שלחנו של אברהם קט

להחמיר כיון דס' שמא נפיק כוליה דס' דרבנן הוא ודמי ממש לנפל לקדירה אחרת ומעתה י"ל דכאן מיידי באיסור דאורייתא אבל בסי' צ"ב מיירי באיסור דרבנן שכ' כגון כזית חלב שנפל וכו' דס"ל חלב ובשר מין במינו כמ"ש בסימן צ"ח ולהכי פ' דהחתיכה עצמה מותרת כנ"ל ועיין להפ"ת:

סימן ק"ז א' ד"א בהגה ויש מתירים וכו'. הת"ח כתב להתיר משום דאפילו מה שבקערה מצטרף לבטל דכל הנכנס בספק מצט' לבטל כמ"ש בסי' קי"א ע"ש. ולפי מה שמתבאר מדברי הפו' דהכא מיירי דיש שיעור ס' נגד האיסור בקערה ואין דנין אלא על מה שבקדידה אין ראיה משם דכבר כתב הרשב"א בת"ה דצ"ב והביאו הב"י ס"סי קי"א דדוקא אם היו שניהם נכנסים בס' אבל אם יש שיעור ביטול בא' מהם לא מצט' ע"ש ועיין להלבוש ולהמנ"י סק"ג גם למ"ש הב"ח סי' קי"א דאי אמרי' חנ"נ לא מצטרפי ע"ש אין ראיה משם ועיין להש"ך שם. עוד כתב הת"ח ט"א דתלינן איסורא ברובא איתיה דקי"ל כרב בפרק התערובת דע"ד ע"ש ועיין להראב"ד בהשגות דפ' דלא כרב ואפילו להר"מ דפ' כרב דוקא שם דאיכא ס"ס כמ"ש הלח"מ שם ע"ש. והרב פלתי כתב דדוקא להחמיר דלא נימא ששים נמי איכא ס"ס אבל להקל לא אמרי' ברובא איתיה ע"ש וליתא דהר"מ כתב שם להדיא פי' מ' למ"א אין אוסרין דאמרי' איסורא ברובא איתיה ואח"כ כתב דין דפי' ס' למ"א ע"ש אלמא אפילו להקל להתיר ר"מ אמרי' איסורא ברובא איתיה ולדינא בבר הסכימו הפו' להחמיר כרבינו ברוך:

ב' כתב הש"ך דדג טמא ודג טהור אין טעמן ושמן שוה והוי מין בשא"מ ע"ש ונ"ל להוכיח מדברי התוס' דהוי מ"במ דבחולין דק"ח ע"ב כ' התוס' כיון דלא נאסר הרוטב אלא מכח נבילה הוי כמו נבילה גופה לענין מ"במ ודוקא ב"בח הוא דא דאמרי' דאפילו דנאסר סר מכח דבלע טעם הבשר דין חלב יש לו והוי מ"במ עם חלב אחר ע"ש ובד"ק ע"א איתא בחתיכת נבילה ודג טמא כיון שנתנה טעם בחתיכה חענ"נ ואוסרת כל החתיכות כולם מפני שהם מינה ע"ש והרי החתיכה שנעשית נבילה מכח דג טמא הוא וקאמר עם חתיכות דג טהור שהם מינה ש"מ דדג טמא ודג טהור הוי מ"במ מיהו י"ל דגם הסו' דס"ל דהוי מין בשא"מ דוקא בשלימים אבל בחתיכות מין א' הוא דשם חתיכה א' וכמ"ש הא"וה הביאו הפר"ח סימן צ"ח דשור ושה ועז מינין חלוקין הם ודוקא בשלימים אבל חתיכות מין אחד הם וכן הסכים הפר"ח דלא כהאגו"ד ע"ש ומש' דשור ותרנגול אפילו בחתיכות ב' מינין הם וכ"נ ממ"ש הר"מ בפ"ד מה' מ"א דין ט"ז וז"ל כל הנבילות מצטרפין אפילו ב' מינין כיצד נבלת שוד בנבלת צב ותרנגול ע"ש ומש' דשור ושה מין א' והיינו בחתיכות דבשלימים ב' מינין הם וש"מ דשור ותרנגול ב' מינין אפילו בחתיכות ועיין להרב פלתי שם שהוכיח ממ"ש הר"מ בפי"ד מה' מ"א דין ו' דשור ושה ב' מינין אפילו בחתיכות ע"ש ומ"מ נר' דשור ותרנגול ב' מינין הם אפילו בחתיכות ול"ד לשור ושה ופדה וגמל דתרוויהו מין בהמה הם:

ג' ד"ב בהגה דהדי נ"נ בכף כ' הש"ך משם א"וה הטעם דהכף הוי כלי א' לחומרא אפילו אחר שהוציאו מן הקדירה ומש' אע"פי שלא שהה הכף בקדירה אבל מהרי"ל הביאו הט"ז סי' צ"ב כ' דוקא אם שהה בקדירה אבל אם לא שהה דהיינו כלי ששואב בו מהקדירה הוי כלי ב' והט"ז הוכיח דאפי' לא שהה הוי כ"ר מדברי התוס' בע"ז דל"ד בד"ה קינסא ע"ש והרואה יראה דמדברי התוס' שם מוכח להדיא דדוקא אם שהה אבל אם לא שהה פשיט"ל דהוי כבלי ב' וכדעת מהדי"ל וכ"כ הפר"ח בא"ח סי' תנ"א דין ה' מיהו ראיתי לקצת אחרונים שהחמירו בזה:

סימן ק"ח. דין ו' ושל ערלה אסור להדיח דוקא בדאיכא פרי בוסר אבל בסמדר כגון זה"ד ויאסמי"ן מותר בערלה דלאו פרי הוא הדרב"ז ח"ב סימן מ"ד:

סימן ק"י א' ד"ג ט' חנויות וכו' כ' הש"ך סקט"ו דה"ה ט' חנויות מוכרות בשר נבילה וא' בשר שחוטה ולקח ואינו יודע מאיזה מהם לקח דלא אסיר אלא מס' דכל קבוע כמע"מ דמי בין לקולא בין לחומרא ע"ש ונראה דבפי' לפנינו דק"ל דיש לו דין קבוע בכ"הג דרוב מוכרות נבילה אסור בודאי ולא מס' לפמ"ש הר"ן בפג"ה דבשראינו שפי' לא הוי קבוע אלא מדרבנן דמדאורייתא כל דפריש מרובא פריש אפי' פי' לפנינו ע"ש לפ"ז בט' מוכרות נבילה ודאי איסור הוא ולא ס' אבל סה"ת סי' נ"א וא"וה כלל כ"ה די"ב והב"ח סק"ה בדעת הרשב"א ס"ל דפי' לפנינו דין קבוע גמור אית ליה מדאורייתא ע"ש ונ"ל דאיה דבפי' לפנינו מדאורייתא הוא מתוס' הביאה הר"ש בדפ"ה דטהרות ט' שרצים וצפרדע א' ונגע בא' מהם וא"י באיזה מהם נגע בר"הר ספיקו טהור פי' א' מהם לר"הי ספיקו טמא בר"הר ספיקו טהור ונמצא הלך אחר הרוב וע"כ דפי' דקתני היינו פי' לפנינו אל"ה היינו כנמצא דסיפא וכן פי' הר"ש שם ע"ש משמע דפי' לפנינו מדאורייתא הו"ל דין קבוע מדמטהר בד"הר ועיין בגמ' ספ"ק דכתובות וכן הסכים הפר"ח סקי"ט ע"ש ובלקח קודם שנודע הס' דעת הרא"ה בב"ה דק"ך דבקבוע דאורייתא אסור אבל דעת הר"ן בפג"ה דאפי' בקבוע דאורייתא שרי וכ"נ ממ"ש הרשב"א בחי' שם דצ"ה גבי וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן דס"ל דבכל קבוע שרי בלקח קודם שנודע התערובת ועמ"ש. הפר"ח בכוונת הרשב"א במ"ה ע"ש ואם יודע מאיזה חנות לקח והס' הוא בחנויות שאין יודעין באיזה חנות. הוא הטריפה כהש"ך סקי"ז אפילו הוי קבוע דאורייתא אסור אפילו פי' לדעת הרא"ש משום דגזרי' שמא יקח מן הקבוע כיון דהאיסור אינו ניכר ע"ש. וכ"נ מדברי התוס' בסנהדדין דע"ב בד"ה הנסקלין דאפילו דאיסור מעורב הוי קבוע דאורייתא גזרי' שמא יקח מן הקבוע וע"ב דבדאורייתא יש לחלק בין מעורב לניכר דהא במתני' דט' חנויות לא גזרי' אך מדברי הא"וה כלל כ"ו דין ח' אין נראה כן שהוכיח דמ"ש הסמ"ג דבב"ח אפי' בתערובת הוי קבוע אינו אלא מדרבנן ממ"ש הסמ"ג