שלחנו של אברהם קז

שכתבתי נר' דאפי' להר"ש דס"ל דהנאסר אוסר יותר מן האוסרו בשאר איסורים אינו אלא אי חנ"נ וכ"נ מדבריהם בסע"ז בד"ה ב"י וכדעת הפר"ח סימן צ"ד סק"כ דלא בהש"ך שם סקכ"ב ע"ש:

סימן ק"ה א' ד"א בהגה וס' כבוש אסור כ"כ בא"וה והקש' הט"ז אמאי לא מוקמי' ליה אחזקתיה ועיין להש"ך בכ"הכ ולה' פלתי ונ"ל במ"ש הח"י בסי' ק"א דבכבוש כל המשך מע"לע הוי פולט ובולע אלא דאינו נרגש טעמו אלא אחר מע"לע ע"ש וא"כ כל המשך מע"לע הוי כמו נפל איסור למקום שיש בו ס' לבטלו וכ"הג דאיכא איסור ודאי אלא דס' אם יש בו טעם נרגש איתרע חזקתיה כמ"ש ה' תורת יקותיאל סי' ק"ז לחלק בין מאכל לכלי ע"ש , מ"מ בכלי שהיה בו איסור וס' אם עבר עליו מע"לע נר' דהכלי מותר דמוקמי' ליה אחזקתיה וכמ"ש מור"ם בהגה סק"ז ואפי' במש"מ ונשפך האיסור דאורייתא הוא כ' הא"וה סוף בלל כ"ז דהכלי מותר משום דמוקמי' ליה אחזקתיה ע"ש ומ"ש הרשב"א ח"א סי' רי"ח לאסור הכלים בס' איסור ע"ש נר' דש"ה דמיירי בס' בשחי' דאיכא חזקת איסור כנגדה אבל בס' טריפה שרי וכן ראיתי לה' שיורי ברכה סי' נ"ה הביא משם גדול א' דנוהגים להתיר הכלים בס' טריפה משום דמוקמי' לכלי אחזקתיה ע"ש ומ"מ נר' דצריך להשהות הכלי עד אחר מע"לע כמ"ש מהרזל סי' קס"ב הביאו הש"ך סי' ק"ז ע"ש והט"ז בסי' א' סק"ו כ' דשוחט שלא נטל קבלה דאין להתיר הבלים משום דמוקמי' ליה אחזקתיה משום דכיון דהבשר אסור גם הכלים אסורים והוכיח כן ממקוה ע"ש ואפי' לפ"ד נראה דה"ד בבן יומו דהבשר והכלים איסורא דאורייתא אבל בשאינו ב"י כיון דהבשר דאורייתא והכלי דרבנן לא אמרי' דכיון דהכשר אסור גם הכלי אסור וכ"הג כ' הש"ך סימן פ"ו סקי"א דס' ביצת נבילה דשרי היינו אפי' בודאי שהביצה היא מתרנגולת זו אלא דהס' בתרנגולת אם נשחטה כראוי אפילו דהתרנגולת אסורה מס' הביצה מותרת דס' דרבנן ע"ש ול"ק מ"ש עליו הפ"מ שם מההיא דסי' א' ע"ש ועיין לה' שב שמעתא ש"ג פי"ז ע"ש ואע"ג דהס' נולד בשעה שהיתה דאורייתא ועכשיו אחר מע"לע נתגלגל לאיסור דרבנן מ"מ דעת מרן בב"י בסי' נ"ז להתיר במתגלגל וכן ראיתי למהרשר"ם חי"ד סי' ל"ח התיר הכלים שאב"י בס' איסור ע"ש מיהו דעת הד"מ שם בסי' נ"ז ומהריב"ל ח"ג סי' ק"ג דאפי' כלי שאב"י אסור ע"ש ומ"ש שם מדברי האגור י"ל דש"ה דהוי ס' בפלוגתא דרבוותא דכ"הג כ' הת"הד הביאו הש"ך ס"סי נ"ז ע"ש ומה שהוכיח מהרשד"ם מדברי הרא"ה כבר כתב הת"ח בלל נ"ט דלא כ"כ הרא"ה אלא בשכבר שהה ביד הגוי עד שעבר מע"לע עיין בת"ח שם בכללי הס' די"ט ולהש"ך ר"סי קפ"ב ע"ש אבל במתגלגל י"ל דאסור ומ"מ דעת מרן להתיר ואפילו לדעת האוסרין א"צ לשער כנגד כולו כמ"ש הרדב"ז ח"א סי' רצ"ו דבספק איסור א"צ לשער כנגד כולו ע"ש ועיין להכנ"הג סי' א' וסי' מ"ד בהגהב"י אות י"ס ולהש"ד שם סק"ח ולהע"הש סי' מ"א אות ו' ע"ש ומה שהק' הט"ז בשעה שנעשה כבוש הוי נט"לפ ע"ש בבר הק' כ"הג הרא"ם בפ' צו בפ' כלי חרס אשר תבושל בו שהק' אמאי צריך שבירה הא בשעה שנעשה נותר הוי לפגם ותי' כיון דהפגם והאיסור באו כא' הוי כמו לשבח ע"ש אח"ז ראיתי להמג"א סי' תמ"ז סקי"ו שכ"כ ע"ש:

