שלחנו של אברהם קטז

ועפי"ה ליתא להאי דינא שם כלל כיון דדיבור בעלמא הוא וכ"מ מפסקי מהרא"י סימן קס"א דעדות גוי בעיגונא כ' חשש דמשקר וכן הובא לשון זה בכמה תשו' בדיני עיגונא ועיין להב"ש שם סקל"ח ע"ש:

והנה בע"ז דכ"ט ע"ב אמרי' אי משום איחלופי לא טרח פירש"י איחלופי רע בטוב ע"ש משמע דאפילו במידי דאית ליה הנאה לא טרח לזייף חותם א' וק"ל דא"כ מאי קאמר שם בדל"ט ע"ב גבי פת בחותם א' אי אחלופי קרירא בחמימא מידע ידיע ע"ש והשתא ל"ל טעמא דמידע ידיע אפילו לא ידיע לא טרח לזייף חותם א' אפילו אית ליה הנאה וצ"ל דמ"ש גבי יין רע בטוב היינו רע בטוב ממנו קצת דלית ליה אלא הנאה מועטת אבל חמימא בקרירה דהנאה מרובה טרח אי לאו דידיע וכ"כ הר"ן בהדיא בסוף ע"ז דע"ד ע"ב בדעת רש"י גבי רבא הוה משדר גולפי והביאו הב"י בסי' קל"ו ע"ש ועיין להפר"ח כאן במ"ש ע"ד מהרימ"ט ז"ל:

ג' די"ב יש להחמיר שלא להניח הקדירות וכו' אבל מדינא שרי אפילו בהליכת ב"הכ כמ"ש הרא"ש ז"ל ועיין להפ"ת ועיין בגמ' בפ' השוכר ד"ע ובתוספות שם בד"ה שמע ועיין להרב בעי חיי חיו"ד סי' קע"ג ע"ש:

סימן קי"ט א' ד"א החשוד לאכול וכו' סתם כדעת הראב"ד דדוקא מהחשוד אין לוקחין אבל סתם כל אדם אפילו אינו מוחזק בכשרות לוקחין וכ"כ הריטב"א שם בע"ז שכל הגאונים הסכימו לדעת הראב"ד אך דעת הטור כהר"מ כמ"ש הד"מ דלא כהש"ך ומה שהוכיח הש"ך מהירושלמי ענין אחר הוא כמ"ש הפר"ח וכ"נ שהרי איכא מ"ד שם בירוש' דאפילו מן החשוד לוקחין ע"ש:

ב' ד"ג אסור ליתן משלו לחשוד וכו' התוס' בפ' א"מ דל"א כתב הא דחבית לא סגי בחותם א' היינו בישראל חשוד והק' הריטב"א דאפילו לאחלופי לא חיישי' כדאי' בדיש חולין ואמאי צריך חותם א' ע"ש ועיין להתוס' בבכורות ר"ל בד"ה מתני' ע"ש והרשב"א בת"ה בדקי"ח כ' דהאי דל"ח לאחלופי דוקא אי חשיד בדברים שרוב ע"ה מקילין בהם כמו דמאי וגבינה אבל אי חשיד בדברים שאין רוב ע"ה מקילין בהם כיון דפקיר כ"כ חשיד גם לאחלופי ולכך בחבית לא סגי בחותם א' ובממפ"ג צריך חותם א' ע"ש והוא תימא דא"כ גבינה אמאי צריך חותם כלל כיון דלא חיישי' לאחלופי שרוב ע"ה מקילין בה כמ"ש ה' גופיה ועיין להש"ך:

ג' כיצד הרי שנתן לחמותו וכו'. הר"מ בפי"א מה' מעשר פ' כרבנן דחמותו כמו שכנתו כמ"ש בירושלמי ומ"ש דחד טעמא לתרוויהו דלא איכפת לה בתקנתו ועיין להפ"ת:

ד' ד"ד החשוד על איסור חמור כ' הפ"ת אם שוים החשוד ע"ז חשוד ע"ז והוכיח כן ממ"ש התוס' בריש חולין ד"ד ע"ב גבי חלב ודם לחד תי' ע"ש ואין משם דאיה דלא כ"כ התוס' אלא לרב המנונא אבל רבא ס"ל דמומר לחלב הוי מומר לדם כדאיתא בהוריות די"א וכ"פ הר"מ בפ"ג מה' שגגות דין ז' ע"ש וא"כ אדרבה יש להוכיח משם להפך אלא די"ל לענין קרבן שאני ועיין להלח"מ שם בה"ש בפ"ב ע"ש והרמב"ן בה' בכורות ספ"ד כ' החשוד על איסור א' חשוד על דכוותיה ונ"ל. ראיה מדאמרי' מרי' בדיש חולין שם לימא מסייע ליה הכל שוחטין אפילו ערל אפילו ישראל מומר וכו' האי מומר ה"ד אי מומר לד"א היינו מומר לערלות אלא מומר לאותו דבר וכדרבא וע"כ דס"ל להגמ' דמומר לערלות קיל ממומר לאכול נבילות דערלות שוא"ת ונבילה קום עשה דאי. ערלות חמירא כיון דמומר לערלות הוי לנבילות ואי איתא דבשוין לא הוי מומר נוקמה דמומר דקתני בשוה לנבילה אלא ע"כ דבשוין מומר לזה מומר לזה ועיין תשו' הרשב"א ח"א סי' ס"ד שכ' גם מה שאמרת החשוד על הקל אם חשוד על החמור אפי' על הקל ממנו אינו חשוד דמשומד לערלות החמור אינו משומד אצל שחי' ולא אמרו משומד לד"א משומד לכל התורה אלא במנסך ומחלל שבתות כדאי' בחולין ע"ש וכ' מרן בב"י בס"סי זה דלא כתב הרשב"א דמומר לחמור אינו מומר לקל אלא בב' איסורין נפרדים בערלות ונבילה אבל אם שניהם ענין א' דהיינו דבר מאכל ודאי החשוד לחמור חשוד לקל:

ה' ד"ז בשל אחרים נאמן וכו'. כ"ד הר"מ בפי"ב מה' מעשר דפ' כרשב"ג בפ' עד כמה דהחשוד על הדבר דנו ומעידו והשיג הראב"ד מדתנן בפ"ד דדמאי חשכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר וכ"פ הר"מ. והמח"א בה' עדות סי' י"ב תי' דהתם איתחזק איסורא וע"א אינו נאמן במקום דאיתחזק איסורא כדאי' בר"פ האשה רבה ע"ש וד"ז פלוגתא דרבוותא דהרא"ש בפ' הניזקין והתוס' בריש גיטין כ' דל"מ ע"א באיתחזק איסורא אבל הרמב"ן והריטב"א בחי' שם כ' דע"א נאמן בכל ענין אלא דהגמ' שואל מנ"ל ומ"ש בעדות אשה טעמא. משום דייקא ומנסבא הוא משום דאין דבר שבערוה פחות מב' ע"ש ונר' דז"ד התוס' בקידושין דס"ה ע"ב בד"ה נטמאו שכ' דע"א נאמן לו' חתיכה זו מנוקרת ע"ש דלא כהט"ז לקמן סי' קכ"ז סק"ו שהוכיח מדברי התוס' הללו דחתיכה זו מנוקרת ל"מ איתחזק איסורא ע"ש ועיין מ"ש ע"ד הרב מח"א הלכות יום טוב דקי"ט והע"הש ע"ש והפר"ח כ' דדוקא להעיד על החתיכה הוא רע"א נאמן אבל להעיד על האדם שיהיה נאמן צריך ב' עדים וכ"כ המח"א סוף ה' עדות ועיין להריטב"א בחי' לע"ז דט"ל ע"ב ע"ש ומדברי התוס' בסנהדרין ד"ט ע"ב בד"ה לרצונו שכ' א"נ ה"נ יצרו תוקפו וכשר לעדות אחרת ולא ארביעה דהחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו וכ"כ הרא"ש בפ' ז"ב דכ"ו נר' דס"ל דהלכה כר"מ דלא דנו ולא מעידו כיון דרבא ור"י ס"ל הכי וז"ד הר"א ממיץ שהביא הע"הש ע"ש מיהו קשה ע"ד הללו דבגמ' דבכורות מוכח דרבא ס"ל דלא קי"ל כר"מ ע"ש בפירש"י וכן בפ' ז"ב אמר רבא החשוד על העריות פסול לעדות אשה משום דניח"ל דשכיחא ליה משמע דאי לאו הך טעמא כשר אע"ג דחשוד על העריות ודברי הב"י בח"מ סי' ל"ד שכ' דטעמא דפסול לעדות אשה משום דחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו ע"ש דבריו תמוהים ועיין לה' ראש יוסף שם שדבריו תמוהים טובא ע"ש:

ו' ד"ח אפי' בשבועה. אין להקשו' ע"ז מדאמרי' ביומא משביעין אותו לכ"ג דשלא ישנה דש"ה דהצדוקים סוברין דהדין כך דמקטיר מבחוץ