שלחנו של אברהם י

ס"ל דמיירי קרא בכוסס ולפ"ז כולהו מודו דראשון. שבשני קודם לשני שבראשון ועיין בשיירי כנ"הג:

סימן רי"ח דין ד' וכל יוצאי חלציו וכו' כ"כ הטור בשם י"א וכ"נ מהגמ' ס"פ הספינה דצ"א ע"א דקאמר היינו אור כשדים וכו' ולמאי נ"מ איתמר הך מילתא ע"כ לברך שעשה נסים לאבותינו כדפי' רשב"ם שם הרי דמברכין על נס שנעשה לאברהם אע"ה:

סימן רמ"ו דין ה' ואם יעבור ויעשה תהיה אחריותו עליו הקשה ה' תוס' שבת הא אסמכתא היא וקי"ל דלא קניא ע"ש ולפי מה שראיתי בס' צמח דוד למהרי"ד בסוף הס' שכ' אסמכתא ל"ק נר' מדברי רש"י בשבועות דמ"ו ע"א דמדרבנן הוא אבל מדאורייתא קניא י"ל כיון דמדאורייתא לאו בהמתו היא אינו מצווה על שביתתה דכה"ג כ' המרדכי והגה"מי הובאו בב"י סי' ש"ה דבמלאכה דרבנן אינו מצווה על שביתת בהמתו וכן הסכים המג"א שם ע"ש ה"נ י"ל בבהמתו דרבנן ומלאכה דאורייתא דגבי בהמה העמידו חכמים על ד"ת מיהו אין מדברי רש"י שם ראיה כלל דדוקא בפיסול עדות ושבועה הוא דהוי מדרבנן משום דלא פיסלה תורה אלא עד חמס דהיינו גזל ממש כמ"ש דש"י בפ' ש"הע ד"ל ע"א גבי מאי דאמרי' אבל משחק בקוביא מדאורייתא מחזא חזי א"נ דוקא משחק בקוביא. דלא הוי אסמכתא גמורה כדאי' בסנהדרין דכ"ד ע"ב אבל אסמכתא גמורה ולענין קנין י"ל דמדאורייתא לא קניא:

דין ג' שאדם מצווה על שביתת בהמתו. כ' הג"א שכירות קניא לחומרא הביאו המג"א ודוקא בשכר חמור לבדו אבל אם שכר העכ"ום שיוליכנו למקום פ' ולא שכר דוקא חמור זה אינו מצווה ע"ש כ"כ המג"א ר"סי רס"ו ומדברי הרשב"א בחי' ר"פ מי שהחשיך נר' דלא קניא כלל דלא כהג"א דפריך הגמ' והלא מחמר כ' דהומ"ל והלא מצווה ע"ש אלא משום די"ל בבהמה שאינה שלו ושכירות לא קניא ע"ש:

סימן רמ"ח דין א' בהג"ה ואפילו אין בגובה המים י"ט. כ"כ מהרי"קו ומרן בב"י חולק בזה וכ' דלדעת הרי"ף דהטעם משום עונג דוקא ביטול עונג התירו אבל היכא דאיכא איסור תחומין אפילו בשני וג' אסור ממה שהק' הרי"ף אטעם דר"ח דפי' משום תחומין דא"כ מתחלת השבת ליתסר משמע דהיכא דאיכא איסור לא התירו ע"ש ולפ"ד היכא דאיכא איסוד תחומין אפילו לדבר מצוה אסור שהרי הרי"ף הקשה עוד על ר"ח א"כ לד"מ ליתסר ועפי"ז יש לקיים דינו של הרשב"א ח"א סי' ק"א שכ' דלפי טעם הרז"ה בספינה דמשום כמתנה לחלל שבת אין למול גר בחמישי בשבת משום דאתי לחלל שבת דמרחיצין את הקטן בג' והש"ך סימן רס"ו והמג"א סי' של"ט תמהו דהא בספינה גופא לר"מ שרי ע"ש ומן האמור דינו אמת לדעת הרי"ף דלא התירו לר"מ אלא ביטול עונג אבל היכא דאיכא איסורא לא התירו אפילו לר"מ ומה שהק' הש"ך ממתני' דקטן נימול לשמנה וכו' דאי איתא מ"ל י"ג ע"ש. תי' הרב יד אהרן כאן דמתני' בפלוגתא לא קמיירי דהא דמרחיצין ביום הג' מתני' היא שם והיא סברת ראב"ע אבל רבנן פליגי התם ע"ש. וליתא דמפירש"י שם בגמ' מתבאר דל"פ רבנן וראב"ע אלא בשני אבל בג' כ"ע מודו דמרחיצין ע"ש ועיין להמג"א בסי' שאח"ז סק"ה:

דין ב' מקרקע הספינה וכו' והב"ח הוכיח מדברי התוס' והר"מ דאפי' הספינה משוקעת שרי וכ"נ מדברי הרשב"א בחי' שם ד"ק ע"ב ע"ש ולהמג"א סק"ז:

אם מותר לעבור בספינה תוך התחום לד"מ עיין למהר"ש יונה סי' נ"א ולהרב נתיב חיים ושם נחלקו הרב ובנו אם יש בה גוים ובלא"ה הולכת בשביל הגוים ע"ש. וה' אליה רבה סק"ח הסכים דשרי:

סימן רמ"ט דין ב' מט' שעות ולמעלה וכ"נ מגמ' בפ' ע"פ דאיבעיא לה מנחה קטנה ומשום מצה או מנחה גדולה משום פסח ע"ש משמע דמשום כדי שיאכל לתיאבון סגי במנחה קטנה ודברי הב"י כאן צ"ע מסוגיא הלזו:

סימן רנ"ב דין ט' בהג"ה וכ"מ שיש לחוש להשמעת קול עמ"ש המג"א ס"ק וסי' שכ"ח סקנ"ג גבי עלוקה ודבר המושך ליחה ע"ש:

סימן רנ"ג דין א' בהג"ה ואם החזירם ישראל וכו' ואפילו בשוגג כמ"ש המג"א ולפי מ"ש הרמב"ן בליקוטיו בר"פ מי שהוציאוהו בפירות שיצאו וחזרו דלא הפסידו. מקומן דל"ד למבשל משום דלא נהנה דאם לא יצאו לא היתה חזרה ע"ש ה"נ שרי אפילו במזיד שהדי לא נהנה בחזרה דכבר היו בשבת על האש ועמ"ש בסי' ת"ק :

הב"י בס"סי זה נר' דנסתפק אם נעשה תבשיל לצורך מחר אם דינו כקדרה חייתא ובסימן רנ"ד כ' משם המרדכי בר"פ במה טומנין דכ' בהדיא דשרי וכ' עליו דאין כן דעת כל המפ' וכ"כ המג"א שם סק"כ דחיישי' שמא ימלך:

דין ב' ודוקא ע"ג כירה כ' מרן בב"י דעל אויר הכירה ע"ג מקרי ושרי ושכ"נ דעת רש"י ע"ש וכ"נ מדברי התוס' ר"פ כירה שהק' איך שרי להחזיר קדירה ע"ג כירה הא אהל הוא ע"ש ולא שייך אהל אלא על אוירה ולא על דופנה וכ"ד מרן בש"ע כמ"ש המג"א:

בהגה ודוקא שהתבשיל נתבשל כ"צ משמע דבנתבשל כמב"ד אסוד להחזירו וכ"כ בב"י לאסור דשייך בישול בכמב"ד ע"ש ומדברי ה"ה בפ"ג אין נר' כן שעמ"ש הר"מ דשרי להחזירו כ' דאם לא הגיע למב"ד אסור הא אם הגיע למב"ד שרי והרמב"ם הוא סובר דשייך בישול בבישול כמב"ד כמו שנראה מדבריו בפ"ט וכמ"ש מרן בב"י סי' שי"ח ע"ש: