שלחנו של אברהם קג

ותרנגול אפי' בחתיכות ב' מינין הן כמ"ש בסימן ק"ז וכמ"ש האגור וכ"מ מדברי הר"מ בפט"ו מה' מ"א דין כ"ז ע"ש:

ג' כבד ובשר כ' הא"וה דב' מינין הן וכ' הפר"ח לדידן דבתר טעמא אזלינן מין א' הם והבנ"הג מסיק דב' מינין הם וכהש"ך בס' הארוך דבכבד הבלועה מדם פשי' דב' מינין הם דהאיסור הוא הדם ומין אחר הוא ולא הוצרך הא"וה להשמיענו דב' מינין הם אלא בכבד דטריפה ע"ש:

ד' דג טמא ודג טהור כ' הש"ך סי' ק"ז דהוו ב' מינין ועמש"ש:

ה' כתב הפר"ח מסתברא לי דגיד עם בשר מ"במ מדאמרי' מרי' כשהותרה נבילה היא וגידה וכו' ועוד אמרי' בירוש' הנודר מן הבשר אסור בגידין וכו' ול"מ דשאני גבי נדרים דאזלי' אחר לשון ב"א ומנבילה אין להוכיח כלל שהרי אמרי' היא וחלבה וגידה הותרה וחלב ובשר ב' מינין לשי' האגור הביאו הפר"ח שם מיהו נד' עיקר כדבריו מדתנן רפג"ה דצ"ו ע"ב ירך שנתבשל בה ג"ה משערין אותה כבשר בלפת ומתבאר מדברי התוס' שם דצ"ז ע"ב בד"ה כל דזהו שיעור ס' וא"א דגיד עם בשר הוי מבש"מ לא סגי בשיעור ס' אלא בעי קפילא כדאמ"ר שם אמור רבנן בטעמא ואמו"ר בס' בשא"מ דליכא קפילא הוא דמשערי' בס' ומש' דכל מין בשא"מ אפ' בקפילא אלא ע"כ דגיד עם בשר הוי מ"במ וממ"ש רש"י בסיפא דמתני' דגיד עם הגידין בס' דכל מין במינו בס' אין להוכיח מדלא כ"כ ברישא מש' דהוי מבשא"מ ובשר בלפת לאו היינו ס' שהרי רש"י גופיה ברפג"ה כתב דהיינו שיעור ס' וע"ש במהר"ם שיף ומן האמור יש להוכיח דשומן הגיד עם בשר מ"במ הוי כמ"ש הטור ממה שהק' התוס' ברפג"ה מאי מייתי הגמ' מהך מתני' דירך דיש בגידין בג"ט דילמא משום שומן הגיד וא"א משום שומן הגיד הוה בעי קפילא וע"כ מתני' כר"י שם דצ"ד דשומן הגיד שרי אלא ש"מ דשומן הגיד עם בשר הוי מ"במ וכ"כ הרשב"א והריטב"א בחי' דצ"ז דמ"במ בס' היינו שומן הגיד עם בשר ע"ש:

ו' שאור ועיסה כ' הא"וה שהם ב' מינין וכ' רש"ל ביש"ש בסי' ל"ב דוקא שאור של חטים בעיסה של שעורים אבל שאור חטין בעיסת חטין מ"במ הוא כדתנן בפ"ב דערלה ע"ש וכ"כ הרמב"ן בפ"ב דע"ז הביאו הש"ך בס' הארוך והפר"ח כ' דאע"פ דב' שמות הן ואין טעמן שוה מ"מ חד מינא הוא דאפ' לעיסה להיות שאור ע"ש. וק"ק לפ"ז אמאי לא פריך הגמ' במנחות דכ"ג מהך מתני' דשאור למ"ד בתר בטל אזלי' וה' פלתי כ' בדעת הא"וה דשאור בעיסה שאינה מחומצת הוי מ"במ אבל בעיסה מחומצת הוי מין בשא"מ ע"ש וליתא דהתנן בפ"ב דערלה מש"ט שאור של חולין שנפל לעיסה וחמצה ואח"כ נפל שאור של תרומה אסור ור"ש מתיר וקי"ל כת"ק וכ"כ הר"מ בפי"ו מה' מ"א ואפי' ר"ש דמתיר משום דנט"לפ הוא כדאי' בפ"ב דע"ז דס"ח הא לא"ה אסור וע"כ היינו לענין דלא בטל אפילו באלף כדין מחמץ דאי לענין ביטול בק"א אפילו אין בו כדי לחמץ בעי' ק"א אלא ע"כ דלא בטיל כלל בדין מחמץ וכ"ב הר"מ בה' מ"א ומחמץ אינו אלא במינו הרי דאפילו נפל שאור של תרומה בעיסה מחומצת כבר הוי מ"במ:

