שלחנו של אברהם קיא

ועפ"ז י"ל על ת"הד היכי למד מדברי התוס' לנדון דידיה דבילדים איירי דלפ"ד קש' מההיא דקמא וצ"ל. כמ"ש התרומות בשער ן' דאפילו שכיב לא בטלה שליחותו דלא. גרע מאפטרופוס ועובדא דרבי אבא בפקדון מיירי דחיישי' שמא החליף המטבעות כיון דלאו הנהו גופייהו הפקיד אצלו ע"ש. וראיתי לה' עצי ארזים דק"ח ע"ב שהק' לדברי מהד"ם מינץ דבס' שמועה קרובה מוקמי' ליה בחזקת חי מדאמרי' בפ' מ"ש בסופו אב שנשבה ומת בן בתו במדינה יחלוקו יורשי הבן ויורשי האב ואמאי נוקמי ההוא דבשביה דעתה הוא שמת ובן בתו מת ברישא ואז יורשי האב יורשין הכל ע"ש ולק"מ דככר כ' התוס' בפ' המפקיד בדיבור הנ"ל דבשביה לית ליה חזקת חיות דע"י יסורין שעשו לו שכיח בו מיתה ע"ש. ומה שתי' ע"פ דברי התוס' בדקנ"ח בד"ה וב"ה לא ראי זה כראי זה כמו שתראה ועיין לה' פני משה ח"א סי' י"א שצדד בדברי התוס' דמציעא דדוקא גבי יתומים הוא דכ"פ עוד צדד בדוקא שהגיע לגבורות הוא שכ' עש"ב ועיין למהראנ"ח ח"א סימן ע"א ע"ש:

וראיתי למהרימ"ט בש"ות הנ"ל שכתב דחזקה :

דקטנות לא חשיבה חזקה כיון דעשויה להשתנות ולא כתבו התוס' ביבמות חזקה דקטנות אלא לקיים חזקה דאשה בחזקת כשרות דאיכא כנגדה הרי בעל לפנינו וחזקה דקטנות סותרת זה ומוקמינן לה בחזקת כשרות ע"ש וכ"הג כ' הנ"ב חיו"ד סי' ו' דחזקת פנויה לא חשיבה חזקה אלימתא כיון דעשויה להשתנות ע"ש. ונעלם מהם דברי התוס' דמציעא שכתבתי דמשם בארה דחזקת מעוברת אפילו דעשויה להשתנות חשיבה חזקה לסתור חזקת מרא קמא. וראיתי להנ"ב במ"ב בחי"ד סי' ו' שעמד ע"ד הט"ז דסי' ט"ו מדברי התוס' דמציעא ותי' דדוקא אם ב' הספיקות סותרין החזקה הוא שכ' הט"ז דלא חשיב ס"ס ע"ש וליתא כמו שנת' וע"ש מה שתי' עוד ועיין להט"ז סי' כ"ד סקי"ז שהתיר ס' בשחי' מכח ס"ס וכבר עמד עליו הרב שבות יעקב ח"א סי' מ"ו ע"ש. ולפי מ"ש הרב חוות דעת ד"ל ע"ד דהיכא דב' הספיקות נגד החזקה חשיבי ס"ס ודוקא אם ס' א' לבד נגד החזקה הוא דל"מ משום דהס' דכנגד החזקה כמאן דליתיה ע"ש ניחא שפיר דבסימן כ"ד ב' הספיקות נגד החזקה וחילוק זה הפך מדברי הנ"ב שכתבתי והנה כבר נתבאר דמדברי התוספות במציעא ויבמות מתבאר דחזקה דעשויה להשתנות הוי חזקה ואין זה סותר למ"ש התוס' ביבמות דל"א ע"ב בד"ה ארעא דלא מוקמי' בר שטיא אחזקתיה כמו שהוא. עכשיו ביון דעשוי להשתנות ע"ש דשאני חזקת כמו שהוא עכשיו דקילא מחזקת קמא דהעמידו על חזקת כמו שהיה קודם הוא דאמרי' לה אפי' עשויה להשתנות וכ"מ מדברי המרדכי בפ' א"צ שכ' דס' תחומין מותר ול"ד לס' מוקצה דהתם שאני דמוקמי' אחזקה שלא נולדה ושלא ניצוד ע"ש הרי דחזקת מעוברת הוי חזקה אפילו דעכשיו נולדה כדעת התוס' דמציעא ועמ"ש בא"ח סי' תקט"ו וסי' תצ"ז ועמ"ש הפר"ח סי' א' סק"ט וה' פרי תבואה סי' י"ג ובעיקר ד"ז אי אמרי' ס"ס במקום חזקה עיין בנדה דנ"ט ע"ב דהוכיח הגמ' דר"ש אסר בס"ס מדקתני שחזקת דמים וע"ש בפירש"י ועיין בחי' בסנהדרין דע"ז ע"ב ובקמא די"א:

. ובס' דרבנן דאיתחזק איסורא עיין להש"ך מ"ש לדעת הרשב"א ונ"ל ראיה ממ"ש התוספות בחולין דכ"ו בד"ה שהחמיץ דבמים שנתן בתוך שמרים דמספק"ל אי הוי יין או לא דאין פוסלין המקוה דס' מים שאובין אין פוסלין ע"ש וא"א שאני ס' מים שאובים דליכא חזקה אבל הכא נוקמא למים אחזקתייהו שהיו מים אלא ע"כ דס"ד לקולא אע"ג דאיתחזק איסורא ולהכי התוס' שם בד"ה דילמא הביאו מהתוספות ולא ממתני' דמקואות פ"ב דס' מים שאובין טהור משום דמתני' מיירי בדלא איתחזק איסורא ורצונם להוכיח אפילו באיתחזק איסור' דהא חזקתו ריקן וס"ל מחזיקין מאיסור לאיסור אבל הרמב"ן בחי' שם כ' דס' מ"ש דתמר טמא ע"ש והיינו באי' איסורא וההיא דתוס' לא אי' איסורא דס"ל אין מחזיקין מאיסור לאיסור וס"ל ס"ד בדאיתחזק איסורא ספיקו להחמיר ומדכרי רש"י בד"ה דילמא אין להוכיח כלום די"ל דמ"ש לטעמא דרובא משום דר"ל פירכת הגמ' גם אמאי דתנן אינו נקח בכסף מעשר ועמש"ל כסי' ס"ט דין יו"ד ולהרב בשמים ראש סי' ק"ז ולפ"ד שם:

ובמידי דרובא אי מצט' לס"ס הנה כ' התוספות בפ"ק דכתובות ד"ט בד"ה אבע"א דרוב דרצון לא הוי רוב גמור ולהכי חשיב ס"ס משמע דברוב גמור לא חשיב ס"ס וכ"כ הט"ז ר"סי ק"צ ונסתייע מדברי התוס' הללו וכן ראיתי למהרח"א בס' נשמת חיים בי"ד סי' י"א שכ"כ מסברא דנפשיה וב"כ מרן בכ"מ לדעת הר"מ בפ"ז מה' עכ" עכ"ום דין יו"ד גבי נפלו מ' למקום א' וס' למקום א' ע"ש ועיין להשיו"ט סי' צ"ד ע"ש מיהו י"ל דלא ב"כ התוס' אלא משום דהס' הא' דשמא תחתיו אינו ס' גמור דאוקמא אחזקה דבתולה והוי תחתיו רובא כמו שנר' מדברי התוספות בדיבור שלפני זה שכ' ל' אדרבה וכ"כ הפנ"י שם בחי' וזהו מ"ש הרשב"א בסי' ק"א מסוגיא דכתובות הלזו דשרי ס"ס באיתחזק איסורא ועיין להפר"ח סקמ"ט ועפי"ז י"ל ראיית החק"ל בי"ד סי' ג' מגמ' דכתובות דאפילו ס' איסור אמרי' שוייה אנפשי' ח"ד ע"ש ועיין להרדב"ז ח"א סי' קע"ה ולהש"ך סי' רצ"ג סק"ו ועמ"ש הש"ך סי' קכ"ט סקכ"ח ונ"ל דד"ז תלוי בפלוגתא דתנאי ברפ"י האשה צרה וכבר כתבתי זה במ"א ועיין להרשב"ץ ח"ג סי' קמ"ח מ"ש בדברי הטור. וראיתי לה' קול אליהו ח"ב חיו"ד סי' ג' שכ' משם מהר"ם אלשקא"ר סי' כ"ד דאפילו ברובא ברצון מצט' לס"ס וכ"כ בשם הרא"ש והריב"ש בשם התוס' ע"ש ולא זכר דברי התוס' דפ"ק דכתובות ועיין לה' פלתי סי' י"ו והפ"מ ח"א סי' ג' כ' בפשי' דהתוס' דס"ל דאיסור סחורה דרבנן רבים חולקין עליהם ולא מצט' לס"ס ע"ש. וה' פלתי דקצ"ז כ' דלמ"ש הרשב"א סי' ת"א דס"ס עדיף מרוב אפי במידי דרובא עבדי' ס"ס וה' חוות רעת ד"ל ע"ד כתב דוקא במקום שב' הספיקות כנגד הרוב חשיב ס"ס אבל במקום שס' א' אינו מכחיש הרוב אז הס' שהוא מכחיש הרוב כמאן דליתיה ע"ש. נקטי' דמדברי התוס' נראה דרובא לא מצט' לס"ס וכ"כ מרן בכ"מ בפ"י מה' ט"מ דרוב מפילין דבר המטמא ולא הוי ס"ס ע"ש. איברא דק"ל ע"ד דא"כ אמאי תנן בכריתות ד"ז ע"ב דכ"הג מביאה קרבן ואינו נאכל ניזל בתר רובא ועיין למהרימ"ט בראש חיו"ד ע"ש מיהו מדברי הרוקח נר' דאפילו בדאיכא דובא מצט' לס"ס ממ"ש דאשת כהן מעוברת מותרת ליכנס באהל המת משום דהוי ס"ס שמא נקבה ושמא נפל ע"ש והרי נפלים מעוטא הוא דרוב אינם מפילות בדאיתא ר"פ בתרא דיבמות וחשיב