שולחן ערוך הרב, אורח חיים מט

שֶׁיָכוֹל לוֹמַר קְרִיאַת שְׁמַע בְּעַל פֶּה וּבוֹ סְעִיף אֶחָד: נָהֲגוּ לִקְרוֹת פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת וְכֵן שְׁאָר פְּסוּקִים, כְּגוֹן זְמִירוֹת וְשִׁירַת הַיָּם וּקְרִיאַת שְׁמַע וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, הַכֹּל בְּעַל פֶּה . וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל : דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם בְּעַל פֶּה, מִכָּל מָקוֹם כָּל דָּבָר שֶׁהוּא שָׁגוּר וְרָגִיל בְּפִי הַכֹּל כְּגוֹן אֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ — מֻתָּר . אֲבָל אִם לֹא שָׁגוּר בְּפִי הַכֹּל אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁגוּר בְּפִיו — אָסוּר . וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁטַּעַם הַמִּנְהָג הוּא , שֶׁלֹּא אָסְרוּ לוֹמַר דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב בְּעַל פֶּה אֶלָּא שֶׁאוֹמֵר כְּדֵי לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָם (אֲבָל כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ — מֻתָּר. וְיֵשׁ לִזָּהֵר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה . אֲבָל הַמֵּקֵל כַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה — אֵין צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ ). וְסוּמָא מֻתָּר לִקְרוֹת בְּעַל פֶּה לְדִבְרֵי הַכֹּל , מִשּׁוּם "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ" :