שלחנו של אברהם קד

ג' ד"ז אם נבלע איסור מועט וכו' כ"כ הרשב"א בת"ה דקכ"ו וראייתו מקנקנים ש"ג דמותר לתת לתוכן מים ושכר כדאיתא בע"ז דל"ג וה"ט דבלוע בכלי צונן משהו הוא דהוי והרא"ה בב"ה חלק וכ"ד הר"ן בהלכות שכ' דטעמא דנותן מים ושכר משום דשורפין טעם היין הבלוע בכלי ודמי להגעלה ע"ש וכ"כ רש"י שם וכ"נ ממ"ש הריטב"א בחי' שם בשם הר' יונה כיון דאיסור משהו הוא ובלוע ע"י קליטה ע"ש מש' דוקא בלוע ע"י קליטה ומה שהק' הריטב"א ע"ז מקדירות בפסח עיין להריב"ש סי' שמ"ט ע"ש והטור בסי' קכ"ב דחה דברי הרשב"א דמ"מ נגזור כדגזרי' שאב"י אטו ב"י גם הרא"ש שם כ' הטעם דמותר לתת לתוכו מים ושכר משום דהוי נט"ל ע"ש מ"ש דלשבח אסור אפילו באיסור משהו וכ"פ הב"ח בסי' קכ"ב והט"ז בסי' זה ועיין להשע"ה בה' מ"א פ' ט"ו דין כ"א:

סימן ק' א' ד"א ביצה שיש בה אפרוח. הר"מ פט"ו מה' מ"א די"ט כתב הטעם דהוי בריה וכ' הרשב"א דלאפרוח שבה קרי בריה והש"ך כ' דלהביצה עצמה קרי בריה ותמה המנח"י כלל מ"א סק"ב ממ"ש הר"מ שם דין ך' דאם נתערבה ביצת עוף טמא עם ביצים שיעורו בס' ואמאי הא בריה היא ואפי' נפלה בטרופים מ"מ לבטל פליטתה צריך ס"א להיכר שהיא בריה לדעת הר"מ ע"ש וליתא דדוקא לבטל פליטתה בעוד שהיא שלימה כמו ביצת אפרוח שנשלקה עם ביצים אחרים ועדיין שלימה היא בכ"הג הוא דעבדי היכירא שלא נטעה לבטל גופה אבל אם נטרפה בטילה בס' כמ"א מרן בב"י בסי' פ"ו לדעת הר"מ דכיון דהשתא לאו בריה ליכא למיגזר ועיין מ"ש הר"מ בביצת עוף טמא שנשלקה בתבשיל דשרי לק' דכיון דמתירין אותה בלא ביטול כלל מידע ידעי דמשום דמיא בעלמא הוא ולא טעו לבטל גופה והרב מנחת אהרן בהגהותיו להש"ך בס' הארוך בסי' פ"ו הקשה ע"ד הר"מ דמשום בריה דא"כ קשי' לאינך אמוראי דאמרי ביצה בס"א והיא מהברייתא דמייתי הגמ' לעיל דקתני ביצים ששלקום ונמצא אפרוח בא' מהם והא בעי' טפי מנ"ט דבעי' ס"א והיא ובשלמא למ"ש הראשוני' דטעמא משום דיש גדולים ויש קטנים א"ש דמ"מ עיקר האיסור משום נ"ט הוא ותי' דבתבשיל מיירי דזהו הנפקותא בין הטעמים ע"ש והוא תימא דלטעם הר"מ אפילו בתבשיל אסור ולטעם שכ' הראשונים הוא דשרי כמ"ש מרן סי' פ"ו אלא י"ל דמיירי בטרופות דנסתלק ממנה שם בריה כמ"ש מרן שם והמק' דפריך מברייתא הלזו למ"ד מיא בעלמא לא ניח"ל בהכי משום דסתמא קתני כמ"ש התוס' גבי קלופות ע"ש:

והש"ך בסי' פ"ו סקט"ז ובס' הארוך שם כתב דמדברי התוס' בפג"ה דצ"ח בד"ה אבעיא נראה דלא ס"ל הטעם משום גדלות וקטנות דא"כ לא מק' מידי אלא ע"כ מעיקר הדין הוא דבעי ס"א זולתה ע"ש נר' דר"ל דע"כ ס"ל כטעם הר"מ דמשום בריה הוא ומדברי התוס' בדצ"ז בד"ה ביצה נר' דס"ל דמשום גדלות וקטנות דאי משום בריה הול"ל בפשי' דא"צ למתני ביצה לאפוקי ממ"ד בס"א והיא אלא ע"כ משום גדלות וקטנות וא"כ בתבשיל בס'. וא"כ אי נחית לאשמועי' ד"ז הול"ל בהדיא ביצה בס' ביצים אבל השתא דנקט סתם אין במשמע דפליג אמ"ד ס"א והיא:

ב' כהט"ז דבודאי בריה אלא דס' אי הוי היתר או איסור ל"ב כמו ביצי טריפה ע"ש והיינו עפ"ד הד"מ בסי' נ"ז בס' דאורייתא המתגלגל לדרבנן ספיקו להחמיר וכ"ה הש"ך בסי' ק"י בדיני ס"ס אות י"ט והפר"ח אות ח' אבל לפי מה שנר' מדברי מרן הב"י שם בסי' נ"ז דדעתו להקל במתגלגל ע"ש גם כאן בודאי בריה וס' אי אסורה בטיל ברוב כשאר ספיקי דרבנן ועיין למהריב"ל ח"ג סי' ק"ג ע"ש ובס' אי הוי בריה כהט"ז דהוי ס' דרבנן ולהקל וכ"כ הרשב"ש בתשו' סי' תרי"ג דנחתך א' מרגלי הנמלה דבעיא היא בנזיר דנ"ב אם נתערבה הוי ס' דרבנן ולהקל ע"ש והריטב"א בחי' ד"ק כ' פלוגתא בנחסר אבר שאין הנשמה תלויה בו והרשב"א בחי' הסכים להתיר ע"ש ועיין להש"ך והפר"ח בסי' ק"א גבי חהר"ל ע"ש והמנ"י סוף כלל מ' תמה דהאי ס' דחסרון ידיעה הוא ע"ש ועיין להט"ז סי' צ"ח סק"ו ולהר"מ בפי' המש' בפ"ה דטהרות מ"ה ובחי' שם ולהפר"ת סק"א סק"ד ע"ש ובודאי בריה וס' אי נפלה לקדי' ספיקו להקל כמו דין דב' קדירות דסי' קי"א ועיין להת"ח בדיני הספקות דין י"ט ולה' מנח"י שם ע"ש:

ג' ד"ד שנמצאו בו ג' תולעים וכו' כתב הב"ח דיש להחמיר ב' תולעים נר' דבתרי הוי חזקה כיון דמילתא דאיסורא הוא וכ"נ מדברי הר"ן וה"א בפ' הבע"י דספיקא דדינא הוא ובאיסור דאורייתא יש להחמיר זולת הרא"ש שם דנר' מדבריו דדוקא בנישואין ומילה דס' נפשות הוא דקי"ל כר' ע"ש כמ"ש הט"ז ועיין להרא"ש שם שכ' אח"ז וכן נישואין דקטלני' מש' דמ"ש בתחי' הוא במי שלא ילדה ולא בקטלנית ואפ"ה קרי ליה ס' נפשות ועיין להב"ש בא"ה סי' ט' שדבריו מבוארים כדברי הרא"ש ול"ק מ"ש עליו הבר"י שם אות ז' ע"ש ומ"מ בד"ז דתולעים לכ"ע בעי' ג' תולעים דאיסורא דרבנן הוא דמ"הת בריה בעי' וכמ"ש ה' פלתי ועיין להמח"ב סי' פ"ד אות כ"ט:

סימן ק"א א' ד"א ביון שאם תתבטל וכו'. כהפר"ת דוקא אם אחר הביטול מותרת באכילה אבל חתיכת ב"בח שנתערבה בחתיכות נבילה שאחר הביטול אינה מותרת אלא בהנאה לא ע"ש ודבריו לא יכונו אלא למ"ש הרשב"א בת"ה דק"ד ע"א דבעי' ראויה להתכבד בה אצל אורחים ישראל ע"ש אבל התוס' בפג"ה ד"ק כ' דחשיב ראויה להתכבד אם ראויה להתכבד אצל אורחים גוים ע"ש. כ' עוד הפ"ת דוקא בחטאת הוא דכ' התוס' דלא הוי ר"ל דכהנים אין מחזיקין טובה ז"לז אבל בק"ק דנאכלים כלים לבעלים וכיוצא הוי ר"ל ע"ש ועפ"ד נוחין דברי התוס' בזבחים דע"ד ע"א בד"ה אלא שהק' מאי פריך ליבטלו ברובא הא ר"ל היא וק' הא חטאת שנתערבה בזבחים אפילו אחר שנתבטלה אינה ר"ל בקדשים ועיין לה' פלתי ועפי"ד הפ"ת ניחא דמתני' קתני בכל הזבחים אפילו קדשים קלים:

ב' הגה ואפילו אינה אסורה אלא מדרבנן כ"כ הב"י מהר"מ בפי"ו מה' מ"א וכהב"ח