הוי הא"ר וכ"כ הר"ן בנדרים דל"ז להדיא דש"ח מיהא הוי מיהו מדברי התוס' בפ' הזהב דז"ן ע"ב בד"ה ש"ח משמע דפטור אפילו מפשיעה ממ"ש מדפריך לקמן וכו' ולא משני. כשפשע ואם איתא אי מיירי כשפשע ברישא אמאי אין אחריות:

שבת עליו אלא ע"כ דס"ל להתוס' דאפילו ש"ח. לא הוי אך י"ל דגם דעת התוס' דש"ח מיהא הוי אלא דהתם שאני דמיירי בקדשים לפירש"י או בקרקעות לפי' הר"ב במקו' שם וכ"נ דמפ"ל המרדכי שהביא הט"ז סי' תקפ"ה סק"ז ול"ק מ"ש עליו ע"ש וכיון דהקדשות וקרקעות נימעיטו משמירה ס"ל להתוס' דאמעיטו מכל דין שמירה דהיינו אינו נשבע ואינו משלם וש"ח פשיטא דפטור מפשיעה דכל עצמו אינו. מתחייב אלא בפשיעה ומעטיה קרא אלא דבש"ש הוה ס"ד דמוקמי' למיעוטא מגניבה ואבידה וש"ח מיהא הוי ע"ז הביאו ראיה דאפילו ש"ש פטור מפשיעה מדלא אוקמא שפשע ורישא דש"ח הוא פטור אפילו מפשיעה דמיעטיה קרא והתוס' הכי קאמר נד' דש"ח פטור מסברא וא"צ שום ראיה ואח"כ חידשו דאפי' בש"ש וע"ז הוא שהביאו ראיה וטעמא משום דכי מיעטיה מבל דין שמירה מיעטיה אבל מידי דלא מיעטיה קרא אה"נ דשומר חנם מיהא הוי וכ"נ מדקי"ל בח"מ סי' שמ"ג דש"ש לזמן ועבר הזמן ולא החזירו כל עוד שלא החזירו הוי ש"ח וכ"ש כאן דאחר השבת חוזר להיות עליו ש"ש ועיין להריטב"א בש"ס בפ' השואל דפ"א ועיין למהרש"ך ח"ב סי' ת"ך שכתב דש"ח לזמן ועבר הזמן פטור מפשיעה ולה' מח"א בה' שומרים סי' י"ט ע"ש וראיתי להרב בש"מ שפי' ע"ד התוס' ואין ראייתם דאיה דמדקתני נותנין לו ש"ש לפי' אחריות שבת עליו מוכח דמשום דנותנין לו ש"ש הוא דאחריותו עליו ואי בפשיעה אפילו אין נותנין לו ש"ש חייב דש"ח מיהא הוי ולפי מ"ש בכוונתם ראייתם נכונה ועיין למהר"א ששון סי' ע"ג ע"ש:

סימן שז דין ה' ויש אוסרין עיין להמג"א מ"ש מדאמרי' בעירובין דצ"א דבשעת הסכנה היו מעלין ס"ת מחצר לגג ע"ש וי"ל דש"ה דשעת סכנה היה והיו מבטלין בכל שבת שהרי אמרי' שם דפ"ו ע"כ שכחו ולא הביאו ס"ת ופירשו סדינין משמע דאסור להביאו בלא פרישת סדינין כ' הגה"מר בשם ראבי"ה דאפילו באיסור דאורייתא היכא דאפשר. לישראל לעשות כגון ע"י בורגלין שרי וכ' מרן בב"י דנר' דדוקא משום מצוה ע"ש וכ"נ מדאמרי' בר"פ מי שהחשיך דטעמא דהתירו לו משום דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ואם איתא בלא"ה שרי והא"ר הוכיח כן ממתני' דמילא מים להשקות בהמתו ולפי מ"ש הט"ז דדוקא אם יש לו בני אדם אין ראיות אלו מכריחות כ' הט"ז דמחיצה של כ"א מועלת להוציא מר"הי לר"הר וכ"נ מדברי רש"י דמ"ד ע"ב. דין י"ב ואפילו לעיין בלא קריאה עיין למרן בב"י ועיין לה' שאלת יעב"ץ ח"א סימן קס"ב:

סימן ש"י דין ב' ועדיין לא השרישו וכו' ודוקא בלא נתכוון לזורעם אבל בנתכוון לזרועה אפילו לא השרישו אסור כמ"ש התוס' והר"ן והרשב"א בחי' ברכות ד"ן ע"ב וכ' מרן בסי' של"ו ע"ש וכ"כ הפרישה:

דין ג' בין באיסור אכילה כ' מהרש"ל בתשו' סימן מ' דלמ"ד אין מוקצה לחצי שבת אפילו לא חזרו ונראו כיון דלא הוקצה בי"הש ואע"פי שהוקצה בשבת שרי אפילו בשעת הקצאתו והוכיח כן מדברי התוס' בפ"ק דחולין דט"ו בד"ה כגון ע"ש ועיין בחידושי' שם שכתבתי לדחות ראיה זו ע"ש ומדברי התוס' בפ' כירה דמ"ג בד"ה עודן נר' דבעי' הדר אחזו שכ' דהסוגיא שם אזלא כמ"ד אין מוקצה לחצי שבת ואמרי' התם דבעודן עליו אסור ואם איתא אמאי אסור בעודן עליו אי משום טלטול דאפרוח הא אפשר ליה ע"י ניעור כדאמרי' בדקמ"ב באבן שע"פ החבית וליכא אלא משום דנעשה בסיס לדבר האסור דחבית גופה אסור לטלטלה כמ"ש רש"י וכן יש להוכיח מדברי התוס' שם דמ"ד בד"ה יש עליה וכ"נ ממ"ש המג"א סי' תמ"ו דבי"ד שחל בשבת אסור לטלטל החמץ אחר שעה ה' ועמ"ש בסימן תע"א וסי' תרנ"א:

סימן שי"ג דין ג' אם יש להם ציר וכו' כ' מרן בב"י דדוקא שאינו מכניס בציר אבל במכניס בציר אסור מידי דהוה אתריסר חנויות בסי' תקי"ט ע"ש ומדברי