שלחנו של אברהם קכד

עש"א והוי כאיניש אחרינא כנ"ל בטעמו של דבר ולפ"ז לדברי ד"ת שם דס"ל אפילו באיניש אחרינא תיקנו כ"ש בבנו:

י"ז די"ח כל רבית דרבנן מותר כ"ד הגאונים וכתב מרן בב"י אע"ג דנראה דהרשב"א מסתפק בד"ז לא שבקי' פשיטו' הגאונים. משום ספיקו של הרשב"א ע"ש אבל מהרימ"ט סימן קע"ד כתב דל"פ דהרשב"א לא אסר אלא כגון חכירי נדשאי דפורע מכיסו בין עבדא בין לא עבדא אבל במשכנתא דהיא אבק רבית מודה דשרי דדמי לקרוב לשכר ורחוק להפסד והגאונים לא התירו אלא במשכנתא וכתב שגם דעת הר"מ כן עש"ב. ועיין להמש"ל פ"ד די"ד שכ' דמדברי הרא"ש נראה דהגאונים שרו אפילו חכירי נרשאי ועיין להכנ"הג הגהב"י אות כ"כ ועיין להריטב"א הביאו בש"מ ד"ע שכתב דקרוב לשכר היינו דנוטל פלגא באגר ופחות מפלגא ויותר מתולתא בהפסד אבל אם אינו נוטל כלום בהפסד הוי ר"ק ע"ש ועיין למהר"ש חסון סימן נ"א:

י"ח מעות של הקדש וכו' דוקא אם אינו קצוב לעניים ידועים אבל אם קצוב לעניים ידועים אסור אפי' א"ר כ"כ מרן בב"י שכ"מ מתשו' הרמב"ן סי' רכ"כ ע"ש והיינו ממ"ש הרמב"ן שם דהא דמוכח בפ' הזהב דדוקא בהקדש גבוה היינו דקייץ ודכוותה בעניים דקייצי אסור ע"ש וראייתו מפ' הזהב היינו מדקתני ברייתא אין רבית והונאה להקדש דמש' סתם הקדש דומיא דהונאה ור"פ מוקי לה לספק סלתות ופיסוק הוא א"ר וא"כ ש"מ דבקייץ אפי' א"ר אסור ועיין להמש"ל בפ"ד די"ד ולמהרימ"ט חיו"ד סי' מ"א גם מ"ש הב"י דבהגהות ראבי"ה אוסר אפי' בא"ד היינו ממ"ש בס' משפטים סי' י"ד שהר"ם חולק על ראבי"ה ומתיר וע"כ דבא"ר הוא דהתיר הר"מ שהרי כ' באגודה דהר"מ אוסר בר"ק וש"מ דראבי"ה דאוסר אפי' בא"ר ומ"ש שם ונר' לר"י דברבית דאורייתא וכו' היינו ר"ל דר"י מיקל מכולהו ועיין להכנ"הג ולהמש"ל שם ובספר בשמים ראש סי' כ"ז ולה' חיים שאל ח"ב סי' ל"ב:

י"ט אם הקדיש הקרן לאכול הפירות העניים אם סי' מותר להלוותם בר"ק מהרימ"ט חיו"ד סי' מ"ה האריך להוכיח דשרי אם אין העניים קצובים ועיין לה' זרע יעקב סי' נ"ט ולהמש"ל שם ועיין להר"ן בתשו' סי' ב' ועיין לה' כה"ע:

כ' כתב מרן בב"י בשם הרשב"א והיא בח"ד סי' רל"ב דהא דנותנים מעות של יתומים קרוב לשכר ורחוק להפסד היינו במתעסק בהם המקבל ולא יוציאם לצרכו ויפרע להם מכיסו וגם שיהיו מיוחדין ולא יערבם עם מעותיו ויתן להם מה שיעלה ריוח לפי שיעור מעותיהן והביאו מהריב"ל ח"ב סי' כ"ו וח"ג סי' ס"ד ועיין לה' משאת משה ח"א חיו"ד סי' ט"ו והמש"ל הקש' עמ"ש הרשב"א דאם הוציאם לצורכו רבית גמורה הוי הא כיון דלא קצץ בתחי' לא הוי אלא א"ר ותי' דלא הוי אלא א"ר ומאי דקרי ליה ריבית גמורה היינו לגבי קרוב לשכר ולשי' אזיל דלא הותר ליתומים אלא קרוב לשכר ע"ש והרואה יראה בתשו' הרשב"א גופיה דבתחי' שכ' דברים הללו ס"ל דכל איסורי דרבנן שרי ביתומים ואח"כ הוא שכ' דנר' דלא התירו אלא קרוב לשכר ע"ש ועיין לה' מעיל שמואל סי' י"ג שהוכיח דלא הוי אלא א"ר ובחלוקה דעירכם עם מעותיו ליכא איסורא כלל ומה שאסר מהריב"ל לאו משום רבית נגע בה ע"ש:

. כ"א אם אביהם הלוה בא"ר ועדין לא גבה הריבית ומת אם היתומים נוטלים א"ר כיון דלדידהו שרי להלוות בענין זה לכתחי' בזה כתב מהר"א מונסון הובאה תשו' במהרש"ך ח"ג סימן כ' דאסור דדוקא אם הלוו הם בעצמם הוא דשרי אבל באביהם אסור וכדאמרי' בדבר מסויים חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם ע"ש. ואין ראייתו מכרעת דש"ה דאביהם עשה איסורא שנטל הריבית ואיכא כבוד אביהם משא"כ הכא דלא בא לידי אביה' בחייו ולדידהו התירא הוא והשתא גם לאביהם לא עשה איסור ומה שהוכיח ממ"ש הר"מ בפ"ה דין יו"ד שמא ימות ונמצא השטר ביד היורש וגובה הריבית ע"ש ל"מ די"ל התם ביורש גדול דגם לדידיה איסורא הוא איברא דלפ"ד רש"י בהא דיהבינן להו בב"ד שהביא הרב שם נר' דאפי' הרבית שעלה אחר מיתת אביהם אסור ועיין לה' משאת משה ח"א סי' י"ז ע"ש:

ב"ב אם נתנו מעות של יתומים ברבית דשרי' ואח"כ הגדילו אם מצו אכלי פירות שעלו אחר שהגדילו עיין להמש"ל בפ"ד דין י"ד ולה' משאת משה ח"א סי' י"ז:

כ"ג מעות של אלמנות מסיק מרן בב"י דאסור דלא התירו אלא ביתומים ועיין לה' מ"מ שם ולה' מהר"י הלוי ס"סי נ"א ולה' קול אליהו חיו"ד סי' כ"ב ומעות של חרש שאינו שומע ולא מדבר עיין לה' אדמת קדש ח"ב סי' ב' די"ז ע"ש שהתיר בפשי':

ב"ד אם הלוה לחבירו מעות ואח"כ תבע מעותיו מחמת שהוא רוצה להרויח בהם ועיכבו ולא פרע לו ואח"כ תבע ממנו מה שיכול להרויח בהם עיין בסמ"ע ס"סי פ"א סקס"ה ולהש"ך שם ועיין להרב שבות יעקב ח"א חיו"ד סי' ס"ד ובמה שרמזתי בדין י"ט ועיין ליש"ש בפ' החובל סי' ט' שכתב המלוה את חבירו ואח"ז א"ל יהיו בידך למחצית שכר דעדין באחריות הלוה לאונסין אם הרויח א"ח ליתן לו דהוי קרוב לשבר ורחוק להפסד דכל א' יעשה כך שילוה לחבירו ואחר יום ויומים יא"ל למחצית שכר ע"ש וכ"ש בנד"ד דאסור ועמ"ש בסי' קע"ז דין ה' ולה' אורים גדולים סי' קצ"ו ובמ"ש בר"סי קס"ט:

כ"ה הגה אע"ג דיש מחמירין וכו'. וכן הסכים מהריב"ל ח"ב סי' כ"ו ע"ש ובח"א סי' נ"א כתב דאפי' להמחמירין היינו דאינו חייב אבל אם ירצה הלוה ליתן לו כשיעור שקצב אם הרויח ונתנו לו בב"ד שרי שהרי עכשיו יפקירו ב"ד נכסיו ע"ש. מתבאר להדיא דבלא ב"ד מודה דאסור ועיין להת"הד סימן ש' ומהתימא על הפ"מ ח"א סי' צ"ד שכתב ע"ד מהריב"ל דליתא שהרי מבואר מדברי המרדכי דאיסורא איכא אם נותנו לו שלא בב"ד ע"ש שהרי גם מהריב"ל לא התיר אלא בב"ד ועיין להנ"ב חיו"ד סי' מ' שכתב דלדעת רש"י דמאי דבעי בב"ד כדי להפקיר נכסיו בז"הז דליכא ב"ד חשוב אין התיר בדבר וכדכתב הש"ך סקכ"ו ע"ש ועיין להריב"ש סי' שצ"ט עש"ב:

ב"ו די"ט אפטרופוס שלוה מעות יתומים בר"ק עיין למהרש"א בס' משד"ר שכתב דאפילו באדם אחר א הוי אלא א"ר ע"ש והוא תימא ועיין להט"ז ובמ"ש סי' קס"ג אות ג' וסי' קס"ט אות א' ועיין להב"ד סי' פ"ו שהאריך אם יש לחייב הלוה אם הרויח עש"ב ולהר"ש בן חסון בס' מ"י סימן כ"ו ולה' כהונת עולם ולהפ"מ ח"א סי' צ"ד ועיין