ז' ד"ה יש מי שאומר שגם בזו וכו' כ"ד המרדכי בפג"ה בשם ראב"ן דאין איסור הבלוע אוסר היתר הבלוע והביא ראיה מכלי היין שמערן ג"י ודיו וא"א הרי מה שבלוע נ"נ ואוסר כל המים שבחוץ דהוי מ"כמ ולא בטיל ע"ש ולפמ"ש התוס' בחולין דק"ח ב' בד"ה אמאי דאע"פ דנ"נ אינו אוסר ואינו נק' מ"במ כיון דלא נאסר אלא בשאינו מינו ודוקא ב"בח הוא דהוי מינו ע"ש אין ראיה מכלי היין כלל גם מה שהביא ראיה מדתנן קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנ"ט ע"ש י"ל דההוא לא אתיא בר"י ועיין להת"הר סי' קפ"ג ועמש"ל בסי' כ"ב ומרן כאן בש"ע סתם כהסו' דאיסור הבלוע אוסר היתר הבלוע אך לא נתבאר אי אוסר מדאורייתא או מדרבנן לבד ועין מ"ש התוס' בדיבור הנז' מדרבנן י"ל דוקא בעלמא דחתיכה נ"נ מדרבנן אבל ב"בח דחנ"נ מדאורייתא גם בבלוע בכלי מדאורייתא והב"ח ר"סי צ"ד הק' על הטור גבי תחב הכף ב"פ אמאי לא כ' דלדעת רש"י דס"ל מ"במ ל"ב אוסר כל התבשיל אע"פ דאיכא ס' וע"ש מה שתי' והוא תמוה וכבר הושג מהע"הש שם ואי הא דאוסר הבלוע הוא מדרבנן ניחא דרש"י פ' כר"י רמ"במ ל"ב ובגמ' פ' ג"ה דצ"ט ע"ב מוכח דר"י מודה דבדרבנן בטיל וע"ש בתוס' ומ"ש התוס' בדק"ח דמאי דמשני חלב מותר מ"מ אוסרו מדרבנן ואוסר משום דהוי מ"במ התם קיימי אליבא דרב ואיהו ס"ל עדיפא מדר"י דאפי' בדרבנן ל"ב כמו שמתבאר בע"ז בפ' השוכר דע"א ע"ב ע"ש בתוס' ולא ס"ל להתוס' לחלק בין סתם יין לשאר איסורי דרבנן ועיין להתוס' בפג"ה דצ"ז ע"א בד"ה רבא ובמ"ש בחי' שם:

סימן צ"ט א' ד"ה עבר וביטלו וכו' בשוגג מותר הפר"ח הוכיח דדעת הר"מ בדרבנן לא קנסו שוגג אטו מזיד ובדאורייתא קנסו ומש' בפ"י מה' תרומות בזר שאכל תרומה שאפי' בשוגג אין תשלומיו תשלומין משום דדאורייתא הוא ע"ש והוא נגד הסוגיא דפ' הניזקין דנ"ד דמשם מוכח להדיא דדרבנן הוא מדפריך דר"מ אדר"מ וכבר בנימוקיו שם בסי' מ"ח נדחק הרבה בישוב דברי הר"מ ע"ש. ונ"ל במ"ש הרשב"א בחי' שם בפ' הניזקין דנ"ד דאהא דאמרי' משום חומרא דע"ז הק' ותק"ל מטעמא דהוא דאורייתא כדנ"ל ממשמרת תרומותי ותי' בשם התוס' כיון דליכא אלא עשה הוי כמילי דרבנן ע"ש והשתא י"ל דתשלומי תרומה דאורייתא הוא אלא דליכא אלא עשה ופריך שפיר דר"מ אדר"מ אבל חכמים דאמרי אין תשלומיו תשלומין אפילו בשוגג ס"ל כיון דדאורייתא הוא אפילו ליכא אלא עשה קנסו שוגג אטו מזיד וג' מחלוקות בדבר ר"מ ס"ל בדרבנן ובעשה דאורייתא קנסו ובאיסור לאו ומיתה לא קנסו ור"י ס"ל בדרבנן ובעשה לא קנסו ובאיסור לאו ומיתה קנסו וחכמים ס"ל בדרבנן לא קנסו אבל בדאורייתא אפילו באיסור עשה קנסו ופ' כחכמים ועיין להתוס' ביבמות ד"צ שכ' בשם ריב"ן דשוגג ומזיד אאכילה קאי ע"ש וי"ל מסוגיא דפ' הניזקין ובמה שתי' שם עיין בבכורות דל"ג:

ב' כתב הפר"ח אם ביטל באונס לכ"ע לא קנסו ול"ד לשוגג והתב"ש סי' ט"ל אות ז' הוכיח מגמ' דפ' השולח דמ"ד ע"א דקנסו אפי' באונס ע"ש: