שלחנו של אברהם קו

שלא כדרך הנאתו כדאי' בפ' כ"ש מ"מ אם נסרח והבאיש שאינו ראוי למאכל אדם גרע ולא אסיר מדאורייתא ואע"ג דמדברי הר"מ בפי"ד מה' מ"א נר' בהבאיש שוה לשלא כדר"ה מ"מ אינו מוכרח וראיה לזה שהרי מתבאר מדברי התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ג ע"ב בד"ה דמוקי וכו' דלר"ש דס"ל כ"ש למכות גם שכדר"ה אסור מדאורייתא ע"ש ברש"ל ומהרש"א ור"ש ס"ל בפ"ב דע"ז דס"ח ע"ב דנט"לפ מותר ויליף מנבילה דשאינה ראויה לגר אינה קרויה נבילה הרי דאע"ג דס"ל שלא כדר"ה מדאורייתא בנסרחה שריא מדאורייתא וה"ה ב"בח וכ"ה לדידן ועיין להש"ד ולה' פלתי סי' פ"ז ע"ש:

ו' ד"ד שהבשר פוגם את השמן כן ל' הר"מ וכ' בב"י דמפ' מ"ש בגמ' ושמן ודבש אי משום איערובי מיסרא סרי היינו אערובי בשר בעין בשמן ע"ש ולפ"ז ס"ל להר"מ כמ"ש התוס' בדל"ו בד"ה בשלמא דמ"ש שמן אסור משום דאיכא נמי משום חתנות ע"ש וא"ש דפ' מרן כאן לר"ז אע"ג דפ' סתם כלי אב"י דא"צ לטעמ' דשמן פוגם בבשר לבשר בעין ולא משום פליטת הכלים אבל הרדב"ז ח"ג סי' תקמ"ז כ' אפילו דסתם כלי אב"י מ"מ אסור לקנות מן הגוי דהוי כמו לכתחי' ע"ש ואין נר' כן מדברי רמ"א בהג"ה סי' קי"ד דין ו' ואחרונים שם דמדברי כולם נלמד דשרי לקנות מן הגוי דבר שנתבטל בס' ולא הוי כמבטל איסור לכתחי' דקנייה מן הגוי לא הוי כמו לכתחי' וע"כ דהכא בבשר בעין מיירי ומרן בב"י הקש' דחזי' דבשר משביח בשמן ודבש ותי' דמשביח משום תבלין והד"מ הוכיח דגם בשר לבדו משביח מדברי המרדכי. והב"ח דחה דהמרדכי מיירי בדליכא רוב היתר דבעי' רוב היתר אפילו בפוגם והט"ז כ' דהיכא דהסירו האיסור וליכא אלא טעמו לא בעי' רוב ע"ש ואי מהא לא איריא די"ל דס"ל להמרדכי דאפי' בטעמו בעי' רוב כמו שנר' מדברי החינוך הב' הביאו הע"הש אות ה' ודעת התוס' בדל"ח ע"ב בד"ה אי דבשר פוגם בדבש ומשביח בשמן ע"ש ורמ"א בתשו' סי' נ"ג כתב דגם התוס' ס"ל בבישול דגם בשמן פוגם דהא גבי שמן שליקא דארמאי אמרי' בגמ' למאי ניחוש וא"א ניחוש לתערובת בשר ע"ש ותמהני דהתוס' כ' שם ריש להוכיח דסתם כלי אב"י משמן שליקא ע"ש. ולפ"ד י"ל דש"ה דפוגם בעין אלא ע"כ דאפילו בבישול משביח ומאי דלא חשו לתערובת בשר משום דלא שכיח וכ"כ הש"ך מדברי הפו' דבשר משביח בשמן בין חי בין שלוק ע"ש:

ז' הגה וחלב ובשר ביין נט"לפ הוא היינו חלב בצי"רי אבל חלב בקמ"ץ משביח ביין הנ"ב חיו"ד סי' ל"א ע"ש וכ"מ שכ"כ הריטב"א בחי' בע"ז דנ"ט ע"ב שכ' דחלב בצי"רי ביין נט"לפ הוא ע"ש ודלא כהש"ר שכ' להפך ומה שהוכיח מדברי מור"ם בהגה ר"סי קכ"א ע"ש י"ל דהוצרך התם לטעמא דטבע. היין לברוח מן החלב כדי ליתן טעם לנוהגין להשים לכתחי' היין בכלים המדובקים בנסרים דאי משום נט"לפ לכתחי' מיהא אסור:

