שלחנו של אברהם קכב

כדפי' רש"י שם בפ' אז"נ הקו' הוי גילוי מילתא בעלמא דקרא דלא תגנובו קאי גם אממון והתוס' שם באז"נ הקשו נוקמה בעבדים והקשה מהרש"א הא עבדים ממעטי' להו בכלל ופרט בפ' הגוזל בתרא ע"ש ועפי"ה ניחא דלא דרשי' מכ"ופ אלא למעטינהו מהשבה אבל מלאו לא ממעטי' דלא תלי הא בהא ודוקא בקרקעות דלא ניידי הוא דלית בהו איסורא דברשות מרייהו קיימי ועיין להמש"ל בפ"ד מה' מל"ול הלכה א' ע"ש. והנה התוס' בחולין דג"ל ע"א כ' דר"ל לית ליה מי איכא מידי וכו' ולפ"ד אפילו אי נשנית לצורך לזה ולזה נאמרה שהרי אם לא נשנית הוה אמרי' לב"נ נאמרה ולא לישראל כיון דלא אמרי' מי איכא מידי וא"כ י"ל דרבא נמי ל"ל מי איכא מידי וניחא מה שהקשיתי וא"כ לדידן אה"נ דלגופיה אצט' לאו דגזל וגם לעושק ש"ש מכח דבר הלמד מעניינו וא"ש לפ"ז מ"ש הר"מ בריש הלכות גזילה ע"ש בלח"מ ועיין לה' פ"מ ח"א סי' כ"ו ועיין להר"ב בש"מ בשמעתא דאז"נ במ"ש בשם הרמב"ן ע"ש. שוב ראיתי בגמ' בפ' ד"מ דנ"ח איתא אמר רבא מי איכא מידי וכו':

והנה התוס' שם באז"נ הקשו אמאי אצטריך קרא למשרי גזל הגוי הא גזל דישראל גופיה ילפי מרבית ואונאה דשרו בגוי ע"ש והקשה מוהרש"א הא אי לאו רעך הוה מוקמי' לא תגזול לגופיה למיסר גזל הגוי ע"ש ול"ק כיון דקושטא דשדי גזל הגוי ולא תגזול לש"ש לא לכתוב בלשון גזל ולא לכתוב רעך כיון דלא אצט' אלא משום דכתיב בלשון גזל הול"ל בלשון אחר ולא לכתוב רעך:

סימן ק"ס א' ד"א הגהה אבל ברבית דרבנן וכו' ואפי' דהמלוה היה רוצה להלוות לישראל אחד ברבית והו"ל לא קאי בתרי עבדי דנהרא אפ"ה עובר וכ"נ מדברי התוס' בחגיגה די"א בד"ה אין מוסרין שכ' דהיה מוצא גוי אחר ללמדו ולא כ' ישראל אחר מוכח דבכ"הג עובר ודלא כהפ"מ ח"ב סימן ק"ה ע"ש ועוד אפי' נימא דגם בכ"הג לא עבר מ"מ הרי כ' הרב משפטי שמואל סי' קל"ד ובתשו' הר"ב סי' ג' דלא בעי' תרי עברי דנהרא אלא בס' אי עביד איסורא אבל היכא דעביד איסורא בודאי לא בעי' ע"ש והכא הרי לוה עביד איסורא בודאי מיהו דברי המ"ש הללו ליתא ונעלם ממנו דברי התוס' דחגיגה שהבאתי ודברי התוס' בפ"ק דמציעא דף יו"ד ע"ב בד"ה א"כ ועיין לה' זרע אברהם חיו"ד סי' א' ע"ש. אח"ז ראיתי להריטב"א בחי' במציעה דמ"ה ע"ב והובא בש"מ שם דמאי דלא עבדי הערב והעדים בלפני עור משום דאפשר בזולתם ע"ש נר' דס"ל כמ"ש הפ"מ:

ב' ד"ה המחילה מועלת כ"ד הר"מ בפי"ד לפמ"ש ה"ה שם ע"ש וכ' הרב זקן אהרן סי' ק"ט דלא כ"כ הר"מ אלא אם מעצמו עשה תשו' ורצה להחזיר שהרי הר"מ הוכיח ד"ז מברייתא דהגזלנין ומלוה ברבית ע"ש. ותמהני דבזה אפילו הגאונים מודו והר"מ בכל גוונא מהני' מחילה וכ"נ מהגמ"י שם במ"ש מס"ה לדחות הוכחת הר"מ ע"ש. דכ"נ מבעל התרומות סי' מ"ו ש"ד ח"ד ע"ש כתב הב"ח בדעת הטור דלא חלק הר"מ על הגאונים אלא בקנו מידו אבל בלא קנו מודה דלא מהני מחילה ע"ש ועפ"ז ברייתא דהגזלנים שהוכיח ממנה הר"מ בקנו מיירי אבל לא קנו יקבל מהם משום איסור רבית ועיין להרב כהונת עולם ולה' ב"ד הלכות רבית סי' פ"ד ופ"ה ע"ש:

ג' כ' הכנ"הג הג"הט אות י"ט הסכמת האחרונים דוקא מחילה בפי' אבל אומדנא דאנן סהדי דמחל ל"מ ע"ש ולא זכר דברי הב"ח בח"מ סי' ט' שכ' דגם גבי רבית דוקא בתבעו הוא דמחוייב להחזיר אבל לא תבעו אמרי' מסתמא מחל ע"ש אבל הסמ"ע שם כתב דברבית אפילו לא תבעו משום דכתיב וחי אבל בשוחד דוקא תבעו ע"ש מש' דברבית ל"א מסתמא מחל אבל בשוחד מסתמא מחל אבל כשתבעו מחייב דלא נתן לו אלא אדעתא לזכותו בדין וכיון דדיניו בטלין הוי מחילה בטעות ועיין להע"הש שם וה' ב"הי כאן בדברי הסמ"ע ע"ש:

ד' ד"ו והיה משגר לו וכו'. כתב הסד"ר בס' דברים פי"ז דדוקא רבית קצוצה הוא דאסור רבית מאוחרת אבל א"ר שרי ברבית מאוחרת כיון דאינה אלא מדרבנן והוכיח כן מברייתא דספרי שם וע"ש בחי' ולפ"ד צ"ל דשולח דורון כ"ז שמעותיו בידו הוי ר"ק דהא מרן פ' דשולח דורון אסור ברבית מאוחדת וכ"כ מהריב"ל ח"ג סי' ס"ה דשולח דורון כ"ז שמעותיו בידו הוי ר"ק ושגם דעת הר"מ כן ע"ש. וה' כהונת עולם ד"ג ע"ב הקשה ממ"ש הר"מ בפ"ה דאם בשעה שמרויח לו זמן א"ל דור בחצרי חנם לא הוי אלא א"ר כיון דלא קצץ בשעת ההלואה ע"ש. ול"ק דכבר כ' המבי"ט ח"א סי' כ"ג וסיעת מרחמוהי הבאתי דבריהם בסי' קס"ו דדוקא בדירת החצר דלא מינכר אבל אי נתן לו מעות כדי להרויח לו זמן הוי ר"ק ע"ש וא"כ דורונות הוי כמעות והוי רבית קצוצה וגדולה מזו נר' מדברי התוס' בפ"ק דקידושין ד"ח בד"ה צדקה דאפילו רבית דברים אם הוא בזמן שמחוייב לו הוי דאורייתא ע"ש :

ה' כתב הרב שאלת יעב"ץ סי' מ"ז אדם חשוב אסור לקבל מתנה ממי שהלוה לו דקבלתו המתנה מהמלוה הוי באלו נתן לו מעות כדאמרי' בקידושין נתנה היא. ואמר הוא ע"ש ועיין להט"ז סק"ח ולפמ"ש הר"ן בהלכות בפ"ק דקי' דבאדם שאינו חשוב נמי קבלת המתנה מידו הוי הנאה אלא דלא שוייא פרוטה אבל באדם חשוב ש"פ ולכך בקנין חליפין דלא בעי פרוטה אפילו באדם שאינו חשוב קני ע"ש א"כ יש לאסור אפילו אדם שאינו חשוב גבי רבית דאפילו פחות מש"פ אסור והשע"ה תמה ע"ד הר"ן הללו דא"כ מאי ק"ל שם אפירש"י אמאי לא פירש דוכן לענין ממונא דקאמר דבא דקאי אאדם חשוב ומאי קו' נימא משום דבממונא קני מדין חליפין דלא בעי שו"פ ע"ש וי"ל דה"ק הי"ל לפ' בגוונא דלא קני חליפין כגון ע"ע דל"ק בחליפין כדאיתא התם ד"ח ומה שהקשה עור ה' שע"ה במ"ש הרן דבקרקעות ומטלטלין קניא באדם חשוב ע"ש י"ל דלר"י דס"ל בהזהב ד"ת מעות קונות ופירש"י מדכתי' ונתן הכסף וקם לו ע"ש כיון דכתיב כסף ל"ק בחליפין במ"ש בפ"ק. דקידושין ד"ז גבי פדיון הבן א"כ לר"י קנין חליפין. הוא מדרבנן ושפיר אתיא מילתיה דרבא דוכן לענין ממונא לענין דקני מדאוריי' ונ"מ טובא כמ"ש רש"י שם בהזהב ע"ש:

ו' לוה מעות נחושת מותר לפרוע לו מטבע כסף בסתם. כ"נ. מגמ' דנדרים דמ"ג ע"א דקאמר בשלמא לא ילוה דקמהני ופי' כל הראשונים דהיינו דפורע לו כסף משמע בעלמא בלא נדר שרי :