שלחנו של אברהם קי

גופיה דבכ"הג גזרי' שמא יקח מן הקבוע דאי דאורייתא ל"ג ע"ש הרי דבדאורייתא ל"ג אפי' מעורב וכ"מ עוד ממ"ש דין י"א ע"ש והפר"ח חלק על הש"ך וכתב דאם הס' הוא באיזה חנות היה הטריפה מדרבנן הוא דהוי קבוע ע"ש ועיין להפ"ת וה' חוות דעת הקשה מדקי"ל בסי' קי"א דאפילו א' בבית וא' בעליה מצט' ע"ש. ולק"מ דדוקא בדרבנן הוא דמקילין בכ"הג ועוד דבב' בני אדם לא מצט' כמ"ש בדברי הפו' שם בסי' קי"א:

ב' ד"ז או שנפל מעצמו לים. כתב הש"ך אפי' נפל אחר שנודע התערובת והמש"ל בפי"ט מה' אבות הטומאה הכריח דדוקא נפל קודם שנודע התערובת ע"ש ועיין בהטור בשם הרא"ש ע"ש ועיין מ"ש בחי' במס' טהרות פ"ה משנה ג' ע"ש:

ג' ד"ז בהגה ואפי' ב' בני אדם אין לאוכלם כולם בב"א כ"כ מרן בב"י בכוונת התוס' לדעת הטור ועפי"ז ניחא לי מ"ש ה' שמחת יו"ט סי' צ"ד אמתני' דסוכה דכל א' אומר דכל מי שמגיע לולבי בידו נתון לו במתנה דל"ל כל א' דבג' או ב' שיאמרו כל מי שיגיע וכו' סגי דבכל א' הוי ס"ס שמא שלו ושמא של א' מאותן שאמרו כל מי שמגיע וכו' דע"כ מתני' לא משתרי אלא משום ס"ס דהאיכא קטנים דלא מיקנו ע"ש די"ל דאי לא נתנו מתנה אלא ג' ב"א היה צריך ליזהר שלא יטלו בב"א יותר מג' ב"א דאי יטלו יותר היה ודאי חד שאינו מאותן שנתנו במתנה וליכא גביה אלא ס' א' דשמא שלו משא"כ כשנתנו כולם במתנה אפי' אם יטלו כולן בב"א איכא ס"ס לכ"א ולא חיישינן לקטנים כיון דאיכא ס"ס לגבי כל א' ומן האמור ליתא למה שהביא ראיה הח"מ בא"הע רי"סי ו' מדברי רש"י ביבמות דכ"ר ע"ש ועיין להרב פנים מאירות ח"ג סי' ו' ע"ש :

ד' ד"ח דבר שאינו בטל כ"ה לשון הר"מ בה' מ"א דס"ל בעי' ג' תערובת ובפ"ז מה' עכ"ום גבי כוס של ע"א כתב בכ' תערובת סגי וכבר עמד בזה מרן בכ"מ שם והש"ך סקנ"ב חילק בין מידי דאכילה למידי דהנאה. וה' פלתי תמה ע"ז ממ"ש בריש הלכות יו"ט דס' ביצא שנולדה ביו"ט שנתערבה באחרות דשרי דהוי ס"ס הרי אפי' במידי דאכילה סגי בב' תערובת ע"ש ולק"מ דש"ה דאיסור דרבנן הוא ולכך סגי בב' תערובת כמ"ש הא"וה והביאו הש"ך סקנ"ד ע"ש:

ה' ד"ט בהגה ואפי' הי"ל חזקת איסור וכו'. ההי ודוקא בס' טריפה אכל בס"ס בשחי' עצמה כיון דאיכא חזקת אמ"ה אין להתיר מכח ס"ס כ"כ הט"ז והש"ך. ונ"ל ראיה ממה שהק' הרי"ף ביבמות בפ' ב"ש אהא דאמר שמואל אין בודקין למיאונין המ"ל אי קודם הזמן ותוך הזמן הא קי"ל דשומא נינהו ואי אחר זמן זה אמ"ר קטנה שהגיעה לכלל שנותיה א"צ בדיקה ואפי' בדקו ולא אשכחו אימור נשרו ע"ש והשתא נוקמה במסופקין אי הגיעה לכלל שנותיה או לא וכי בדקו ולא אשכחו יוצאת במיאון דס"ס הוא דשמא לא הגיעה לכלל שנותיה ואת"ל הגיעה שמא לא הביאה ב' שערות ומ"מ צריך בדיקה דהיכא דאיכא לברורי לא סמכי' אס"ס כמ"ש הש"ך סק"סו ע"ש אלא ע"כ כיון שהגיעה לכלל שנותיה חזקה שהביאה ב"ש לא מצט' לס"ס ואע"ג דס' אי הגיעה לכלל שנותיה אינו סותר החזקה כיון דהס' הב' סותר החזקה לא מצט' לס"ס מיהו י"ל דס"ל להרי"ף דס' אי הגיעה לכלל שנותיה לא מקרי ס' דהוי ס' דחסרון ידיעה כמ"ש הרשב"א ופ' מרן בסי' ק"ץ דין מ"ו ואפי' לס"ס אינו מצט' כמ"ש הט"ז סי' פ"א ססק"ד לדעת הרשב"א ע"ש איכרא דבדעת הרשב"א א"א לומ' כן דבתשו' סי' אל"ף רי"ו התיר במסופקין אי הגיעה לכלל שנותיה משום דחשיב ס"ס אע"ג דהוי ס' דחסרון ידיעה ועכ"ל דשאני ההיא דסי' ק"צ דס' הא' הוא ס' דחסרון ידיעה אכל אם הס' הב' הוא דהוי חסרון ידיעה מצט' לס"ס דלא כהט"ז ועמ"ש הט"ז סי' צ"ח סק"ו ולהמג"י כלל א' ובחי' במס' טהרות בפ"ד משנה ה' ע"ש ומ"מ לדעת הרי"ף י"ל כן דס"ל דס' חסרון ידיעה ל"מ לס"ס ואין הכרע בדבריו לענין חזקה והתוס' בפ"ק דחולין די"א בד"ה אתיא כ' להתיר בסירכא מכח ס"ס ס' נטרפה אח"כ וכו' נראה דאפילו בחזקה מצט' לס"ס דהא איכא חזקה מדהשתא טריפה קודם נמי טריפה דקי"ל כרב בקידושין דע"ט דאמר הרי היא בוגרת לפנינו ע"ש. ומינה בנד"ז דמור"ם דנשבר הגף איכא חזקה דטריפה דלא כהט"ז והש"ך ועיין להטור בא"הע סי' ל"ז מ"ש בשם הרמ"ה גם מדברי הרשב"א בתשו' שכתבתי בס' אי הגיעה לכלל שנותיה נר' דאע"פ דאיכא חזקה דרבא נגד הס' הב' מצט' לס"ס ובת"ח כ"כ בשם הרשב"א בסי' ת"א והט"ז והש"ך דחו דבריו ע"ש ועיין למהרימ"ט סי' מ"א מ"ש על תשו' הרשב"א הלזו ולפי האמור לק"מ נקטי'. דמדכרי התוס' והרשב"א נר' דאפי' בא"ל חזקה הוי ס"ס ועיין בהט"ז ס"סי ט"ו שהקשה אמאי לא שרי' בס' בן ח' ימים מכח ס"ס דשמא כלו חדשיו ואת"ל לא כלו שמא עכרו ח"י ולפמ"ש הרב עצמו כאן לא ק"מ דגם שם איכא חזקה דהעמידו בחזקת קטן שלא עברו ח"י דכ"הג כ' התוס' ביבמות דס"ח כד"ה רישא שהק' בס' בן ט' אמאי פוסל כביאתו נוקמיה בחזקת קטן ותי' כיון דהשתא גדול אמרי' מדהשתא וכו' ע"ש מש' דאם בא לפנינו קודם שנעשה גדול הוי חזקה דקטנות חזקה אלימתא ועדיפה מינה כ' התוס' במציעא בד"ק בד"ה הא מני דאפילו דהשתא ילדה מוקמי' לה כחזקת מעוברת לסתור החזקה דמרא קמא הפך ממ"ש ביבמות ומ"מ מכללות דבריהם שמעי' דחזקה דקטנות ומעוברת הוי חזקה אף ע"ג דעשויה להשתנות ונ"ל ראיה ממתני' דגיטין דכ"ח דקתני המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים אע"פ דעשויה להשתנות דכל החיים למות מיהו לפי מ"ש התוס' כמציעא דט"ל בד"ה דילמא דדוקא משום עיגונא וכו' ע"ש נר' להפך ועיין למהר"ם מינץ סי' צ"ה שלמד ממתני' הלזו לס' שמועה קרובה דמוקמי' ליה בחזקת חיות ע"ש ולפ"ד התוס' אין משם ראיה ועפי"ז לא ק' מ"ש הט"ז סימן שצ"ז סק"ב ע"ד הרשב"א שהביא מרן בכ"י א"הע סי' י"ז ע"ש ועמ"ש בחי' פסחים דצ"א ועיין לה' ת"הד סי' שמ"ט במ"ש דכוונת התוס' דמציעא ע"ש. איברא דק"ל ע"ד התוס' הללו דדוקא משום עיגונא מגמ' בקמא דק"ד דאמרי' שליח שעשאו בעדים הוי שליח ומשלחין ע"י וכן משלחין מעות בדיוקני' למ"ד ואמאי לא חיישי' דילמא שכיב ובטלה שליחותו וכדחיישי' שם בעובדא דר' אבא דילמא שכיב ורש"י שם כ' דזקן הוה ולכך חיישי' והיינו זקן שהגיע לגבורות כדאי' בגיטין דחיישי' וע"ש להנ"י והשתא לדברי התוס' קשה אמאי לא חיישי' בשליח שעשאו בעדים ובדיוקני דילמא שכיב דליכא עיגונא וגם הוא דיתמי וצ"ל דלא כ' התוספות דדוקא בעיגונא אלא בזקן אבל בבחור אפי' בלא עיגונא ל"ח