ב' ד"ב או בתוך החומץ נ"ל דעת הר"מ דאפי' בחומץ בעי' מע"לע ממ"ש בפ"ו מה' מ"א דדם האיברים שלא פי' אסור וצריך לחולטו בחומץ או למולחו ובפרק מפנין דקכ"ח אמרי' שאני בר אווזא דחזי לאומצא ולדעת הר"מ ע"כ דחזי לאומצא היינו ע"י חלטה בחומץ דלמולחו אסור בשבת וא"א דכבישה בחומץ לא בעי' מע"לע הא אסור לכבוש בשבת דכבוש כמבושל אלא ע"כ דבעי' מע"לע ומ"מ מהני לדם האיברים שלא פי' לשומטו ועיין להתוס' יו"ט בפי"א דמנחות אמתני' דהבבליים אוכלין אותו חי ע"ש והמנ"י כלל כ' סק"ד כ' דעת הרמב"ם ומאי דא דאמרי' כבוש כמבושל דוקא בדבר חריף ממ"ש בפי' המשנה בפ"י דתרומות משנה יו"ד ע"ש:

ג' ד"ד וכן אם נפל איסור וכו' דבחתיכה בולה חוץ לרוטב דינו בדין צלי וכ"נ מדברי התוס' בפג"ה דצ"ו שכ' אמתני' דירך דלר"י דס"ל דמקצתה בתוך הרוטב משערי' בכולה קדירה ה"נ אם יש בה דקתני היינו אם יש בה עם הרוטב ע"ש ומדלא מוקמי לה בכולה חוץ לרוטב מש' דס"ל דדין צלי אית לה ומתני' תנן כבשר בלפת ודוקא בחלב דמפעפע הוא דא דאמרי' בפכ"ה דנאסרה אפי' בולה חוץ לרוטב ואין לומד דהתוס' מ"ל דמתני' דקתני ירך שנתבשל בה מש' דנתבשלה לחודה הא ליתא דממ"ש בתחי' הדיבור ולא שאר החתיכות מש' דנתבשלה עם החתיכות אחרות ע"ש במהרש"א ז"ל אבל הר"ן בס"פ כ"ה כ' ה"מ בחום של צלי וכיוצא בו אבל חתיכה זו כיון שעומדת בקדירה מתוך שיש הבל ולחלוחית מתפשט בכולה אע"פ שכולה חוץ לרוטב ע"ש ועיין להש"ך סי' צ"ב סק"ג שכ' דהכא שאני באיסור גוש דאינו צלול אינו מתפשט בכל החתיכה בלא רוטב אבל באיסור צלול לא סגי בנטילה אפילו כולה חוץ לרוטב ע"ש ומדברי התוס' דצ"ח בד"ה רבא א"נ כן ועמ"ש שם בחי'. אח"ז ראיתי להנ"ב מ"ק חיו"ד סי' כ"ה שכ' דע"כ לא כ' הש"ך לחלק בין גוש לצלול אלא בשהאיסור אינו דבוק ממש בתולדתו באותה חתיכה אלא נוגע אבל באיסור דבוק בתולדתו ע"י הבל הקדירה מתפשט בכולו אפילו בדבר גוש והוכיח מדאוקמוה התוס' בדצ"ו להך מתני' לרש"י במקצתה חוץ לרוטב ולר"י בכולה חוץ לרוטב ע"ש והוא תימא דהתוס' כ' בהדיא דלפי ר"י אם יש בה דקתני היינו אם יש בה עם הרוטב ואדרבה מדבריהם יש להוכיח להפך מיהו לפירש"י יש לחלק כדברי הנ"ב:

ד' ד"ז או ב"בח כ"כ הטור וכ"ד הד"ן בס"פ כ"ה וכ' הטעם כיון דחנ"נ שמנונית הבשר עצמו אוסרת כמו האיסור עצמו אע"פ שהאיסור עצמו אינו מתפשט ומש"ה כ' שם אמתני' דהלב קורעו ראי בשלה בהדי בשר הלב עצמו אסור אע"ג דשיע גבי שמנונית לא אמרי' שיע ובולע משמנונית הבשר ונאסר אע"ג דאינו בולע הדם עצמו ע"ש דאזיל לטעמיה ול"ק מ"ש עליו הש"ך בס' הארוך סי' ע"ב ע"ש וכ"נ דעת ר"ב במרדכי פ' ג"ה בנמלחה ריאה ביותרת הכבד שלא עם חתיכות בשר שהיו רוצים להתיר שכ' וז"ל ואני ברוך דנתי לפניהם חדא שפ' הגאונים שכ"מ שדבוק האיסור עם ההיתר אמרינן חנ"נ וא"כ צריך לשער כנגד כל הריאה ע"ש הרי דס"ל אי חנ"נ אוסרת אע"פ דאין האיסור מגיע שהרי ליכא רוטב וכ"נ דעת התוספות