שלחנו של אברהם קיט

למעבד מצוה מן המובחר ולא לפסול הס"ת ועיין להכנ"הג בסי' רע"ו הגהב"י אות כ"ה:

ב' או אומד איני יודע כ"כ התוס' בפרק האומר אבל הרשב"א סי' שע"ו והנ"י והריטב"א בפ' האשה רבה ס"ל דאפי' איני יודע ע"א נאמן ונ"ל ראיה מגמרא דיש סוטה דאמרי' ועד אין בה אין נאמן בה ופריך ל"ל קרא הא ילפינן דבר דבר מממון ע"ש וא"א דבאיני יודע אינו נאמן כלא דבד דבר מממון הא ע"א. אפילו באיסורא אינו נאמן מיהו י"ל דלגבי איסורא פשיטא ליה טעמא דש"ה דרגלים לדבר אכל כי בעי תרי ס"ד דלא מהני טעמא דרגלים לדבר:

ג' ד"ג ע"א נאמן באיסורין להתיר כ"ב התוס' בקידושין דס"ה דאין ע"א נאמן לאסור אלא בדבר שבידו או אשכחיה וא"ל בפ"א והא דע"א נאמן באיסורין היינו להתיר ע"ש ומש' דאפילו איתחזק איסורא ע"א נאמן להתיר דהא ההיא דנטמאו טהרותיך הוה ע"א מעיד לסתור החזקה ועלה כ' לחלק בין להתיר בין לאסור וע"א המעיד שחתיכה זו שומן מיירי בחתיכה מכ' חתיכות וראייתם מגמ' דגטין היינו מדאמר אין דבר שבערוה וכו' ע"ש בתוס' ודלא כהר' מח"א בה' עדות סי' יו"ד ע"ש אכל דעת הרב הגבור שהביא מרן כב"י משם מ"כ דלעולם אין ע"א נאמן לסתור החזקה ע"ש ודעת מרן בש"ע נר' כדעת התוס' אבל אי לא איתחזק לא היתרא ולא איסורא נאמן אפי' להחמיר כמ"ש מור"ם בהגה ומן האמור י"ל מה שהק' התוס' דקידושין דס"ד אהא דאמרי' בני זה בן י"ג שנה נאמן לנדרים הא אין ע"א נאמן באיסורין אלא בדבר שבידו ע"ש די"ל דהתם שאני דליכא חזקה לא להתיר ולא לאסור דחזק' דקטנות לאו חזקה דעשויה להשתנות וכמ"ש מהרימ"ט ח"א סי' י"א ועמ"ש כזה בסי' ק"י וכ"נ קצת מהגמ' דקידושין דס"ו ע"ב דפריך האי בע"מ ה"ד וכו' ולא פריך אמקוה השנוי קודם אלא ע"כ דהמקוה ל"ק דאיכא חזקת העמד טמא על חזקתו נגד חזקת מקוה על חזקתו והוי בדכר דלא איתחזק לא להיתר ולא לאסור דע"א נאמן לאסור אבל בע"מ איכא חזקת היתר ול"מ ע"א לאסור ועיין במ"ב שהביא מרן בב"י אחר שהביא דברי הר' הגבור ועיין למהרימ"ט ח"א סי' ט"ו ע"ש וכמ"ש הכ"י בשם מ"כ דהא רע"א בהכחשה לאו כלום הוא דוקא להמכחיש עמ"ש בחי' בפ' אמרו לו רי"ב ע"ב ע"ש:

. סימן קכ"ח א' ד"א מותר ליחד היין וט'. מוהרמ"א בס' מד"ר דע"ג ע"ד כ' על ישמעאלי שלן בבית שיש בו חביות צמוקים שרויין כמים דיש צד להתיר אם אין רגילים לשתות יין צמוקים ע"ש והרדב"ז ח"א סי' קפ"ד כ' דיין צמוקים אינו נאסר במגע גוי אלא אחר שנתחמם או שיעבור עליו זמן מה וכו' ותו מידי דמשכר בעי' וזה אינו משכר כלל עד שיתיישן ע"ש:

ב' ד"ב כגון שעשאו אפותיקי גר' דרוקא כשיש לו מלוה נגד כל היין דיכול ליטול כל היין לנגד חובו אבל אם א"י אלא מקצתו שרי דנתפס בגנב ביון דיש חלק לישראל ביין והוי בשותף וכ"נ מתשו' הרשב"א הביאו מרן בב"י בסי' קל"א ופ' מור"ם בסוף הסי' וע"ש להש"ך סקי"א וסק"א וכי היכי דבמטהר לא סגי בחותם בתוך חותם או בשומר והיכא דא"ל לישראל שותפות בגוויה סגי כחת"ח ה"נ כיין של ישראל כי א"ל שותפות בגוויה מירתת והוי כמו שאין לו עליו אפותיקי כנ"ל:

סימן קכ"ט א' די"א אפי' אם רוב גנבי עכ"ום כ"כ הטור והש"ך תמה דבגמרא מוכח דטעמא משום ס"ס וכיון דרוב גנבי עכ"ום לא הוי ס"ס ע"ש ואפי' לר"א דמתיר בס"א הוי כס' ביאה אבל בס' מגע טמא לא כדאי' התם במשנה וברוב עכ"ום הוי ס' מגע. גם מ"ש בגמ' דלא הוי ודאי לשם ממונא אלא ס' וכדמשמע נמי מלשון מרן בש"ע ועיין להכנ"הג ונ"ל דגבי יי"ן אה"ן דלא הוי אלא חד ס' אלא דהגמ' מדמה ס' א' כדרבנן לס"ס בדאורייתא דשוין הן כמ"ש הש"ך בסי' ק"י ודחי הגמ' דהכא ליבא ס"ס בדרבנן ואתיא אפי' כרבנן אכל לר"א בס' א' סגי ופ' כר"א במו שכ"ד קצת רבוותא כמ"ש מהר"ם קלעי הביאו הכנ"הג וכן הגמ' בפ"ק דפסחים מדמה בקעה לחמץ עד"ז ע"ש בפירש"י מיהו ק' הא רבנן לא מטמאו אלא בס' טומאת בר"הי אבל בשאר איסורין מודו דכס"ס שרי ועיין להתו' במסכת בתרא דנ"ה ע"ש ובעיקר מאי דפשיטא ליה להש"ך דברובא לא הוי ס"ס עמ"ש כזה בסי' ק"י:

ב' ואם יש ליהודים וכו' כ"כ הרשב"א בת"ה וביאר הטעם דלא אמרינן רוב וקרוב רוב עדיף אלא במקום שרגלי דורסין שם וכ"כ הריטב"א בחי' חולין דצ"ה ע"ש וכה"ג ב' הש"ך והפר"ח בסי' א' דין ד' אכל מדברי הרא"ש נראה דחולק מדבעי דלתות שבונה ננעלות ע"ש ועיין להע"הש סי' א' אות יו"ד ע"ש ועיין מש"ל סי' נ"ז דין י"ג:

סימן קל"ב א' ד"ב או שהיה אוחזו וכו'. עמ"ש הש"ך ועמש"ל סי' קכ"ד די"ז ע"ש:

ב' בהגה אפי' לכתחילה נמי וכו' כ' הפרישה דהיינו שמתחי' במזיד כדי שיתבטל לכך אפי' בדיעבד נמי אסור והש"ך דחה דככ"הג לא שייך ביטול איסור לכתחי' כיון שאינו מכוין לבטל והוכיח מדפריך בגמרא כמאן דלא כרשב"ג וכו' אלא ודאי דבדיעבד בכל ענין מותר ע"ש ומש' דלכתחילה מיהא אסור והא דפריך כמאן כרשב"ג אע"ג דרב לכתחילה קאמר מ"מ פריך שפיר אהא דאמר ואי לאו דמי יי"ן שקליתו דמש' אפי' אחר שנעשה רמי יי"ן שקלי וז"ל הריטב"א בחי' שם דע"ב ע"א אע"ג דלא שרי רשב"ג אלא דיעבד היינו כשנתערב בשלנו אכל הכא שנתערב בכליו של גוי ודעתו להוליכו וע"ר כן מדדו אפילו לכתחילה מותר וכו' ומיהו טוב הדבר לאקדומי ולמשקל דמי כל היכא דאיכא עכבת יין אבל משום יין דבארעיתא דמנא ליכא למיחש דמכי מטי לאוירא דמנא קני או בהגבהה או מדין כליו אע"ג דמנח אארעא דהא קי"ל כליו של קונה ברשות מוכר קנה לוקח ע"ש ותמהני דבגמ' דבתרא דפ"ה בעיא דלא איפשי' אי כליו של קונה ברשות מוכר קני או לא ודעת הרא"ש שם והטור בח"מ סי' ר' דלא קני מס' ודעת הרי"ף והר"מ בפ"ד מה"מ ונמשך אחריהם מרן בש"ע שם דלא קני ודאי ולא מס' לדעת הסמ"ע שם דגרסי א"ל ל"ק והב"ש