שלחנו של אברהם קח

בדק"י בסד"ה ההיא שב' גבי לב דאי בשלו בהדי בשר נעשה הבשר נבילה ואוסר הלב אע"פ דאין הדם נבלע משום דשיע לפי' רש"ל שם לס"ד דגמ' ולפי' מהרש"א גם למסקנא דגמ' ע"ש הרי דס"ל כדעת הר"ן דבאיסור דחנ"נ אוסר אע"פ דאין האוסר מגיע שם מיהו בדקי"ב גבי דגים ועופות נר' מדברי התוס' דלא ס"ל כן ובדצ"ו בד"ה אפי' כ' דאין אוסר מה שחוץ לציר משום דלא אמרינן חנ"נ אלא ב"בח ועוד אפי' אי אמרי' חנ"נ מ"מ אין האוסר וכו' ע"ש בהרא"ש ובס"הת ולהפ"ת ועיין למור"ם בהגה סי' צ"כ ומ"מ דעת מרן כאן בש"ע דב"בח דחנ"נ אוסר אפי' אין האוסר מגיע וכדעת הר"ן:

ה' אבל אם אין בה איסור אלא מה שבלעה וכו' כתב הרשב"א בחי' בפכ"ה דק"ח אהא דאמרי' מבלע בלע מפלט לא פלט דחתיכה שלא נמלחה אוסרת אפילו ביבש דדם אינו נסרך ומ"מ נצטרך לפ' לפ"ז דחתיכה שנאסרה מחמת בליעת דם אוסרת היא חתיכה רותחת שבצדה אפי' ביבש ע"ש נר' דס"ל דאפי' בלעה דם ממ"א אחר פליטת כל דמה יוצא ואוסר. וקשה ממ"ש בת"ה דע"א ע"א דאם מלח חתיכה שכבר נמלחה ויצא כל דמה עם חתיכה שלא פלטה כל דמה אסורה ואינו יוצא שוב ע"י מליחה ע"ש ולזה י"ל דס"ל דאינו יוצא כל דמה להכשירה אבל יוצא קצת ממנה לאסור אחרת וכמ"ש התוס' דקי"ב ע"ב בד"ה דגים דיוצא קצת ממנה אע"פ דכבר פלטה כל דמה ואינו יוצא כולה מיהו הרשב"א בחי' שם סתר סברא זו וכ' הטעם דעופות מותרים משום דאינו יוצא כלל ע"ש וקש' ממ"ש בפכ"ה דיוצא אפי' ביבש. וצ"ל דס"ל להרשב"א לחלק בין מליחה לצליה דבמליחה הוא שכ' בדקי"ב דאינו יוצא כלל דבמליחה איירי אבל בצלייה יוצא ובפכ"ה בצלייה איירי נקטי' שחתיכה שבלעה דם אחר פליטת כל דמה לדעת התוס' פולטת קצת ואוסרת אפי' ביבש אפי' ע"י מליחה ולדעת הרשב"א במליחה אינה אוסרת ובצליה אוסרת וגם התוס' י"ל מודו דאינה פולטת כל דמה להכשירה אפי' ע"י צלייה וכמ"ש הד"מ בס"סי ע' משם הש"ד ע"ש והש"ך כתב בפשי' דאינה אוסרת ע"י מליחה וצלייה ועיין להפר"ח ולפי מה שנתבאר יש להחמיר אפי' במליחה וע"ל סי' ע' דין ו' עוד כ' הש"ך דבשר שעדין לא פלט דמו אוסר אפי' ביבש ונראה הטעם משום דדרכו לצאת ובנקל הוא יוצא ע"י מליחה וכ"כ הרשב"ם בפ' כ"ה שם כמ"ש לעיל ועיין לה' מנחת יעקב כלל כ"ח סק"ה ע"ש ו' או בתחתונה חמה וכו'. כתב הש"ך מש' דבתחתונה צוננת אפי' קליפה לא בעי דבדבר הבלוע לא אמרי' אדמיקר ליה בלע והפר"ח חלק בזה דגם בדבר הבלוע אדמיקר ליה בלע ובעי קליפה ע"ש וכ"נ מדברי התוס' בפכ"ה דקי"א ע"ב בד"ה הילכתא שכ' בדגים שעלו בקערה בא' מהם רותח בין למ"ד עילאה גבר בין למ"ד תתאה גבר קליפ' בעי כדאמרי' בפ' כ"צ אדמיקר ליה בלע ע"ש הרי דאמרי' אדמיקר בלע אפי' בדבר הבלוע ואפי' למ"ש הב"י בכוונתם דאפי' התחתון חם קאמרי כמ"ש הש"ך סי' צ"ד סקל"ב מ"מ איירי נמי בתחתון קר דביה הוא דאמרי' בפ' כ"צ אדמיקר בלע מיהו י"ל דדוקא בבלי הוא שכ"כ דפולט בקל כיון שאין לו בליעה מצד עצמו כמ"ש מור"ם בהגה בשם הש"ד ולפ"ז נקטי' דבכלי אפי' להש"ך בעי קליפה:

הקשה הפרישה דבא"ח סי' תס"ז אסר הטור כל התרנגולת שנצלו עם התרנגולות שיש בה חטה משום דע"י היפוך השפוד נוטף מזה ע"ז ותי' דהכא בתנור שפיו למעלה מיירי דאינו מהפך השפוד ע"ש מתבאר מדבריו דהא דאין דבר הבלוע יוצא בלא רוטב דוקא באיסור למטה אבל אם האיסור למעלה אוסר דנוטף עליו מן האיסור והרשב"א בחי' דק"ח תמה על ד"ז דאין הבלוע יוצא מדתנן השפוד והאסכלה מלבנן באור ע"ש ולפ"ד הפרישה צ"ל דעיקר קושייתו היא מאסכלא אבל משפוד ל"ק דכיון דהשפוד בתוך החתיכה נוטף מהשפוד על צד התחתון של החתיכה ושפיר אוסר מיהו עיקר ד"ז אינו מחוור שהרי עיקר ד"ז הוא נלמד מההיא דחתיכה ע"ג חתיכות וכבר כ"כ המנ"י כלל כ"ח סק"ב ובעיקר קו' הפרישה כ' דנוטף מיהא משהו ולכך גבי חמץ אסר הטור ע"ש:

ז' בהגה אבל כלי וכו'. הש"ך מסתפק בכלי אם אוסר הכל בשמן והפר"ח כ' דבכלי אין חילוק בין בחוש לשמן וכ"כ המג"א סי' תנ"א סקל"ז וכ"נ מדברי הרשב"א בחי' בפכ"ה דק"ח שהוכיח דבכלי פולט הבלוע אפי' בלא רוטב מדגים שעלו בקערה דמדין השפוד והאסכלה ע"ש וא"א נוקמה בשמן אלא ע"כ דבכלי אין לחלק בין כחוש לשמן וטעם ד"ז שכ' מור"ם בהגה בשם ש"ד דבכלי אוסר מבואר שם דכיון דהכלי אין לו פליטה מצד עצמו בנקל פולט אפי' בלא רוטב ולפמ"ש הפ"ת בסי' ק"ב דבלוע בכלי הוי כמו בעין טפי מאוכל א"ש טפי וה' בית דוד בא"ח סי' ר"ב למד מד"ז דבולע בכולו ומשערי' כנגד הכלי ולא בקליפה ע"ש אבל המרדכי חולק עד"ז וסובר דאין חילוק בין כלי לאוכל כמ"ש בהגהש"ד שם וז"ד אפי רברבי שהביא המג"א סי' תנ"א וכנ"ל שכ"ד מרן בש"ע ממ"ש בסי' ק"ח דין ג' אם יש שמנונית על המררה אסור משמע דבלא שמנונית מותר והיינו משום דאינו יוצא בלא רוטב ולב"ע בב' כלים אין נאסרין זה מזה בלא רוטב כמ"ש מהרש"ל בפג"ה סי' מ"ה ונראה מדברי הט"ז סי' צ"ז דאפי' בכלי הבלוע איסור שמן אינו אוסר וה' תורת יקותיאל החמיר בב' כלים באינו שמן לכתחי' ובשמן אפי' דיעבד ע"ש. וכ"ב הב"ח בא"ח סי' תנ"ג והמג"א שם חלק עליו ע"ש:

כתב הט"ז סקט"ז דכלי אינו נאסר ממאכל אם אינו מפעפע ע"ש משמע דבאיסור שמן כלי נאסר ממאכל אבל ה' חוות דעת כ' דכלי אינו נאסר ממאכל אפי' שמן והביא ראיות לדבר ע"ש:

סימן ק"ו א' ד"א אבל החתיכה עצמה אסורה וכו'. דס"ל אפשר לסוחטו אסור אפי' באיסורין דלא אמרינן חנ"נ דלא תלייא הא בהא ובסי' צ"ב פ' דהחתיכה עצמה מותרת ועיין באחרונים ונר' דמרן תפס עיקר לדינא כחד תי' שכ' התוס' בדצ"ז ע"ב בד"ה אלא וכו' שכ' וז"ל ועוד דמספק לא היה אוסר קדירה אחרת כיון דחלב שחוטה דרבנן ע"ש. ולפ"ז יש לחלק בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן דבאיסור דאורייתא משערי' בכולו וגם אוסרין החתיכה עצמה שמא לא יצא כולו אבל באיסור דרבנן כיון דס' הוא אי נפק כוליה לגבי דמשערין בכוליה א"ש דמחמירינן ביה כיון דצריך לשער מיהא כנגד מאי דנפיק מיניה משערי' גם כנגד כוליה כמ"ש סברא הלזו הרשב"א בחי' שם גבי איסור דאורייתא אבל לאסור אותה חתיכה אין