שלחנו של אברהם קב

נשאר בו אלא משהו ופריך ליעביד להו הגעלה ולשהינהו והוי כודאי יש בו ס' ומאי דצוותה תורה גבי נותר וכלי חרס ישבר משום מצות שריפה הוא דאסור להשהותו ולא משום דאוסר המתבשל בו ע"ש והרא"ם בפ' צו כתב דמאי דכתיב וכ"ח ישבר אע"ג דנותן טעם לפגם הוא משום דבבקר מיד הפגם והנותר באים כא' והוי כמו לשבח ואפילו אם ישהנו יותר כבר חל עליו חיוב שבירה ולא פקע ע"ש וה' דברי דוד להט"ז כ' דלק"מ דמאי דהוצרך לשבירה לאו משום דאוסר המתבשל בו אלא דצריך שבירה קודם שיבא לידי נותר וטעון שריפה. ולא שייכא שריפה בבלוע ולכן בעי שבירה קודם שיבא לידי נותר וה' כנסת יחזקאל סי' ט"ו תמה ע"ד וכתב שדברי הרא"ם עיקר ע"ש ולק"מ גם לא ראה דברי הרמב"ן בלקוטות וע"ש מה שתי' לדעת אבי העזרי והרמב"ן דחזרת כבשונות ל"מ מגמ' דזבחים ועמש"ל סי' קכ"ב:

ב' כתב הרב פלתי אפילו אין הקדירה מליאה משערי' בכל מה שנתחב בקדירה ולא שרי אלא מה שחוץ לקדירה ע"ש וכ"כ הפר"ח סי' קכ"א סקט"ו ע"ש וה' בית יהודה אשכנזי הוכיח מדברי מהרש"ל שהביא הש"ך ר"סי זה שא"צ לשער אלא כנגד מה שנתחב ברוטב ע"ש וכ"מ מדברי הסמ"ק סי' רי"ג שכ' וז"ל אבל מה שלא נכנס ברוטב אינו אוסר ע"ש:

ג' ד"ב אם תחב הכף ב"פ וכו'. כ' הש"ך דלדעת מרן בש"ע דחנ"נ דוקא ב"בח אם תחב הכף ג"פ או יותר א"צ אלא ב"פ ששים דכשתחב פעם א' כבר נעשה ב"בח ואז דינו כשאר איסורין וכ"כ לשיטתיה שכ' בסקכ"ב והפר"ח דחה דבריו דמ"מ בשר שנבלע עתה נ"נ שאילו לא היה אלא חצי זית בשר ומשהו חלב ונעשו ב"בח וחזר והוסיף עליו חלב והשלימו לכזית וראי לוקה על בישולו וא"כ בדין הוא דנ"נ ע"ש וע"פ דבריו ניחא מ"ש הט"ז בסימן כ"ז סק"ב ע"ד הב"ח בבשר טמאה בחלב דנ"נ שהרי בעי' כ"א היתר ע"ש די"ל דהחלב הטהור נ"נ מטעם שכתב הפר"ח ועיין בנ"הכ שם וה' פלתי הסכים לדינא כהפר"ח ומדנקט מרן והטור ב"פ אין ראיה שהרי הסמ"ק סימן רי"ג נקט ב"פ ואיהו סובר דבכל האיסורים חנ"נ מיהו לפי מ"ש הת"הד סי' קפ"ב דטעמא דבעי' ב"פ ס' דחשיב ליה בתרי איסורי דבתחי' לא פלט רק טעם חלב ובפעם ב' פלט ב"פח והוי טעם חדש ובתרי איסורי דהיינו ב' זיתי איסור שנפלו זה אח"ז ולא נודע בנתיים בעי' ב"פ ששים כמ"ש המרדכי בפ' הגוזל קמא ע"ש לפ"ז החתיכה ג' ליכא איסור חדש ולא פלט אלא מה שפלט בחתיכה שנית א"כ א"צ לשער אלא בב"פ ס' אפילו תחב כמה פעמים כדברי הש"ך:

ד' ד"ז אינו אוסר אלא כ"ק עמ"ש הב"ח והש"ך בדעת מרן בזה ועמש"ל סי' יו"ד דין א' ע"ש:

סימן צ"ה א' ד"ב בהגה וכן אם היה הכלי שנתבשלו וכו' דוקא בנ"ט בר נ"ט דהיתירא אבל בנ"ט בנ"ט דאיסורא אפי' אם הוא לפגם אסור לכתחי' כדין נט"לפ דעלמא ולא מקילי' לכתחי' משום דהוא נ"ט בנ"ט כיון דהוא דאיסורא כ"מ ממ"ש מרן בב"י בסי' זה בד"ה כ' הר"ן בשם ש"ד שכ' ביורה שיש בה נ"ט של איסור ונכנס טעמו של איסור במים אסור ללוש באותן המים אע"ג דסתם כלים ש"ג אינן ב"י דאין להתיר נט"לף לכתחי' ע"ש הרי דאע"ג דנותן ט"לף ונ"ט בנ"ט כיון דהוא דאיסורא אסור לכתחילה והתוס' בחולין ד"ק סד"ה שקדם כתב לפי' הר"א ניחא מה שצוותה תורה להגעיל כלי מדין דהשתא יורה גדולה איך משתרייא ואי שיחזור ויגעילה והלא נ"נ דלא אסרה תורה אלא קדירה ב"י ע"ש מש' דאי אסרה תורה קדירה שאינה ב"י אע"פ דאז ע"כ דנט"לפ אסור כיון דאסרה אפי' אב"י מ"מ שפיר מגעיל כיון דהוי גם נ"ט בנ"ט אע"ג דהוא דאיסורא אבל אי לא אסרה תורה אלא קדירה ב"י ק"ל שפיר ולפי' הר"א ניחא משום דלא אמרי' נ"ט בנ"ט דאיסורא אסור אלא במידי דנעשה נבילה כמ"ש מרן בב"י. בסי' צ"ד דלא כהש"ך באופן דנר' מדברי התוס' דאפי' אי נט"לפ אסור ונ"ט בנ"ט לחודיה אסור בהצטרפות שניהם מישרא שרי ואפשר דמדרבנן הוא דכ' הש"ד דאסור אבל מדאורייתא שרי והתוס' אדין תורה קיימי ועיין להתוס' דקי"א דלא הוכיחו דנ"ט בנ"ט גם בנתבשלו שרי מדמגעילין יורה גדולה ולה' פלתי ס"סי צ"ד ולהכנ"הג סי' זה בהגהב"י אות מ"ה ע"ש:

ב' ד"ג בהגה ואז כל הכלים מותרין כ"כ מרן בב"י משם ש"ד אבל התוס' בפ' כ"ה דקי"ב כ' דאותו שהוא ב"י מותר משמע דשאב"י אסור וכ"כ בפסקי מהרא"י סי' צ"ו לדעת התוס' דלא כמהר"ם לובלין שם ובדברי התוס' י"ל דלא כ"כ אלא לטעמא דהמחבת נוגעת ביורה עצמה אבל לפי טעם הב' שרי ועמ"ש רש"ל ביש"ש שם בדברי התוס' ע"ש ואין כן משמעות דבריהם:

סימן צ"ח א' ד"ב כתב האגור חלב ובשר ב' מינין וראב"ן כ' חלב ובשר מין א' וכפר"ח אפשר דהיינו בשר שמן דחלב ובשר אין טעמן שוה ע"ש והריטב"א בחי' בחולין דצ"ז כ' דמין א' הם חלב ובשר והרמב"ן בחי' גבי ההוא כחוש הוה נראה דספוקי מספק"ל ע"ש ונ"ל ראיה דהוו ב' מינים מדאמרי' בריש סנהדרין ד"ד ומי איכא דלית ליה אם למקרא והתניא בחלב אמו וכו' ואי איתא מאי פריך נימא דס"ל בר' דדריש בפכ"ה דקט"ו דנ"ל מלא תאכלנו בדבר הלמד מעניינו דבב' מינים הכתוב מדבר וכיון דנ"ל איסור אכילה ממ"א מוכחא מילתא דלא תבשל בהכי משתעי קרא והיכא דאיכא הוכחה אפי' למ"ד יש אם למסורת דריש מקרא דל"פ אלא היכא דליכא הוכחה כדמוכח שם בסוגיא ע"ש אלא ע"כ דחלב ובשר ב' מינין:

ב' כתב האגור שור שה ועז מינין חלוקין הן וא'וה כ' דוקא בשלמים אבל בחתיכות שם חתיכה א' הוא וכ"ה הפר"ח כיון דבשם לווי קרו להו כמו דם הפר ודם השעיר ע"ש וכ"נ מגמ' בפ' אמרו לו די"ד דאמרי' ע"כ ל"ק ריב"ן אלא בחמותו שהיא חמות אביו וחמות אמו דשמות מוחלקין ורבנן פליגי ואמרו שלשתן שם אחד הן וקי"ל כרבנן ודכוותה בשר שור בשר שה הוו שם אחד והא דאי' שם דט"ו דר"עק מבע"ל באחות שהיא אחות אביו ואחות אמו כיון דשמות מוחלקין ע"ש צ"ל דר"עק ס"ל כריב"ן אבל שור