שלחנו של אברהם קיז

ואין עוברין על השבועה ועיין להכנ"הג סי' ב' הגהב"י אות כ"ה ולה' קול אליהו חיו"ד סי' ד' ועיין בתשו' הרשב"א סי' ס"ד ובתשו' בעי חיי סי' קנ"ח:

ז' סי"א אינו עושה יי"ן. הש"ך והפר"ח כתבו דוקא לענין יי"ן וכ"כ הכנ"הג סי' ב' הגהב"י אות כ"ז אבל הפ"ת כ' ה"ה לכל האיסורין וכ"כ הל"ח דקל"ו ע"ש:

ח' דט"ו המוכר דברים האסורין עיין להרא"ם ח"ב סי' כ"ד ולהפר"ח ועיין לה' גבעות עולם סי' ב' ולה' דבר משה סי' א' וב' ע"ש:

סימן קך דט"ו עלתה להם טבילה ואפילו למ"ד נדה שנאנסה וטבלה לא עלתה טבילה טבילת כלים שהיא דרבנן כמ"ש הר"מ עלתה להם טבילה הרדב"ז ח"ב ס"סי ל"ד ודלא כהב"ח ועיין להש"ך:

סימן קכ"א א' ד"א בהגה דטבע היין וכו' הריטב"א בחי' ע"ז דע"ו ע"ב כ' להתיר כחביות אלו משום דהוי משהו ועוד נט"לפ הוא ואינו מתכוין לבטל ע"ש:

סימן קכ"ב א' ד"ג בהגה אבל אם היה דבר חריף וכו'. כ' הש"ך משם א"וה אם בשלו דבר חריף בקדירה של בשר שאינה ב"י ואח"כ בישלו בה חלב התבשיל מותר דהחריפות מהניא לדבר הנפלט בו שיהיה לשבח אבל אינו מועיל דבר חריף הבלוע להשביח טעם הפגום הבלוע ועיין להפ"ח וכ"ב הרשב"א בח"א סי' תצ"א והוכיח כן מכלי מדין ע"ש והרב חוות דעת סי' ק"ג סק"ט נעלם ממנו זה ע"ש:

ב' ד"א איסור מועט וכו' כ"כ הרשב"א בת"ה ועמ"ש הטור ע"ז ע"ש בב"י ועיין בפ' כ"ש ד"ל דפריך ולישהינהו אח"הפ וכו' ולא ס"ד דגזרי' אטו מינו אע"פ דבעלמא גזרי' שאב"י אטו ב"י ועיין בס' הישר לר"ת דע"ח ע"ג ועיין בס' גור אריה חיו"ד סי' ק"ט ע"ש:

ג' ד"ו סתם כלי עכ"ום וכו'. הטעם משום דהוי ס"ס שמא לא נשתמש בו היום ואת"ל נשתמש היום שמא נשתמש דבר הפוגם בעין וכמ"ש התוס' והרא"ש ובהש"ך סק"ד דמה"ט אסור לבשל לכתחי' בכלי ש"ג דלענין לכתחי' ליבא אלא ס' א' ע"ש והא דבכלי של ישראל ששהה אצל הגוי שרי לכתחי' אחר מע"לע משום ס"ס כמ"ש בהגהה דין ט' ש"ה דאיכא חזקת הכלי העמד כלי על חזקתו כמ"ש הש"ך סק"ח ע"ש ולפ"ז במוצא כלי בשוק וא"י אם של ישראל או של גוי אע"ג דאיכא ס"ס כיון דליכא חזקת הכלי אסור לכתחי' מיהו כבר כתב הא"וה והסמ"ק והת"ח והביא דבריהם הש"ך בסי' ק"י בכללי ס"ס אות י"ו דכל דאיכא ס"ס להתיר איסור דאורייתא וס' א' להתיר איסור דרבנן שרי ע"ש וה"נ דכוותה והטעם דאין להתיר לבשל לכתחי' בסתם כלי ש"ג משום כיון דודאי נשתמש בו כיון שהוא כלי ש"ג וכ"כ המנ"י כלל נ"ט סק"ה ע"ש וא"כ אם מצא כלי בשוק שרי לבשל בו לכתחי' ועיין לה' שבות יעקב ח"א סי' מ"ז ע"ש:

ב' אם אמר הגוי שהכלי ב"י אם עדיין בידו נאמן ואם י"ל דלהשביח מקחו אומר כן אינו נאמן דבעי' בידו ואינו מכוין להשביח מקחו ובכ"הג מיירי רש"ל באוה"ש ועיין למהרלנ"ח ס"סי קכ"א ולהש"ך ול"ק מ"ש הט"ז ע"ד רש"ל ומ"ש הט"ז דלא אמרי' טעמא דלהשביח מקחו ביבמות אלא משום דבלא זה היה מפסיד ע"ש אין נר' כן מתשו' הרשב"א ח"א סימן קי"ח שכ' בגוי אחד שמכר ואמר שהוא אוא"ב אינו נאמן וביבמות דאמרי' דנאמן היינו משום דהוא בידו ע"ש וא"א מאי ק"ל מההיא דיבמות נימא ש"ה דמפסיד הילכך אי לאו משום להשביח מקחו היה נאמן ועיין להמ"ך בשער התערובת ח"א פ"ח ע"ש:

סימן קכ"ג א' ד"א בהגה ולכן מותר לגבות בחובו סתם יינם. נראה דהט' דלא שרי לכתחי' משום דאסור לעשות סחורה בדברים האסורים באכילה ואע"ג דבאיסור דרבנן מותר לעשות סחורה כמ"ש בסי' קי"ז בסת"י החמירו כמ"ש הרע"ב בפ"ז דשביעית וכ"כ ה' בית הלל סי' פ"ר וכ"נ מדברי הגה"מי בפ"ח מהמ"א שעמ"ש הר"מ בנזדמנו לו מותר כתבו מכאן דמותר לקבל בחובו סתם יינן ע"ש משמע דמשום סחורה נגעו בה ואינו אסור בהנאה ועיין למהר"ם מפדואה סימן ע"ו:

סימן קכ"ד א' די"ז יש מי שאומר שאם אחז עכ"ום וכו'. כ"כ הר"מ בפי"ב והרשב"א בת"ה חלק והוכיח מדין גוי המערה דלא נאסר מה שבפנים מכח נענוע ע"ש ומרן בב"י כ' דנדנוד כ"ש אינו אוסר ע"ש ואכתי ק' ממ"ש הר"מ פי"ג דין כ"ד דאם מדד לכלי ישראל שביד הגוי דמיו אסורין דמשהגיע לכלי נאסר בסת"י וכ' שם מרן דדוקא שהגוי מנדנד הכלי אם היה מונח בקרקע או שהיה אוחזו בידו באויר דאז ע"כ הוא מנדנד ע"ש ובודאי מדלא כתב הר"מ נדנוד מיירי בחלוקת אוחזו בידו הרי דבנדנוד כי האי דע"כ מתנדנד נאסר וכ"ש מערה ועוד קשה להר"מ מדאמרי' בפ' השוכר דע"א מדמשכה קנייה יי"ן לא הוי עד דנגע ולדעת הר"מ מדמשכה נמי נעשה יי"ן ולזה י"ל במשכו סתום מיירי הגמ' דבפתוח הוא דאסר הר"מ והש"ך סי' קל"ב סקט"ז הקשה מדפריך הגמ' שם כי מטא לאוירא וכו' דע"כ כשתופס בידו דאל"כ במאי קנייה ולדעת הר"מ למ"ל כלי של גוי אפילו כלי של ישראל ע"ש ולזה י"ל דס"ד הגמ' דקנייה בכליו דקונה אפילו ברשות המוכר ומשני אי נקיט בידו ה"נ הב"ע במנח בארעא ול"ק כליו המונחים בארעא ברשות המוכר ומדברי הרא"ש שם שכ' בכלי שביד הגוי שרי אי ליכא עכבת יין נר' כדעת הרשב"א וכ"כ הטור דהרא"ש חולק על הר"מ וע"ש במרן בב"י ומר"ן בש"ע כאן כ' ס' הר"מ בשם יש מי שאומר ובסי' קל"ב כ' בסתם דאם אוחזו בידו א"א שלא יתנדנד ע"ש ורוב הראשונים הסכימו דלא אסיר הנדנוד בכלי אלא ביין וכמ"ש הט"ז: