שלחנו של אברהם קיב

ליה ס"ס דלא כהתוס' דכתובות וא"כ תורה יוצאה דאשת כהן אסורה ליכנס לאהל המת דכיון דפלוגתא היא ס' דאורייתא לחומרא וכ"ד מהרע"י הביאו הכנ"הג לקמן סי' שע"א ודלא כהכנ"הג שם שחלק עליו ועיין להנ"ב חא"ה סי' מ"ג איברא דיש להתיר מט"א דהוי טהרה בלועה דאינה מטמאה כדתנן בפ"ז דאהלות ופ' הר"מ בסוף ה' ט"מ וכבר ראיתי להמג"א סי' שמ"ג שתמה על הרוקח בזה ע"ש וראיתי להברכ"י שהביא משם מ"כ דכשנטמאה אמו הוי כמו שנטמא הוא דעובר ידך אמו ע"ש. ואין נר' כן ממתני' דאהלות שהביא המג"א דקתני יצא הא' מת והב' חי טהור וא"א הרי כשיצא הא' מת נטמאה אמו ואפילו ילדתו בשדה דליכא אהל מ"מ נטמאה במגע דא"א לה שלא נגעה בו כשילדתו וכן דייק לישנא דמתני' בפ' המקשה דע"ב דקתני האשה טהורה עד שיצא הולד משמ' דאם יצא הולד ודאי אמו טמאה ובס' מח"ב כ' משם ס' רגל ישרה תי' כיון דעובר סופו לצאת הוי כפלוט ודמי לספוג בפ"ט דכלים וכדאיתא בנזיר דמ"ט ע"ש ותמהני דממתני' בפ"ז דאהלות מ"ד דקתני האשה שהיא מקשה לילד והוציאוה מבית לבית הא' טמא בס' והב' טמא ודאי וכ' הר"מ בפ"ה דס' שמא הוציא ראשו וא"א אמאי לא נטמא ודאי כיון דהוי כפלוט ואין לומר דדוקא בולד חי הוא דאמרי' סופו לצאת הא ליתא דמהראיה דנזיר שהביא נר' דאפי' במת סופו לצאת מיהו הר"ש שם כ' דהס' הוא שמא לא מת בבית הא' ע"ש ואכתי קשה מסיפא דקתני רי"א אימתי בזמן שניטלת באגפיה אבל אם היתה מהלכת הא' טהור דמשנפתח הקבר אין פנאי להלך וא"א אפי' לא נפתח הקבר הי"ל לטמא מס' שמא מת בבית הא' וטמא משום דסופו לצאת וכן אמרי' בהדיא בפ' בהמה המקשה דע"ב שאני עובר דסופו לצאת ודחי עובר סופו לצאת טבעת אין סופה לצאת אלא אמ"ר וכו' ע"ש בתוס' בד"ה כי ול"ד לספוג דשאני ספוג דהו"ל כמונח בכלי כמ"ש הראב"ד בפי"ד דכלים דין ו' וכ"הג אמרי' בפ' כל הכלים ספוג אם יש לו בית אחיזה מקנחין וכ' הטעם משום דהוי כמונח בכלי ע"ש. והרדב"ז הביאו הברכ"י כ' ליישב דברי הרוקח דחיישי' שמא יוציא ראשו ע"ש. ולפ"ז אם עדיין לא כלו חדשי העיבור שרי. וק' דבפ' המקשה אמרי' כשהוציא ראשו אשה מרגשת בעצמ' ע"ש וליישב דברי הרוקח נר' דס"ל דהלכה כר"עק דס"ל בפ' המקשה טומאה בלועה מטמאה ולדידיה י"ל דס"ל דטהרה בלועה נמי מטמאה דכי הדדי נינהו כמו שנר' מסוגיא שם וע"ש להרשב"א בחי' חזרנו על הראשונות דמדברי הרוקח נר' דאפי' המיעוט מצט' לס"ס מיהו י"ל דל"ד ס"ס קאמר אלא דאמרי' סמוך מיעוטא לפלגא והו"ל רובא לפיטורא דכוותה אמרי' בס"פ המקשה בטעמא דהמבכרת שהפילה שליא ישלכנה לכלבים דטעמא משום רובא ורש"י שם נקט ס"ס ול"ד וראיתי לה' שב שמעתא די"א שהוכיח דמיעוטא ל"מ לס"ס מגמ' דיבמות דס"ז דאמרי' חוששין למיעוטא. א"ב ע"ש וא"א אפי' למ"ד חוששין הו"ל להתיר דהוי ס"ס שמא נקבה ושמא נפל דאפי' ר"מ דחייש למיעוטא מודה דבס"ס שרי כדאמרי' בנדה דנ"ט ע"ב ע"ש ואין משם ראיה בלל דשם בנדה אמרי' דר"י מטהר אפילו בס' אחד וע"כ דטעמא משום דאין דרך דם לבוא עם מ"ר דאל"ה הא ס' דאורייתא לחומרא ע"ש בפירש"י בגמ' ור"מ דמטמא בס' א' ברישא משום דחייש למיעוטא וכ"כ הר"ן בחי' שם וכיון דבס' א' מיעוט הוא דהוי א"כ בסיפא דהוי ס"ס הוי המיעוט מיעוטא דמיעוטא ברם מ"ש הר"ן בחי' שם דטעמא דר"י משום דלא חייש למיעוטא הוא תימא דביבמות דס"ז איתא דר"י חייש למיעוטא ע"ש בתוס' וע"כ טעמא דר"י דכיון דאין דרך הו"ל מיעוטא דלא שכיח וגרע טפי ובהא פליגי ר"מ ור"י ועיין בתוס' בפ"ק דכתובות ד"ט ע"א. וראיתי לה' קול אליהו בח"א סי' י"ט שהוכיח מגמ' דנדה הלזו דאמרי' ס"ס בתרי גופי מדמטהר ר"י בס"ס וכן בסי' ך' וסי' כ"א הוכיח משם לס"ס שאינו מתהפך ולהתיר לכתחי' ע"ש. וכבר נת' דטעמא משום דאין דרך ואפילו למאן דטעמא בס' א' מודה בתרי ספיקי משום דהו"ל מיעוטא דמיעוטא איברא דבגמ' בזבחים דע"ד אמרי' ומי איכא מאן דאסר בס"ס והתוס' בריש ביצה הקשו אההיא דנתערבה באלף כולן אסורות אמאי לא שרי מכח ס"ס ש"מ דאפילו לר"מ דחייש למיעוטא מודה בס"ס דשרי וא"כ בההיא דיבמות אפי' דחייש למיעוטא לישתרי מכח ס"ס ועכ"ל דלא הוי ס"ס במידי דמיעוטא הוא דהוי ולא ס' שקול ועיין בחי' במסכת חולין די"א ועיין לה' קול אליהו ח"א חא"ח בס"סי ו' ע"ש:

בס"ס שאינו מתהפך נ"ל להוכיח דלא בעי' מתהפך ממ"ש הריטב"א בחי' קידושין דע"ג דאהא דאמרי' ד"ת שתוקי כשר דרוב כשדים ואי אזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש ואי אזלה איהי לגבייהו. הו"ל ס' והתורה אמרה וכו' הק' למ"ל קרא הא בלא"ה ס"ס הוא ושרי מדאורייתא ע"ש ואי איתא הא כי אמרי' בס' א' את"ל פסול לא נוכל עוד לו' שמא אזלי הנהו לגבה אלא ע"כ דלא בעי' מתהפך והריטב"א תי' דאצט' קרא להיכא דידעינן דאזלא היא ע"ש ונוכל לו' דאצט' קרא אפילו רוב פסולין דחיישי' דילמא אזלא היא והו"ל קבוע ואע"ג דהוי ס"ס להחמיר תורה לא אסרה אלא ממזר ודאי ואיתנח לן עפ"ז דברי הב"ש בסי ד' סקט"ל דעמ"ש ה"ה דטעמא דאינה נאמנת לפסול נבעלתי משום דאינה נאמנת להתירו בממזרת אבל כי אמרה לכשר נבעלתי בלא דיבורה כשר לבא בקהל דס' ממזר כשר בקהל הק' דבגמ' דע"ג אמרי' דוקא ברוב כשרין ואומרת לכשר נבעלתי נא נאמנת אפילו ברוב פסולין ותי' דאפי' ברוב פסולין לא חיישי' דאזלא היא לגבייהו דהו"ל קבוע ע"ש והוא תימא דבגמ' גבי הכשר ממזר נקט רוב כשרים ועפי"ה יתיישב שפיר ומה שהק' הב"ש הא ס' שרי בממזרת ע"ש הב"ש נמשך אחר דכרי מרן בב"י שכ' דאפי' לר"א דאמר ספיקן בודאן וס' בספיקן אסור היינו מדרבנן דמדאורייתא כשר כמ"ש בקהל ודאי ולא בקהל ס' ע"ש ותמהני מנ"ל זה ובשיטה שלא נודעה למי דע"ה ע"א כ' דר"א לא דריש בקהל ודאי הוא דלא יבא וכ"ש דלא דריש ממזר ודאי וכו' דהא ס' בספיקן אסור ע"ש מתבאר מדבריו דמדאורייתא הוא ורב פ' כר"א וכ"מ ממ"ש הריטב"א בחי' דע"ג שהק' אהא דאמרי' ממזר ודאי הוא דלא יבא הא רבא ס"ל ביבמות דל"ז כרב דס' בודאן אסור ותי' דרבא לא דריש בקהל ודאי אבל דריש דרשא דממזר ודאי ע"ש הרי דר"א מדאורייתא קאמר וכן רב ורבא דפ' כותיה וצ"ל דהריטב"א ל"ג במילתא דרבא בקהל ודאי וכו' הגירסתנו גם חילוק אמ"ש בשיטה הנ"ל וכ"ש וכו' וכ"נ מדברי הר"מ בפט"ו מה' א"ב דאיסור דאסור הס' בממזרת מדאורייתא ע"ש בדין כ"א וכ"ב:

וראיתי להרב שב שמעתא ש"ב פט"ו שהק' ע"ד