שלחנו של אברהם קיג

הב"ש שכתב דאפילו ברוב פסולין חיישינן דילמא אזלא היא לגבייהו דא"כ בפ"ק דכתובות די"ג דמדמה אומרת לבשר נבעלתי לשבויה ופריך שאני שבויה דרוב פסולים ומשני מסייע ליה לריב"ל דאמר מכשיר ר"ג אפי' ברוב פסולים ולפי דברי הב"ש אכתי ל"ד דשבויה הכל פסולים והבא אפי' רוב פסולים איכא דאזלא היא לגבייהו והו"ל ס' ע"ש ולק"מ דכיון דס' הוא אסור מס' דהתם לכהונה מיירי והג"מ פריך דהכא רוב בשרים ומייתי מדריב"ל דאפילו ברוב פסולים מבשיר והתוס' שם הקשו ש"ה דסמוך מיעוטא לחזקה ותי' דמ"מ ס' הוא ואסור מס' ע"ש והרי הוא מבואר כמ"ש ומ"מ יש להוכיח מדברי התוס' דלא כהב"ש דא"א הו"ל להקשות בפשי' דאיכא דאזלא היא לגבייהו בלא סמוך מיעוטא לחזקה וי"ל דפשיט"ל דמס' אסור אלא דס"ד דע"י סמוך מיעוטא לחזקה איתרע רובא בההיא דטומאה וא"ב רובא להתירה:

מילתא דמבע"ל בגמ' ונשאר בתיקו מדברי הגה"מי בשם כמה גדולים והביאו מרן בב"י בא"ח סי' תל"ז נר' דלא דייני' ליה כשאר הספיקות ע"ש וה"ט משום דהוי ס' דחסרון ידיעה וצ"ל דדוקא בס' א' אבל בדבר הניתר מכח. ס"ס אפי' ס' דחסרון ידיעה מצט' דמרן בב"י לעיל בסי' מ"א גבי בבד ובסי' נ"ה גבי גלודה כ' לדעת הר"מ להתיר בס"ס במידי דנשאר בתיקו ע"ש. והפר"ח לעיל סימן ל' כתב בשם מהריק"ש דבמידי דתיקו הוי ס"ס וחלק עליו ועיין להפ"ת שם ובסי' זה בדיני הספיקות שכ' דב"ז מדרבנן אבל מדאודייתא אפילו ס' דתיקו הוי כשאר הספיקות ע"ש:

סימן קי"ב א' ד"א אסרו חכמים וכו' דעת הר"ן דפת ש"ג אפי' אפאה ישראל אסור כיון דהלישה והעריכה ע"י גוי ולא אמדו ג' מלאכות בפת אלא בפת ישראל שאפאה גוי וכ"ד הטור וכ"נ מדברי רי"ו ני"ז ח"ג שהביא סמוכות להתיר פש"ג מהירושלמי דפ"ב דפסחים אמתני' חמץ ש"ג שע"ע הפסח מותר בהנאה הא באכילה אסור ודוקא משום שע"ע הפסח הא כל השנה שדי ע"ש וא"א נימא בחמץ שעדיין לא אפאו מיידי ואח"כ אפהו ישדאל אלא ע"כ דאפי' בכ"הג אסור ומרן בב"י כתב דמ"מ שרי ליקח שאור מן הגוי ולחמץ בו את העיסה כיון דהלישה לבד ע"י גוי דלא אסרו אלא בלישה ועריכה ע"י גוי ע"ש ואין נר' כן מדברי הר"ן שהוכיח משמואל שאמר זליפתן של כלים אוסרתן שמעי' לרב דאפי' אפאן ישראל אסור דבהא ל"פ ע"ש ולפ"ז גם בלישה לחוד אסור לרב שהרי זליפתן גם בלישה איתיה וכ"נ מלשונו שם דאפי' בלישה לחודה אסור וכן יש להוכיח מדברי רי"ו שהבאתי ומ"ש עוד מרן דלא גזרו על תערובת ש"ג כמו שלא גזרי' על תערובת בפ"ק דחולין ע"ש ק' דדוקא בלקחו מעורב הוא דל"ג על תערובת דמאי אבל אסור ליקח ולערבו כדתנן ומייתי לה הגמ' שם בחולין הלוקח יין לתת לתוך המורייס חייב לעשר דמאי ע"ש. וה"נ דכוותה אסור ליקח שאור מהגוי לערבו לחמץ בו ולא התיר הטור בסוף הסי' אלא בלוקח כותח מן הגוי ע"ש בד"מ ובל זה הוא לדעת הר"ן אבל אנן קי"ל כדעת הר"מ והרשב"א דאפאה ישראל שרי בפש"ג וכמ"ש מרן בב"י. וכ"נ מדבריו בש"ע וכמ"ש הש"ך :

