שולחן ערוך הרב, אורח חיים נ

טַעַם לָמָּה אוֹמְרִים מִשְׁנַת "אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן" וּבוֹ ג' סְעִיפִים: קָבְעוּ לִשְׁנוֹת אַחַר פָּרָשַׁת הַתָּמִיד פֶּרֶק "אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן" וּבְרַיְתָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל , כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה כָּל אָדָם לִלְמֹד בְּכָל יוֹם מִקְרָא מִשְׁנָה וְתַלְמוּד , דִּבְרַיְתָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא בִּמְקוֹם תַּלְמוּד שֶׁהַמִּדְרָשׁ כְּתַלְמוּד . וּמִפְּנֵי שֶׁהִיא תְּחִלַּת תּוֹרַת כֹּהֲנִים, שֶׁהוּא רֹאשׁ לְכָל פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת — קְבָעוּהָ אֵצֶל הַקָּרְבָּנוֹת . וְכֵן מִשְׁנַת "אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן" קְבָעוּהָ אַחַר הַתָּמִיד, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר : "וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי", וְכִי בְּכָל מָקוֹם מַקְטִירִין וּמַגִּישִׁין? אֶלָּא אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁעוֹסְקִין בְּהִלְכוֹת עֲבוֹדָה בְּכָל יוֹם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם — מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ מַקְטִירִים וּמַגִּישִׁים לִשְׁמִי . וְעוֹד, מִפְּנֵי שֶׁבְּפֶרֶק זֶה אֵין בּוֹ מַחֲלