שלחנו של אברהם קכו

דמי שהלך למ"ה דאין זנין בניו ובנותיו וד"א ע"ש נימא דנשתטה יורדין לנכסיו וזנין בניו ובנותיו משום דצדקה איכא שעבוד נכסים אבל מי שהלך למ"ה עושה צדקה בכ"מ שהוא שם ע"ש ולק"מ די"ל דהגמ' פריך שם ד"א אד"א למ"ד מאי ד"א תכשיט דמסתמא דגם ד"א דמי שנשתטה הוא תכשיט ופריך שפיר וע"ש להמח"א שהאריך להוכיח דאפי' דליכא שעבוד נכסים ביון דרשאין לכוף את גופו יורדין לנכסיו בפניו דעד שאתה כופה את גופו כפה את ממונו:

ח' כתב הט"ז ר"ק יוצאה כדייני דוקא אם תבעו ועיין להכנ"הג ולה' שאלת יעב"ץ ח"כ סי' קמ"ז ועמ"ש בדיבור הקודם:

ט' נשבע ליתן רבית דרבנן כ' הרשב"א ח"א סי' ס"ד ותרי"ד ובמיוחסו' סימן ק"ע דהשבועה חלה על איסור דרבנן ע"ש ומתבאר שם דאפי' איסור דרבנן דלית ביה אסמכתא שבועה חלה עליו ולא אמרי' עשו חיזוק לדבריהם אבל דעת הר"מ בפ"ג מה' נדרים דבדבר דלית ביה אסמכתא אין שבועה חלה עליו דעשו חיזוק לדבריהם ובמילתא דאית ביה אסמכתא או מדרש חכמים כגון חצי שיעור שבועה חלה עליו ע"ש להכ"מ וכ"כ הר"ן בתשו' סי' ל"ב דבמדרש חכמים שבועה חלה עליו ודבריו סתראי למ"ש בסי' ע"ג דאפי' באיסור דרבנן אין אומרין לו לעבור ע"ש וכבר תמה עליו מהרימ"ט חי"ד סי' מ' ע"ש במ"ש בשם מהר"י באסאן. אמנם מדברי הר"ן בחי' בפ"ג דשבועות דכ"ג ע"ב נר' דס"ל דחלה על איסור דרבנן אלא דאין אומרים לו לעבור אלא יתיר שבועתו ע"ש ומעתה דברי הר"ן בתשו' לא סתרן וכ"נ מדבריו בסי' ע"ג דאפילו בכולל חלה ואין לו לעבור וגם הרשב"א והר"ן ל"פ דלכולהו חלה ואין לו לעבור דלא כה' מקור ברוך סי' מ"ו שכתב דפליגי הרשב"א והר"ן בזה ע"ש ומה שהק' שם ע"ד הר"מ משמעתא דפ' החובל דצ"א לק"מ דהגמ' דקאמר תנאי היא אלישנא דברייתא דקתני מה הרעה רשות וכו' דמשמע דרשאי וכ"מ מדברי הר"ן בחי' בשבועות שם ועיין להרשב"א סי' תרי"ו שדבריו תמוהים ועיין לה' מקור ברוך סי' ך' ע"ש. ועפי"ה צדק בלשונו ה' תוס' דרבנן באות יו"ד יהאת שכלל דעת הרשב"א והר"ן בחדא מחתה וע"ש באות יבום במ"ש בשם הרדב"ז ע"ש איברא דק"ל ע"ד הרדב"ז מגמ' דיבמות דנ"ד ע"א דקאמר יבמה יבא עליה מצוה ע"ש הסוגיא ופירש"י ועיין להרדב"ז ח"ב סי' תרפ"ח וסי' תרכ"ה ע"ש והרא"ש בתשו' כלל ח' סי' י"ר כתב בנשבע לפרוע בז' בניסן ואירע בשבת דאם ידע בשעה שנשבע דיבא בשבת הוי נשבע לבטל את המצוה ואם לא ידע חלה שבועתו והביא ראיה מירוש' דנשבע שלא לאכול מצה בל"פ לוקה ואוכל ובנשבע סתם חלה ע"ש הרי דס"ל בידע לא חלה ובכלל י"א סי' ג' כ' בנשבע לבטל קריאת המגילה ונ"ח חלה ואסור לעשות וכן נמי עבירה דרבנן ע"ש וצ"ל דמ"ש וכן עבירה דרבנן היינו נשבע לבטל בשוא"ת כגון שלא להחזיר גזל דרבנן אבל בק"ע כגון נשבע לפרוע בשבת לא חלה לבטל בקום עשה וכן הסכים הרדב"ז בח"א סי' רע"ח. וכראיית הרא"ש מהירוש' נר' דס"ל להרא"ש כתי' ריצב"א שכ' התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ד ע"א ד"ה אלא ע"ש ועיין להכנ"הג לעיל סי' ק"ס בסוף הגהב"י ובשיירי סי' קל"ט הג"הט אות י"ב והגהב"י אות יו"ד ובתשו' חי"ד סי' קפ"ט וקצ"ב וקצ"ד ולהמבי"ט ח"א סי' נ"א ולהמש"ל בפ"ד מה' מל"ול וכס' ידיו של משה ד"ו ולה' אורים גדולים סי' קצ"ו ולה' מ"מ ח"א חי"ד סי' י"ז וסי' צ"ו ע"ש ומצאתי בירושלמי בפ"ב דנדרים אמתני' דיש נדר בתוך נדר דמתבאר בהדיא דשבועה חלה על ח"ש דאיתא שם נדר מה' ככרות ואח"כ נדר מאחת מהם דשבועה חלה עליו ע"ש:

י' ד"ז אם בא לעשות תשו' מעצמו אבל אם עומד במרדו מוציאין ממנו בע"כ ש"ך ועיין לה' זקן אהרן סי' קנ"ו ע"ש:

י"א די"א שטר שיש בו רבית וכו' כל הראשוני' תמהו אמאי לא מיפסלי העדים הא קי"ל כאביי דלא בעי רשע דחמס ע"ש. והקשה המש"ל בפ"ד הא גם לאביי בעי' דבר שחייב עליו מלקות כמ"ש הר"מ בפ"י מה' עדות ע"ש וי"ל דלא בעי' רשע דמלקות אלא לעדות אחרת אבל לאותה עדות שעשו בה איסור דאורייתא לא בעי' מלקות והתוס' תי' דלא תשימון ל"מ אעדים ע"ש והק' המש"ל שם הא מ"מ מפסלי מדרבנן כמ"ש התוס' בפ' ז"ב גבי לא תחמוד ותי' דדוקא בלא תחמוד דמחלקין מדעתם הוא דפסילי מדרבנן אבל הכא ל"מ איסורא כלל ע"ש ותמהני שהרי כ' התוס' שם בפ' ז"ב אמתני' דואלו הפסולים דלא חשיב אלא פיסולי דרבנן ומלוה ברבית בא"ר או בר"ק ולא מ"ל איסורא אלא בע"כ ובגמ' שם בעובדא דבר בניתוס אמרי' דמלוה הבאה ברבית ולוה בכלל ע"ש והשתא היכי מ"ל גבי לוה איסור דרבנן אי בא"ר אינו מוזהר עליו הלוה כמ"ש הראשונים בפ' אז"נ בעובדא דרב עיליש ועיין למהראנ"ח ח"כ סי' כ"א ולהט"ז סי' קס"ב סק"ח וכ"נ מדברי התוס' שם בפ' אז"נ ד"ע בד"ה מעות בתי' קמא שכ' דבלא"ה פריך שפיר דאל"ה קשיא בדברי ר"ש שהתיר קרוב לשכר ורחוק להפסד ע"ש והשתא המ"ל רבית דרבנן גבי לוה ואי לא מ"ל להו איסורא אלא בע"כ לא יתכן לו' כן גבי לוה אלא ע"כ דלא מ"ל איסורא גבי לוה כלל דסבור דלא אזהר רחמנא אלא אמלוה וכ"כ הנ"י שם גבי עובדא דבר בניתוס ע"ש ומיפסלי מדרבנן וא"כ גבי עדים נמי מ"ש עדים מלוה ועמ"ש הריטב"א בחי' בפ' הזהב דנ"ד גבי עובדא דרב דאוזיף דינרי מברתיה דר"ח ע"ש וי"ל דס"ל להתוס' דשאני לוה דהפיסול הוא לעדות אחרת שכבר נעשה רשע גזרו רבנן אבל גבי עדים כיון דאין נפסלים עד שיגמרו העדות וכבר נתקבלה העדות בכשרות לא גזרו רבנן בדלא משמע להו איסורא ומהרש"ך ח"ג סי' א' כתב חילוק זה בפיסול דאורייתא והכשיר עפ"ז עידי קידושי' שעברו על החרם שהחרימו הקהל שלא יזדמנו עדים על הקידושי' וכ"כ מסברא דנפשיה ושוב שקיל וטרי בדברי התוס' בחולין דט"ו וע"ש להר"מ בפי' המש' שכ' חילוק זה גבי מומר ע"ש ולמהראנ"ח ח"א סי' ס"ח ע"ש ותמהני דא"כ מאי מקשו כל הא' גבי ריבית הא לא מפסלי אלא מכאן ולהבא ואפילו נימא דמשעת הלוואה עברי בלא שטר כמ"ש התוס' בב"ב דצ"ד ובקמא ד"ל מ"מ נוקמא דלא הלוה לו אלא לאחר שכ' השטר וכ"ש לפי מאי דמש' מדברי התוס' דמציעא דלא עברי אלא בשטר כמו שיתבאר ועיין להנ"י בעובדא דבר בניתוס ועיין להמש"ל בפ"ד:

וראיתי להב"ש בא"ה סי' קכ"ד שהק' צבי עדים שחתמו בכתובת קעקע אמאי לא מפסלי כיון דעבדו איסורא ואפי' חתמו בדיו ובחול מ"מ עברי אדרבנן וכתב הפר"ח שם דלק"מ דפיסולי דרבנן בעו הכרזה ע"ש ולא זכר דברי הנ"י גבי עובדא דבר בניתוס