שלחנו של אברהם קכז

ע"ש ועיין להג"פ שם עוד הק' התוס' בפ' אז"נ גבי שטר מוקדם ליפסלו העדים ע"ש במה שתי' ועיין להפמ"א ח"א סי' ק' ולה' פרי הארץ ח"א חח"מ סימן ג' ע"ש:

כתבו התוס' בקמא ד"ל ובב"ב דצ"ד ד"ה שטר דגם כמלוה ע"פ עוברין משום לא תשימון אבל מדברי התוס' בפ' אז"נ דע"ב בד"ה שטר ממ"ש אע"פ שיש לדחות וכו' ע"ש נר' דלא עברי אלא בשטר ומהר"א ששון סי' קס"ב נסתפק בזה ונעלם ממנו דברי התוס' ומהר"ש צרור בס' חוט המשולש סי' י"ד כתב במלוה ע"פ אינו עובר עד שיתן ע"ש ועיין לה' חוות יאיר סי' ק' שחילק בין לוה למלוה ע"ש:

י"ב כתב הגד"ת דף דברבית דרבנן אפילו כלל לא מפסלי לכ"ע ואין חולק בזה ע"ש וא"נ כן מדברי התוס' במציע' שתי' דמיירי ברבית דרבנן ולא מפסלי כיון דליכא חמוד ממון ע"ש ולא משנו בדרבנן וכלל הרבית עם הקרן וכ"נ מדכרי הטור ומרן בש"ע שכ' בין רבית דאורייתא בין רבית דרבנן ואכולהו קאמרי דככלל פסול ועיין למהרש"ך ח"ד סימן כ"ג:

י"ג כתב הרשב"א ח"ב סי' רל"ח דלאו דלא תשימון לא ניתק בחזרה ע"ש. ועיין להר"ב בש"מ פ' אז"נ דס"ב ע"א ע"ש:

סימן קס"ב א' ד"א אסור ללוות סאה בסאה כתב הט"ז ש דבדרך מ"ומ שרי ודוקא בדרך הלואה הוא דגזרו והכנ"הג האריך בזה והביא תשו' הרא"ש כלל ק"ח סי' ל' שכ' כדברי הט"ז ע"ש ועיין לה' זרע אמת חיו"ד סי' נ"ט ולהרדב"ז בשניות סי' קצ"ז ולה' כהונת עולם שהוכיח מתשו' הריב"ש סי' י"ט דאפי' דרך מ"ומ אסור:

ב' ואם הוזלה נותן לו הסאה שהלוהו ואם רצה ליתן לו בערך שהלוה לו וליתן לו סאתים כ' מהרימ"ט סי' יו"ד דאסור דסאה הלוהו וסאתים החזיר לו ע"ש וכ"כ הריטב"א בחי' ריש דע"ה דאפילו דמים בערך שהיתה שוה אסור ליתן לו וכ"כ הרדב"ז ח"א סי' קע"ח ועיין לה' עדות ביעקב סי' מ"ה ולהמח"א בה' ריבית סי' ז"ך ולמהרש"ך בתשו' סי' מ"ט ולה' לח"ר סי' י"ד:

ג' ד"ב אם יש לו מעט וכו'. ואם צריך שידעו שניהם שיש לו בשעת ההלוואה מחלוקת האחרוני' ודברי הט"ז עיקר דלכתחי' לא ילוה לו עד שידע שיש לו ואם כבר הלווהו ולא ידע ואח"כ אגלאי מילתא שהי"ל בשעת ההלואה שרו ול"ד לשער שבשוק ע"ש ועיין לה' בית יעקב סי' קי"ב:

ד' או ילוה לו ואח"כ וכו'. כ' הב"י בשם תלמידי הרשב"א דוקא במתנה אבל לא בהלואה ואח"כ הביא תשו' הרשב"א שנר' דשדי אפי' בהלואה וכ"נ דעת הרשב"ץ ח"א סי' קי"ד ועיין להב"ח ולהכנ"הג בהג"הט אות י"ח ע"ש ומדברי רש"י דע"ה בד"ה במ"ד נר' דס"ל כדעת ת"ר ועיין להר"ב בש"מ שם ובמ"ש הרשב"א בתשו' הלזו שהביא הב"י דאפי' מאן דאוסר בשער שבשוק בקביעות זמן מודה ביש לו ע"ש והוא תימא דבהדיא כ' הר"מ בפ"י דבקבע זמן אפי' יש לו אסור והמ"ל בפ"ה מה' מל"ול גבי אריס כ' דהיכא דאיתנהו לתרוויהו יצא השער ביש לו מודה הר"מ דשרי בקובע לו זמן ועיין להגר"ת דר"ס שדחה תי' זה וע"ש במה שתי':

ה' אם לא יברר המלוה. כ' בהגהת פרישה והביאו הש"ך אם כ' בשטר שיהיה המלוה נאמן עליו על כל ענייני החוב המלוה נאמן ועיין להל"ר סי' י"ד ולהמבלט ח"א סי' רפ"ח:

ו' בהגה אבל סאה חטין בסאה דוחן אסור כ"ד ך הראב"ד הביאו בע"הת שמ"ו סי' ה' והגד"ת שם כ' שמדברי הנ"י שהביא בב"י סי' קע"א שכ' דאם נתן לו חיטין ופסק עמו שיתן לו בדמיה מין אחר כשער שבשוק מותר נר' דחולק על הראב"ד ע"ש וכ"נ מדברי הראשונים שהביא הר"ב בש"מ דס"כ ע"כ אהא דאמרי' שם בבא לחוב בדמיהן ע"ש אמנם הפרישה בסי' קע"ה חילק בכיוצא בזה בין מכר להלוואה ע"ש ולפי"ז י"ל דל"פ מיהו מדברי הרא"ש בתשו' כלל ק"ח סי' ל' נראה דחולק על ס' הראב"ד ועיין לה' אדמת קדש ח"ב דקכ"ה וקב"ו:

סימן קס"ג א' ד"א ואם לאו אסור מהרש"א בדף ס"ב ע"ב בר"ה הרי כ' בדעת התוס' דבפיטרו אפי' אין לו שרי דמעות קונות ולא מפליג בין אין לו ליש לו אלא בלא פיטרו ע"כ לא אוקי אביי מתני' בפיטרו ע"ש וכן הגמ' שם דמוקי לברייתא דר"א בשמשך לא אוקי לה בפיטרו משום דא"כ אפי' אין לו ולפ"ז צ"ל דס"ל להתוס' כדעת הראב"ד בפ"ז מה' מכירה דרבית אינו תלוי בקנין ע"ש דכיון דלא פיטרו לא קני כלל אפי' למי שפרע אפ"ה ביש לו שרי דלא כמ"ש רש"י בברייתא דר"א ע"ש וכ"כ ה' כהונת עולם בדעת התוס' ע"ש וא"ש לפ"ז דברי התוס' בדס"ד בד"ה מה דנר' מדבריהם דאפי' בדשב"ל ביש לו שרי ועיין להמח"א כה' דשב"ל ס"סי י"ב ועיין לה' בני יעקב דס"ו במ"ש ומההיא דהולך לחלוב עזיו סתירה לדברי המ"מ ע"ש ולה' פני משה סי' ע"ה דקפ"ג ע"ד ולהמח"א בה' רבית סי' כ"ט וסימן ל"ג ולמהרימ"ט חי"ד סי' ט"ל ולמהר"ם אלשיך סי' ט"ל והמבי"ט סי' י"ו ע"ש. מיהו ק' לדברי מהרש"א דא"כ אמאי לא הקשו התוספות קושייתם בדברי אביי דמוקי בבא לחוב בדמייהו דהוי דומיא ממש למחליף שור בפרה ולמה לא יקשו אלא בברייתא גם הי"ל להפוסקים להודיענו חידוש זה אע"כ נר' עיקר דבאין לו אסור אפי' בפיטרו דאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו כמ"ש בע"הת דרנ"ח ע"ש ואביי דלא מוקי מתני' כפיטרו משום דבעי לאוקומי גם אליבא דר"ל דמשיכה מפו' מן התורה וכן ר"ה דמוקי ברייתא דר"א בשמשך אע"ג דס"ל מעות קונות כמ"ש בגמ' בפ' הזהב מ"מ בעי לשנויי אברייתא אפי' לר"ל והתוס' מקשו לר"י דס"ל מעות קונות מברייתא:

ב' כתב הב"י דמ"ש הרא"ש אם יש לו מעות מותר איזה תלמיד טועה כתבו ע"ש וכ"נ ממ"ש הרא"ש בפסקיו דע"ב בשם הראב"ד אמתני' דאין פוסקין ע"ש וכ"נ ממ"ש רי"ו בדעת הרא"ש אפי' אין לו אלא סאה א' פוסק עליה כמה סאין כמו בלוה וכמ"ש בב"י וא"א דס"ל להרא"ש אם יש לו מעות שרי אפי' אין לו אלא דמי סאה א' נמי שרי וא"כ ק' בסוגיא דגמ' דס"ג במימרא דר"נ האי מאן דיהיב זוזי אקירא