שלחנו של אברהם קכא

ברבית דרבנן עשאום גם להקל דהם אמרו והם אמרו וראיה לזה ממ"ש הדע"ב בפי"ז דנדה משנה ב' דאחר שגזרו עליהם בנכדים כתמיהן טהורין וכ"כ התיו"ט שם דדוקא גבי בתמים דרבנן דהם אמרו והם אמרו ע"ש ובפ"ה דדמאי מ"ט תנן מעשרין משל כותים על של כותים ונר' מדברי הר"מ בפי' המשנה והרע"ב שם דהוא משום דעשאום כנכרים הרי דעשאום אפי' להקל ונראה דהתם נמי דרבנן הוא שהרי אפשר ששניהם שוים או מעושרין או אין מעושרין והוי כמו רובא להתירה וס' כי האי לא הוי אלא מדרבנן ומדאמרי' בר"פ בנות כותים דגזרו עליהם נדות מעליסתן ולא עשו אותם כנכרים דדוקא בבת ג"ש התם בזמן המשנה שעדיין לא גזרו עליהם כנכרים אלא בזמן האמוראים כדאיתא בפ"ק דחולין גם הד"מ בחיבורו השמיטה אדרבה ממ"ש בפ"ב מה' מטמאי משכב ומושב נראה דאין מטמאות אלא מבנות ג"ש כנכרים וראיתי להרב עצי אלמוגים דקצ"ב סע"א שכתב משם הרב ידי אליהו סימן י"ב דלא עשאום כנכרים אלא להחמיר וחלק עליו דאפילו להקל עשאום כנכרים דהם אמרו והם אמרו ע"ש ועיין להרב תוספת שבת ד"סי רע"ו שנעלם ממנו ב"ז ע"ש וכנ"ל ראיה דבדרבנן עשאום גם להקל מדאמרי' בפ"ק דחולין דעשאום כנכרים לענין דאינו מבטל אלא משכיר ע"ש ומשמע דמשכיר כמו נכרי דאפילו בפחות מש"פ ואלו משכיר מישראל בעי פרוטה כמ"ש הט"ז בא"ח סימן שפ"ב הרי דהוו בנכרים להקל וכן ראיתי להתב"ש סימן ש"פ אות ט' שכ' בה"ג ע"ש ומרן בב"י בא"הע ס"סי ד כתב דהטור והר"מ פליגי בזה אי עשאום גם להקל ודעת הר"מ דאפילו להקל ע"ש והפר"ח בי"ד סי' קי"ב סק"ב אהא דאמרי' בפ' ה"א האוכל פת כותי כאוכל בשר חזיר ב' ומסתברא דלמאי דמסיק בחולין דעשאום כנכרים אין להחמיר בפתן יותר מפת נכרים ע"ש. ומן האמור דעשאום כנכרים לשכור אפילו בפחות משו"פ ניחא מה שהק' מהרש"א במ"ב בחולין בד"ה בתוס' בד"ה ה"ג וכו' ע"ש:

בדיני הקראין כתב מרן בב"י בשם הר"מ דמעשה אבותיהן בידיהן ע"ש וכ"כ בא"ח סי' שפ"ה וע"ש בש"ע וט"ז וא"ר ועמ"ש הש"ך בסי' זה:

ג' אם ב"נ מוזהרין להלוות ז"לז ברבית וכן בהונאה כמו שמוזהרין על הגזל ונ"מ דאסור לישראל להיות סרסור ביניהם בהלוואת רבית והונאה וגם להיות ערב ועד בד"ז אפי' לא קאי בתרי עברי דנהרא איסורא דרבנן מיהא איכא כמ"ש במ"א הנה התוס' בפ' אז"נ ד"ע ע"ב בד"ה תשיך ב' לחד תי' דב"נ מוזהרין על רבית והונאה כמו על הגזל ולתי' בתרא ב"נ אין מוזהרים ע"ש וכ"נ מדברי הר"מ בפ"ט מה' מלכים דין ט' דב"נ לא מוזהרי על רבית והונאה שכ' כל גווני גזל בחיוב ב"נ גונב וכובש ש"ש ושייר רבית והונאה וב"נ דעת תשו' גאון שהביא מהרש"ל ביש"ש בפ' הפרה סי' מ"א שכ' שאם ישראל וגוי היו שותפים ועשו סחורה עם יהודי א' ואינו אותו אע"ג דאיכא לאשתלומי מגוי משתלם מישראל כר"נ שם ע"ש והשתא קשה אמאי משתלם מישראל הא אי אתי משיח ויהיה הגוי מסור בידינו היה יכול לגבות מגוי ובכ"הג לא אמרי' אי ליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי במ"ש היש"ש שם בסי' מ' בשור שדחף שור אחד לבור והוזק דאע"ג דקי"ל כר"נ ובז"הז דלא דייני' דיני. קנסות בעל השור פטור מ"מ לא משתלם הכל מבעל הבור כיון דאי אתי משיח דייני' דיני קנסות ומחייב בעל השור ולא אמר ד"נ דהיכא דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי אלא היכא דליכא לאשתלומי מהאי כשום זמן ע"ש. וצ"ל דס"ל להגאון דאין ב"נ מוזהרין על הונאה ורבית דכי הדדי נינהו וכיון דלא עבדי הנהו איסורא אפי' אתי משיח ל"מ ליה דעשה דהשבה לא כתיב בב"נ וכיוון דלא עבדי איסורא לא מחיייבי בהשבה איברא דק"ל מדאמרי' בר"פ אז"נ אמר רבא למ"ל דכתב רחמנא לאו ברבית והונאה וגזל ומסיק דגזל מבינייא מדבית ואונאה ואא"ע לגזל תנהו ענין לכובש ש"ש ולעבור עליו בב' לאוין ע"ש ואי איתא דב"נ לא מזהרי על רבית והונאה הא גזל לגופיה אצט' דאי לא שנה גזל הו"ל מצוה שנאמרה מרה לב"נ ולא נשנית בסיני וליש' נאמרה ולא לב"נ ולכך שנה גזל דהו"ל נאמרה ונשנית ולזה ולזה נאמרה כדאי' בפ' ד"מ דנ"ט ע"ש ואע"ג דרבית והונאה נשנו וגזל אתי מנייהו מ"מ ל"מ נשנית דרבית ואונאה לגופייהו אצט' לאזהרת ישראל דב"נ לא נצטוו ע"ז ודמי למילה דל"מ נשנית כיון דנשנית לצורך למשרי שבת כדאי' התם בפ' ד"מ ולא תגנובו לגופיה אצט' למדרש ע"מ למיקט ולא תחמוד לחייב על החמוד אפי' החזירו באופן דליכא קרא דמשמע מיניה גזל דנשנה שלא לצורך אלא לאו דלא תגזול אבל אי ב"נ מצווים על רבית והונאה ניחא דמריבית ואונאה ידעי' דנשנית ולזה ולזה נאמרה ואין לומר דמוהשיב את הגזילה ידעי' דאסור לגזול והו"ל נשנית ואייתר הלאו הא ליתא דמהשכה ליכא למשמע איסורא דלאו הא בהא תליא כמו שמצינו בשכר שכיר בפ' השוכר בגר תושב דעובר משום ביומו תתן שכרו וא"ע בבל תלין וכן בקמא דק"ה בגוזל ב' אגודות בפרוטה והחזיר א' דליכא בל תגזול ואיכא עשה דהשבה ע"ש ואי קשי' א"כ מאי פריך באז"נ לא תגנובו דכ"ר למ"ל לילף מרבית ואונאה כדפירש"י נימא דאצט' למלקות דמרבית ואונאה לא שמעי' מלקות דאין מזהירין מ"ה ובשלמא אי שמעי' איסורא מהעשה דהשבה א"ש דכיון דאיכא איסורא מזהירין מ"ה במ"ש התוס' בפ' כ"ש דמ"א בד"ה א"כ ע"ש ולדעת הר"מ בפ"ה מה' מל"ול דלאו דרבית לא לקי עליה משום דניתן לתשלומין ע"ש ניחא דה"נ לאו דגניבה אבל מדברי התוס' בפ' אז"נ נראה דפליגי ע"ז ממ"ש נוקמה בגזל גופיה ולעבוד עליו בב' לאוין ותי' דלאו דגזל לא לקי עליה אבל כי מוקמי' אש"ש לוקה ע"ש משמע דש"ש ורבית והונאה לקי עלייהו ומהרש"א שם הקשה הא רבית וש"ש והונאה ניתקו לעשה ע"ש ול"ק דש"ש איכא ב' לאוי לא תגזול ולא תעשוק וכן רבית והונאה ולא אתי חד עשה ומנתק תרי לאוי כדאי' בריש תמורה וכי מוקמי' אגזל מנתק דתרי לאוי רחוקים ומנתק להו חד עשה כמ"ש התוס' בפ' הלוקין דט"ו ע"א ע"ש. וראיתי להתוס' בחולין דפ"ג בד"ה הנח שכ' דדוקא סמוכים והוכיחו מדקרי ליה הגמ' ללאו דגזל ניתק ובגמ' בפ' הפועלים אמרי' זהו גזל זהו עושק ולמה חלקן הכתוב לעבור עליו בב' לאוי ע"ש. ותמהני דלא תגזול ולא תעשוק בחד קרא כתיבי ורעך ודאי דלא הוי הפסק ועוד קשה דלא קרי הגמ' ניתק אלא גזל אבל עושק לא קרי ליה ניתק וכי קאמר בפ' הפועלים לעבור עליו בב' לאוין אעשק קאי דהא רבא גופיה מוקי ליה ללאו דגזל אעשק בא"ע ועשק וגזל תרי מיני נינהו כדמצדיך להו הגמ' בפ' הפועלים איך שיהיה לדעת התוס' הדק"ל וצ"ל כיון דאזהר רחמנא בגניבת נפש