שלחנו של אברהם קיד

ד"צ ע"ש ועיין לה"ה שם דין ט"ו ולהרשב"א ח"ג סי' רי"ד ע"ש והט"ז הק' ע"ד מהרש"ל מחולב לכמכא ע"ש ול"ק דש"ה דחיישי' שמא מן החלב הטמא נשאר בנסיובי שלא נעשה כמכא ושמא שם אינו מיעוט וכ"מ מפירש"י שם ע"ש מיהו ק' משינוייא בתרא דגמ' דבהא פליגי הלשונות ופ' כל"ק לקולא ככל מילי דרבנן:

סימן קי"ג א' ד"א דבר שא"נ כמות שהוא חי מדלא התנה שיהיה נשתנה מברייתו ע"י האור משמע דלא בעי' נשתנה וכ"ד הרי"ף והר"מ ועיין להש"ך וכ"נ מדברי התוס' בד"ה א"ב שכ' והילכתא בהני תרי לישני לקולא מדאמרי' גבי משחא שליקא אי משום בש"ג נאכל כמות שהוא חי אע"פ דעעש"מ ע"ש וא"א הא בלא"ה שדי משום דלא נשתנה מברייתו והגמ' חדא מנייהו נקט דהא אי הוה שמן אינו עולה עש"מ לא הוו מוכחי מדל"ק הגמ' גם אינו עולה עש"מ משום די"ל חדא מינייהו נקט ומ"מ נראה דהקא"וי של גוים אין בו משום בש"ג שהרי קודם הבישול קולין אותם וקליות אין בהם משום בש"ג כמ"ש הר"ן דאין אדם מזמן חבירו על הקליות ולית בהו משום חתנות ע"ש. וכשבשלו אח"כ שרי דדמי לדגים קטנים שמלחן וצלאם גוי לקמן בדין י"ב ועיין לה' כנ"הג הגהב"י אות י"ז ולמהריק"ש בהגהותיו ר"סי קי"ד ע"ש:

ב' די"ב בהגה ובשר מליח משמע דבשר מליח גרע מדגים גדולים מלוחים ואסור להמתירין דגים גדולים ומדברי הר"מ בפכ"ו מה' שבת נר' דבשר ראוי יותר מדגים גדולים שכ' בשר בין תפל בין מלוח מותר לטלטלו מפני שראוי לאומצא ודג מליח מותר לטלטלו. תפל אסור לטלטלו ע"ש ויש לחלק בין תפל למליח ועיין להט"ז:

ג' די"ו אם הוא כלי חרס מגעילו ג"פ ודין הטור בסי' קכ"א משם בעל העיטו' כ' דאפי' באיסור דאורייתא אם אינו ב"י מהניא הגעלה ג"פ והרשב"א בת"ה דקכ"ו הוכיח משם גאון מההיא דנערה ארתחוה והוק"ל מפינכרא דתברא ר"א עש"ב. והרא"ה בב"ה הוכיח דאפילו באיסור דרבנן דל"ל עיקר מ"הת ל"מ הגעלה ממאני דקוניא ע"ש והע"הש כתב דשאני יין דבמשהו הוא ובהגעלה ישאר משהו ע"ש. ולפ"ד גם ראיית הגאון מההיא דנעוה ארתחוה לא מוכחא מידי וע"כ דאפי' דבהגעלה ישאר משהו מ"מ בג"פ יוצא הכל וכ' ה' סלת למנחה כלל ע"ה דה"ד דהמגעיל הכלי אחר מע"לע במ"ש הטור סי' קכ"א ע"ש ור"ל דהטור כ' שם דאין להגעיל הכלי אלא אב"י ואם מגעיל ב"י צריך ליזהר שיהיה ס' במים כנגד הכלי ע"ש ומשום כדי שלא יהיה צריך ליזהר בזה כתב דמגעילו אב"י ועיין להע"הש וק"ל לדע' העיטור מדאמ' בפ' כ"ש ד"ל א"ר קדירות בפסח ישברו ואמאי לישהינהו אחר הפסח וליעביד בהו שלא במינו גזי' שמא יעשה במינו ע"ש ולדעת העיטור יגעילנו ג"פ כשאינו ב"י וישתמש אפילו במינו וי"ל דהתם אליבא דרב ורב מספק"ל אי נט"לפ אסור ואי ס"ל אסור מדאורייתא הוא כדמ' בפ"ב דע"ז דנפ"ל מקרא ועיין להתוס' בפ' כ"ש שם ע"ש:

סימן קי"ד א' ד"י הגה ומוכרו כולו וכו'. כ"כ הר"ן בפ' א"מ גבי כבשים דבידוע שנתן בהם יין נמי מוכרו לגוי חוץ מיי"ן שבו אע"ג דמכשיר את האוכל ע"ש ובפ' השוכר גבי יין ביין בכ"ש כ' דביין במים שמכשיר את היין נעשה כולו גוף האיסור ול"מ תקנתא זאת ודוקא במ"במ הוא דפליג ע"ש וצריך לחלק דבכבשים דלא אכיל אלא האוכל ולא היין וחומץ גופייהו מהניא תקנתא הלזו משא"כ ביין במים דאוכל גוף האיסור וחילוק זה מבואר בגמ' שם דפריך גבי כבשים מ"ש ממורייס ומשני התם יריע ממשו ע"ש בפירש"י אך מ"ש הר"ן ביין במים שכ"ד הרשב"א ק' דבת"ה והובא בב"י סי' קל"ד כ' בהדיא ביין במים דמהניא תקנה הלזו ע"ש ועיין להכנ"הג שם בסי' קל"ר בהגהב"י אות ך' ע"ש:

סימן קט"ו א' ד"ב שהיא נבילה זה הוא טעמא דשמואל בגמ' והק' הראשונים ליתסר משום ב"בח ותי' כיון דנבילה היא לא מיתסר משום ב"בח אלא למ"ד אחע"א ע"ש וק"ל דבפכ"ה דקי"ג איכא חד תי' בגמ' אליבא דשמואל דבעלמא ס"ל אין אחע"א והכא שאני דגלי רחמנא גביה ע"ש ולפום ההוא קושיא א"כ אמאי אמר שמואל קיבת נבילה ליתסר משום ב"בח:

סימן קי"ז א' ד"א כל דבר שאסור באכילה מ"הת וכו' בס' טריפה אי שרי לעשות בו סחורה הר"מ בספ"ח מה' מ"א כ' כ"ד שאסור מ"הת אסור לעשות בו סחורה ומה שאסור מדרבנן מותר לעשות בו סחורה בין בס' בין בודאי ע"ש מתבאר מדבריו דאפי' ס' איסור אם הוא מדאורייתא אסור לעשות בו סחורה מיהו הר"מ לשי' דס"ל איסור סחורה מדאורייתא ממ"ש חוץ מן החלב שהרי אמדה תורה וא"כ הוי ס' דאורית' ולחומרא אבל דעת התוס' דאיסור סחורה דרבנן כמ"ש הת"הד סי' ר' ע"ש וא"כ יש להתיר מכח ס"ס דס' אי איסור סחורה מדרבנן ואת"ל דאורייתא שמא זו אינה טריפה וב"הג כתב מרן בב"י בסי' י"ו גבי אותו ואת בנו בזכרים ע"ש ואע"ג דהס' הא' אי מדאורי' או מדרבנן אסיר מיהא מדרבנן מ"מ לגבי דאוריי' הוי. ס"ס ולגבי דרבנן בס' א' סגי וכמ"ש הש"ך בכללי ס"ס אות י"ו ע"ש ואע"ג דלא מתהפך לא איכפת לן כמ"ש בסי' ק"י אמנם ראיתי לה' פני משה ח"א סי' ג' שכתב שסברת הת"הד יחידאה היא ורבים חולקין עליו ולא מצרפי' ליה לס"ס כן דאינו ס' שקול וכ"כ המש"ל שם בה' מ"א דגם ס' איסור תורה אסור בסחורה ואפי' דחלק על הפ"מ בהבנת דברי הר"מ לדינא מסכים לזה ובסי' ק"י כתבתי בפרט זה אי רובא מצט' לס"ס ע"ש וכ"נ מדברי מוד"ס בהגה בסי' נ"ז שכ' בס' טרפות לא ימכרנו לגוי שמא יחזור וימכרנו לישראל אלא ימתינו וימכרנו יע"ש וא"א דס' איסור מותר בסחורה ולא היה רשאי להמיתו ולמוכרו לגוי כיון דהוי נבילה ודאי אסור לעשות בו סחורה ולא הוי כנזדמנו שהרי המיתו ואלו