ח' ד"א ואם בישל כה וכו'. אבל לכתחי' לא יבשל כדאי' בסוף ע"ז גזירת אטו ב"י וראיתי לריא"ז בחי' כ"י בפ' כ"ש ד"ל ע"א שכתב טעמא דאין לבשל לכתחי' משום דאין מבטלין איסור לכתחי' ועוד דגזרי' לפגם אטו לשבח ע"ש נראה דלא גריס בגמ' דסוף ע"ז כגרסתנו וכן הרשב"א והר"ן שהוכיחו דנט"לפ אסור לכתחי' מההוא פינכא דפ' כ"ה דתברא ר"א ע"ש ע"ב דלא גרסי' כגי' ועיין למהרלנ"ח סי' קכ"א ולה' קול אליהו ח"א חיו"ד סי' י"ג במ"ש ע"ד לח"ס ע"ש ולפי טעם שכ' ריא"ז משום דאין מבטלין אי' לכתחי' היכא דבלוע איסור דרבנן להסו' דבדרבנן מבטלין מותר לבשל בו לכתחי' והנ"כ ח"כ חיו"ד סימן נ"א נסתפק בזה ע"ש ומהרלנ"ח בסי' קכ"א הוכיח מההוא פינכא דגם באיסור דרבנן אין לבשל בו לכתחי' שהרי דם שמלחו דרבנן הוא ועיין להע"הש סי' א' אות ו' ולהכנ"הג שם שהאריך בזה ומדברי המג"א ר"סי תנ"א מתבאר דאפילו איסור דרבנן כגון קדידה של חמץ אחר הפסח אסור לבשל בה לכתחי' אי לאו משום דבלוע בקדירה לא עבר עליה ולא שייך קנס ע"ש וכ"נ מדברי הריטב"א בחי' בחולין דצ"ו שכ' וז"ל כ' מורי הרא"ה קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב דוקא בב"י אבל בשאינו ב"י מותר דדוקא באיסורא בלע הוא דגזרי' שאב"י אטו ב"י אבל בהתירה בלע ל"ג וראיה משמואל דאמר קדירות אחר הפסח שרי ודנתי לפניו דשמואל לטעמיה דמאי דאסור אח"הפ הוא משום קנס כר"ש וכאן לא שייך קנס ע"ש מ"ש דאי שייך קנס היה אסור לבשל לכתחי' אע"ג דאינו אלא מדרבנן ועמ"ש בסי' צ"ד ועיין להרשב"א בת"ה דקכ"ו ולה' שב יעקב בחי"ד סימן ל"ב:

ט' ד"ז אבל אם עברה לילה וכו'. הטעם מבו' בב"י דסמכי' על הסו' דלינת לילה פוגמת בצירוף ס' הסמ"ק דס"ל כיון דהמים לא נאסרו אלא מכח הב"בח חשבי' המע"לע מבישול הב"בח דאין הנאסר אוסר יותר מן האוסרו וחולק על ס"הת דס"ל כיון דחנ"נ אוסר יותר מן האוסרו אבל בלא לינת לילה נקטי' להלכה כס' ס"הת ע"ש ומדברי הרשב"א ח"ג סי' רל"ה ופסקו מור"ם בהגה בסי' קל"ד די"ב אין להוכיח דס"ל כדעת הסמ"ק די"ל דס"ל דאין חנ"נ אלא ב"בח וכ"מ שם דס"ל הכי מיהו מור"ם בהגה דפסק לתשו' הרשב"א הלזו ואיהו ס"ל דחנ"נ בכל האיסורין ע"כ דס"ל כס' הסמ"ק וא"כ כאן אמאי לא התיר אלא בהפ"מ וכבר עמד בזה הש"ד סק"ו ע"ש וה' חוות דעת סק"י תי' שאני התם דבשעה שבלע היה פוגם בתבשיל זה משא"כ כאן דבלע איסורא ע"ש ומ"מ נראה פשוט דאם בישל בשר ואח"כ חלב ואח"כ תבשיל אחר דחשבי' מע"לע מבישול החלב ולא מבישול הבשר אפילו דעבר לילה א' דבכ"הג אפילו הסמ"ק מודה דהנאסר אוסר יותר מן האוסרו כיון דהחלב נעשה גופו איסור ולא משום דבלוע בו שהרי חצי זית חלב הבלוע חצי זית בשר מצט' ולוקה עליו משא"כ בשאר איסורין אפילו כי חנ"נ בכל האיסורין וגמ' ערוכה היא דק"ח ע"ב דפריך חלב נבילה הוא וע"ש בתוס' דס"ל בשאר איסורין בס' הסמ"ק אפילו אי חנ"נ ומ"מ החלב הבלוע מבשר נאסר יותר מן האוסרו. וה' משבצות זהב בסוף הסי' כ"כ לדינא אלא דאתי עלה משום דאיסורא דאורייתא הוא ע"ש ונעלם ממנו גמ' הלזו ודברי התוס' ומ"מ נקטי' מדברי התוס' דס"ל כדעת הסמ"ק וכ"נ דעת המרדכי בספ"ב דע"ז והביאו הב"י בס"סי צ"ד שכ' בשלו דבש במחבת של בשר ב"י והוריקוהו חם בקערה של חלב ב"י מותר משום דהוי נט"לפ הבשר בדבש ע"ש הרי דאפילו דהחלב נאסר ונ"נ מכח טעם הבשר אף כי החלב לשבח הוא כיון דעיקר טעם הבשר לפגם שרי אלא. די"ל דבכ"הג מבואר בגמ' דחולין דאוסר וכדכתי' ועיין להט"ז ס"סי צ"ד ולהנ"ב חיו"ד סי' ל"א ומדברי התוס'