ב' ד"ב יש מקומות וכו' אם נסתפק לו אם ישראל הכשיר התנור או לא מותר דספיקא דרבנן לקולא ת"ח כלל ע"ה רין ז' והביאו הש"ך סק"ך ואם נסתפק לו אם פת זה ש"ג או של ישראל כגון נמצא פת בשוק במקום שהנחתומים מחצה גוים ומחצה ישראל כתב הפר"ח סקי"ג דאסור כמו מרחץ המרחצת בשבת דמע"מ אסור ע"ש והוכחתו זאת היא ע"פ פירש"י בסוגיא דפ' שואל דקנ"א ע"א דמפ' דלא יספוד בהם ישראל הוא לעולם משום דמוכחא מילתא דבשבילו נעשה וגריס ת"ב דרב ממרחץ דמע"מ אסור וע"כ דאין הטעם משום דאדעתא דכולהו חממוהו או משום דבשיל"מ דא"כ מאי מייתי מינה סייעתא הא בהביא חלילין ליתנהו להני טעמי דהא אסורין לעולם וגם לאו אדעתא דכולהו נעשו וע"כ דטעמא דאסור משום דספיקא כה"ג אפי' בדרבנן להחמיר אבל לגי' אחרת דגרסי שם ת"כ דשמואל וטעמא דמע"מ אסור משום דאדעת' דכולהו וכדפידש"י או שאין נאסרין לעולם כמ"ש התוס' או משום דבשיל"מ אין ראיה משם כלל ועיין להע"הש אות ד' ועוד י"ל דמרחץ שאני דרוב הצדדין לאסור דהיינו אדעתא דישראל ואדעתא דכולהו אבל להתיר ליכא אלא צד אחד דאדעת' דגוים לחוד וב"הג כת' התוס' ברפ"ב דחולין דכ"ט ע"ב בשם הר"ש ע"ש ולהלכה נר' עיקר דשרי ככל ספיקי דרבנן וכ"נ מגמ' דעירובין דס"ד ע"ב דאמרינן ולמדנו שהולכין אחר עוברי דרכים ופירש"י דגוים נינהו והוי פש"ג ומדלא שרי למיכלינהו ש"מ שהולכין אחר עובדי דרכים ע"ש וא"א למ"ל רוב אפי' ס' שקול אסור מס' אלא ש"מ דס' שרי:

ג' כתב הריטב"א בחי' בפ' א"מ אחד שדחה דברי הד"מ דקיסם ל"מ וז"ל אבל יש להתיר בדברי הרב בזמנינו זה לפי שכבר הותר פת של פלטר גוי ומלאכת הפורני עדיף ממלאכת הפלטר שאין מתכוין אלא למלאכתו וגם שעושה במקום פרהסיא ובזה יש להתיר אפי' בלא נתינת שום ענף ואין נתינת ענף אלא להיכרא בעלמא וכן התיר הר"י וכ"ד מורי הרא"ה ומורי הרשב"א ע"כ ועמ"ש הב"י ע"ד הריב"ש סימן תקי"ד ועיין להכנ"הג הגהב"י אות ל"ג ע"ש:

ד' ד"ד מקום שאין פלטר וכו' כתב הש"ך דאם אחר שקנה מן הפלטר גוי בא פלטר ישראל הואיל והותר הותר ע"ש וכ"כ להדיא הרשב"א במ"ה דפ"ח ע"ב ע"ש:

ה' די"ד כותח ש"ג מותר וכו' ואין לאסור משום חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו דכיון דלא קאי למה מערב אין הנכרי שוטה בכך וכמ"ש התוס' בפ' א"מ דל"ה ע"א בר"ה לפי ובע"ב בר"ה לגבינה ולזה כוין מהר"ם מרוטנבורק בתשו' סי' תנ"ד שכ' ע"ד הגאונים הללו אבל תימא דהא אסור משום חלב שחלבו גוי וכו' וי"ל דחלב טמא אינו עומד ולכותח לא חזי ע"ש. ודברי הש"ך כאן תמוהים והב"ח כתב משם מהרש"ל הטעם משום דנסיובי בטל ול"ד לחמאה דהקום עומד בעצמו ע"ש ודבריו לא יכונו אלא להסו' דגם באיסורי דעכ"ום הלכו בהם אחד הרוב אבל הראשונים הביא דבריהם ה"ה בפ"ג מה' מ"א גבי גבינות הגוים כ' דכ"ד שאסרו חכמים בענייני הגוים לא הלכו בהם אחד הרוב כדי להרחיק מהם הדחקה גמורה וה"ט דגבינות הגוים ע"ש וכ"כ הרשב"א בת"ה