שלחנו של אברהם קכה

להמש"ל בפ"ד דין י"ד שנסתפק אם נתנם האפטרפוס בסתם ע"ש:

כ"ז מעות של שכירות אם יש בהם ריבית עיין בב"י ובהמש"ל ובה' ב"ד שם בסוף הסימן:

כ"ח אם הרויח יותר. כתב הלבוש דאינו נותן אלא כמו שהתנה והט"ז חלק עליו ועיין להמש"ל שם ע"ש:

סימן קס"א א' ד"ב בהגה מלבד רבית מוקדמת וכו'. כתב הב"י בשם הרשב"א מש' דדעת הרשב"א דא"ר מחייב לצאת י"ש וכ"נ ממ"ש ה"ה בה' מל"ול בשם הרשב"א והרמב"ן דהלוהו ודר בחצירו לא הוי אפי' א"ד ול"מ לצאת י"ש והוכיחו כן מעובדא דרב חמא דלא מצינו דהדר לצאת י"ש ע"ש ועיין להרא"ש דס"ד ע"ב ויש לתמוה דבש"מ להר"ב בקמא דע"ה כ' בשם הרשב"א דא"ד ל"מ לצאת ידי שמים וה"ר מעובדא. דרב חמא ע"ש וכ"כ הריב"ש בשמו בסי' שצ"ב ע"ש ומרן בב"י סי' קס"ו הביא דברי הרשב"א דקמא והסכימם עם דברי תלמידי הרשב"א שהביא שם והוא תימא דסתראי נינהו וכבר עמד עליו בזה הגד"ת דרכ"א ע"ש ועיין להרשב"א ח"ה הנ"מ סי' קמ"ז כנר' שהיא התשו' עצמה שהביא מרן בב"י ועמ"ש מהריק"ש בהגהותיו ולה' ברכ"י ח"מ סי' ט':

ב' ד"ד לא אמרו א"ד וכו' כתב הב"י בשם בע"הת דכל א"ד דבשטרא מנכינן ליה ולא מגבינן ליה דשטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי ושכן דעת הרי"ף בתשו' ע"ש וכ' הכנ"הג הגהב"י אות ח' אע"ג דדעת הרי"ף אפילו בחוב בעלמא אמרי' בל סילוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא ול"ד במשכנתא כמ"ש הטור סי' קס"ו הכא שאני דהחוב עצמו הכתוב בשטר הוא א"ד ע"ש וכ"כ הפ"מ ח"א ס"סי נ"ג וכנ"ל ממ"ש הר"מ בפי"ד מה' מל"ול וז"ל הוציא עליו שטר מקויים והלוה אומר שטר מזוייף הוא או שטען חוב זה רבית הוא או א"ד וכו' ואמר הלוה ישבע ויטול אין שומעין לו להשביעו אלא ישלם ע"ש הרי מבואר דבא"ד מנכי' ליה משטרא והר"מ הוא מן הסוברים דבכל חוב אמרי' כל סלוקי בלא זוזי וכו' כמ"ש בפ"ו מה' מל"ול ע"ש וע"כ דש"ה דהלוואה גופה א"ר היא ומאי דהשמיט מרן בש"ע סי' פ"ב דין יו"ד האי או א"ר עיין להכנ"הג שם ומ"ש הש"ך כאן ע"ד בע"הת שכן הוא לקמן ר"סי קע"ז ובתשו' מהראנ"ח ע"ש אינו ענין לכאן דבכ"הג כ"ע מודו כמו שנתבאר:

ג' ד"ה רבית דאורייתא וכו' יוצאה בדיינין היכא דהוי ס' אי ר"ק או א"ר כתב מהרשד"ם חיו"ד סי' ס"ב דיוצאת בדיינין כיון דהוי מילתא דאיסורא ע"ש ומהר"א ששון סי' קס"ב נסתפק בזה ע"ש ועיין להש"ך ס"סי קע"ז שכתב דאין מוציאין מיד המוחזק והרבה ראיות ע"ז ממ"ע ע"ש ול"ד דמה ענין מילתא דאיסורא למצוה ועיין מה שרמז ע"ז הכנ"הג סי' קס"ו הג"הט אות י"ט וסי' קס"ד הגב"י אות י"ו ומדברי מרן ב"י סי' ק"ע נראה דאין מוציאין מיד המוחזק בכ"הג שכתב גבי ע"ק דפלוגתא דרבוותא. היא דבדיעבד אין מוציאין מידו כדין הספיקות דהמע"ה ועיין להד"מ שם ע"ש הרי דעת מרן דלא כמהרשד"ם ודעמיה ועיין להל"ר סימן ט' ולהפ"מ ח"א סי' נ"א ומהר"י הלוי סי כ"ג ולהריב"ש סי' קס"ה ולהמש"ל בפ"ד די"ד ולמהר"ם שלטון סי' י"ו ולה' מ"מ ח"א חי"ד סי' י"ח דע"ב ע"ב ולה' בני שמואל סי' כ"ז ע"ש ועיין לה' זרע אברהם חיו"ד דכ"ט ע"א שדבריו תמוהים ועיין לה' מכתם לדוד סי' י"ו ולמהר"ש גאון בס' מ"י סי' ס"ז ולה' דבר משה ח"ב סי' ק"י:

ד' במעות של יתומים אי יוצאה בדיינין הריב"ש סי' תס"ה כ' דאינה יוצאה דטעמא דר"ק יוצאה בדייני' לאו משום שעבוד אלא משום וחי אחיך ויתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו אע"פ שהרשב"א כ' יוצאה ע"ש והיינו בעדיין קיימים אבל באכלום גם הרשב"א מודה דא"י כמ"ש בח"ד סי' קמ"ז דאפי' הם עצמם הלוו פטורי' והובאה בב"י בסי' ק"ס ואם הלוו ע"י אפטרופוס אפי' עדיין קיימים אין מוצאין כמ"ש בח"ב בסי' קי"ח והובאה בב"י שם ועיין בש"ע שם בסי' ק"ס ועיין להרשב"א שם שהוכיח לפטור היתומים מדין גזל דהגוזל ומאכיל בניו פטורים ע"ש נר' דדוקא ברבית דיהיב מדעתיה דהוי יאוש ושינוי רשות שהרי גזל גופיה דפטורין ביאוש מיירי כדאי' בריש הגוזל בתרא ע"ש ודלא כה' משאת משה ח"א חי"ד דע"ב ע"א שכתב בנדונו דנטל הרבית בע"כ ע"י עש"ג דלדעת הרשב"א פטור ע"ש וכ' המבי"ט ח"ב סי' קכ"ג דברבית שעלה אחר מיתת אביהם מוציאין מהם ע"ש והיינו בשעדיין קיימין כמו שנתבאר ודעת בע"הת בהלוו ע"י אפטרופו' דהמלוה גובה מן האפטרפוס והאפטרופוס גובה. מן היתומים וכ' המ"מ שם דוקא אי מצי האפטרו' לגבות מן היתומים אבל אי לא מצי לגבות מן היתומים לא יפסיד משלו דסרסור בעלמא הוא ע"ש ועיין להגד"ת שמ"ו ח"ד ולה' כנ"הג בסי' ק"ס בהגהב"י ולהמש"ל בפ"ד דין י"ד ולה' שמש צדקה סי' י"ו ולהמ"מ סי' ט"ו דס"ג ע"א וכ' ע"ש:

ה' א"ר דא"י בדיינין דוקא בשנתן מדעתו אבל אי תפס המלוה או שטעה הדיין יוצאה כ"נ ממ"ש הר"מ בפי"ד ד"ג ואח"כ יטעון וכו' שאם יודה יחזיר וקאי גם לא"ר שהזכיר שם ע"ש ועיין בב"י ולהר"ש חסון בס' מ"י סי' נ"א ע"ש:

ו' ספק אי הוי א"ר או מותר אי מ"ל קי"ל מהרימ"ט חי"ד סי' מ' הוכיח דכיון דחל השעבוד עליו מדאורייתא לא אתי ס' דרבנן ומרע ליה ע"ש ועיין להפמ"א ח"א סי' ב"א דנ"ה ע"ג ולה' זרע אמת חי"ד סי' ס' ולה' כהונת עולם בתשו' סי' ל"א:

ז' אבל אין ב"ד יורדין לנכסין. כ"כ הרשב"א והר"ן דכיון דליכא שעבוד אלא מצוה לא כייפי' ליה ע"ש ונר' דלפי מ"ש התוס' בקמא דקי"ב דמעות של רבית גזל חשיבי ע"ש א"כ גם שעבוד נכסים איכא כמו גזל כמ"ש בח"מ סי' שס"א ע"ש בסמ"ע גם לפמ"ש המח"א ה' רבית סי' ב' דלדידן קי"ל כרבא דל"מ וכו' הטעם הוא משום דל"מ ע"ש נר' דגם שעבוד נכסים איכא ומט"ז נר' דאפי' לא תבעו כמו גזל ועיין להט"ז סק"ג ולה' חינוך בית יהודה סי' ס"ד ולה' שפת הים חי"ד סי' י"א ע"ש וראיתי להמח"א שם סי' א' שכ' שהרי רבים הם הסוברים דגם גבי צדקה דליכא שעבוד נכסים יורדין לנכסיו ולפמ"ש הכ"מ בה' נחלות דבצדקה איכא שעבוד נכסים אין משם ראיה והק' ע"ד הכ"מ מאי פריך הגמ' בפ' נערה דמ"ח ההיא דמי שנשתטה ב"ד יורדין לנכסיו וזנין אשתו ובניו ובנותיו וד"א אההיא