שלחנו של אברהם קיח

סימן קכ"ז א' ד"א אם הוא בידו נאמן דעת ריא"ז הביאו הש"הג בה' ס"ת דאם הוא בידו נאמן דוקא אם בפעם א' שמצאו א"ל אבל אם לא א"ל בפ"א דאשכחיה אפי' הוא בידו א"נ ואם אינו בידו אפי' א"ל בפ"א א"נ ע"ש דס"ל דרבא אבידו קאי וכך דעת ראב"ן סי' צ"ב הביאו הע"הש אבל דעת כל הראשונים דבידו אפילו לא א"ל בפ"א או אינו בידו וא"ל בפ"א נאמן אך נחלקו בטעמו של דבר דבידו נאמן אם הוא משום מגו או משום נאמנות בעליו דדעת הראב"ד וראב"ן וכ"נ מדברי הנ"י ה' ס"ת משום דהוי כבעליו נאמן דהבעלים נאמנים על שלהם וכ"ד הרא"ש בפ' הניזקין והוכיח כן מדאמרי' התם א"ל ס"ת ביד מי דנראה דאי הוי ביד הסופר היה נאמן והתם ליכא מגו דכבר כתובים האזכרות והרשב"א בחי' שם כתב דגם בזה שייך מגו דבידו למוחקם ולחזור ולכותבם ע"ש ונר' דר"ל דבידו לקדור האזכרות ולגונזם אבל מחיקה כיון דאסור למחוק ל"א מגו דאי בעי עביד איסורא ומ"ש בגמ' דנאמן בנתפגלו היינו דלפי מה שאמר שפיגל ועבד איסורא אמרי' שפיר מגו וכ"כ הריטב"א בחי' שם בהא דאמר ר"י נהי דהפסיד שכר ההזכרות וכו' דמשום דיש תקנה בנטילת מקום הזכרות כעין קליפה ולכתוב אזכרות אחרים ע"ש ומ"ש לעיל בידו למחוק או לגרור ט"ס הוא וכ"ד רש"י ור"ח דמשום מגו הוא והש"ך כתב דמדברי התוס' בקידושין דס"ה ע"ב נר' דטעמו של דבר משום מגו הוא ע"ש ונר' דר"ל ממ"ש שם אחר שפ' כרבא וז"ל ובדבר שאין בידו לעולם כגון אכלת חלב או שורך נרבע אי שתיק מהימן וכו' ע"ש וא"א משום דהוי כבעליו גם שורך נרבע מסרו לו לשומרו ומאי אולמיה דנטמאו טהרותיך משורך נרבע היינו הך אלא ע"כ דמשום מגו ומהר"ץ בתשו' סי' ע"ט נדחק בזה באופן דפלוגתא דרבוותא היא בטעמו של דבר והפ"מ ח"א סי' כ"ג כ' דלא נחלקו אלא אליבא דאביי אבל לרבא טעמא משום דהוי כבעליו דאין סברא לו' דנאמן בא"ל בפ"א משום דהי"ל מגו קודם ע"ש ואין נר' כן מדברי כל הא' והריטב"א שם כ' פעמים ג' אפי' לרבא דקי"ל כותיה ע"ש והש"ך הוכיח בדעת מרן בב"י ובש"ע דהטעם משום מגו וכ' דנ"מ ביין מבושל דאין בו משום יי"ן דאי טעמא משום בעליו נאמן גם עתה דנעשה מבושל ואי משום מגו א"נ דהשתא מיהא אין בידו לנסכו ובתשו' מהר"ץ שם כ' דהיינו שמסרו בידו מבושל אבל אם בשעה שמסרו בידו לא היה מבושל נאמן כיון שהיה לו מגו מקודם ע"ש ואין נר' כן מדברי הרא"ש והרשב"א שכתבתי והע"הש כ' דגם עתה בידו לנסכו דמאי דאמרי' יין מבושל אינו נעשה יי"נ היינו דל"ח לניסוך שאין דרך לנסך מבושל אבל אם נסכו מיתסר ע"ש ובודאי שכן הוא דהא דאמרי' בע"ז דנ"א הזובח בהמה בע"מ לע"ז לא מיתסרא היינו בע"ז שאין עובדין אותה בזביחה אבל עובדין בזביחה אפי' בע"מ מיתסרא וכמ"ש הר"מ בה' עכו"ם וה"נ דכוותה בעובדין בניסוך אפי' במבושל אסור דדמי ממש לבע"מ מיהו כבר כתבתי דאין זה מגו דאי בעי עביד איסורא ומ"ש הש"ך דאי בעי מנסך ליה היינו ר"ל דמגע ביה נכרי וכ"נ קצת ממ"ש התוס' ריש מציעא ור"פ אמרו לו בהא דאמרינן אי בעי אמר מזיד הקשו והא אין אדם מע"ר מיהו י"ל בזה מדאמרי' מרי' בקידושין דס"ד דאי בעי מסר לה לממזר ויש להתיישב בזה:

. והנה הרשב"א שם בפ' הניזקין ב' דר"י דאמר נהי דהפסיד שכר הזכרות וכו' ס"ל דלמצוה מן המובחר הוא דבעי' לשמה ולכך הפסיד שכר הזכרות דא"ל בעינא למעבד מצוה מן המובחר אבל שכר ס"ת לא הפסיד ע"ש וי"ל לפ"ז היכי ב' לעיל דאי בעי מחיק ליה הא כי מחיק ליה וכותב על הגרד הוי מנומר ופסול כל הס"ת דעדיף מהעברת קולמוס דאמרי' בגמ' דהוי כמנומר וכ"כ הריטב"א שם בחי' דכותב על הגרר הוי מנומר ממש והעברת קולמוס אינו אלא מחזי כמנומר ע"ש וא"כ הפסיד כל שכרו אבל כי כ' הזכרות שלא לשמן אינו מפסיד אלא שכר הזכרות וא"כ לא הוי מגו טוב ודוחק לומר דדברי הרשב"א לעיל כחד תי' שכ' עוד בדברי ר"י ע"ש וצ"ל דהרשב"א חולק. בזה וס"ל דעל הגרר לא הוי כמנומר וכ"מ מתשו' הרשב"ץ ח"א סי' קכ"ז דכותב על הגרר לא הוי כמנומר והריב"ש סי' ז' כ' דהוי כמנומר כס' הריטב"א ע"ש והש"ך סי' רע"ו סקי"ב כ' בפשי' דהוי כמנומר ע"ש ואכתי ק' ע"ד הרשב"א הללו מדאמרי' בגמ' שם וליעבר עלייהו קולמוס נימא דלא כר"י ואי אי' הא אפי' כרבנן לא אתיא דרבנן לא אמרו אלא דאין זה מן המובחר משמע דמצוה מן המובחר הוא דליכא וא"כ לא יפסיד שכר כל הס"ת אלא שכר הזכרות לפ"ד הרשב"א ונ"ל דהגמ' סוכר דלרבנן פסול הוא ומ"ש אין זה מ"המ לדבריו דר"י קאמרי וכן היא סברת ר"ח בגמ' שם בפ"כ דגיטין ד"ך ע"א וכמ"ש הריטב"א בחי' שם ע"ש וכ"כ הר"מ בפ"א מה' תפלין דאם כ' השם שלא לשמו פסול ואין לו תקנה ומש' דאפי' אזכרה א' ע"ש וא"ש דכ' כר"ח משום דסוגיא דפ' הניזקין אזדא כוותיה ועיין למרן בכ"מ שם ומן האמור אזדא לה מה ששמעתי זה ימים שה' מהר"ם סוזין זלה"ה הוכיח מסוגיא דפרק הניזקין הלזו ספיקו של המש"ל בפי"ו מה' מע"הק במי שפוסל אתרוג של חבירו אי מצי פטיר ליה בפחות ממנו א"ד א"ל בעינא למעבד מצוה מ"המ ע"ש דמסוגיא הלזו מוכח דאליבא דרבנן מצי א"ל. ועפי"ה ליתא אך מדברי הרשב"א שהבאתי שכ' בסי' ר"י יש להוכיח שפיר גם מן האמור אין להוכיח מסוגיין דהעברת קולמוס על כמה שמות פסול די"ל דלמצוה מן המובחר הוא ועיין בב"י ר"סי רע"ו:

וראיתי להרשב"ץ ח"א סי' קכ"ז שכ' על ס"ת שכתב האזכרות בזהב וז"ל ואם נפשך לומר דבהעברת דיו לא נפסל משום מחיקה ותסתייע מדאקשי' בפ' הניזקין וליעבר עלייהו קולמוס הא ליתא דש"ה שהזכרות לא נכתבו לשמן וא"כ לא קדשו וכיון דלא קדשו שרי במחיקה ע"ש. ואע"ג דהא דאמרינן וליעבר עלייהו קולמוס הוא לר"י אבל רבנן פליגי ע"כ ל"פ רבנן אלא משום דהוי כתב ע"ג כתב אבל מטעם מחיקה שרי ומודו לר"י דלא הוי מחיקה מיהו מ"ש דשרו במחיקה ממש ק' דא"כ מאי קאמר הגמ' דלא בר"י הא אפי' כרבנן לא אתיא דאמאי מפסיד שכר כל הס"ת הא לפ"ד הסופר שכתבן שלא לשמה איתיה בתקנתא דמחיקה ולא הוי מנומר ע"י מחיקה כמ"ש הרשב"ץ גופיה שם באותה תשו' וקשיא אפי' למסקנא וצ"ל דע"י מחיקה לא הוי מצוה מן המובחר כל הס"ת דלא כהרשב"א שכתבתי לעיל דס"ל דדוקא הזכרות הוא דלא הוו מצוה מן המובחר. אך לפ"ז ק' מה שהוכיח שם מסוגיא הלזו דכי מעביר קולמוס על איזה תיבות פסול דהוי כמנומר הא י"ל דלענין דמצי למימר בעינא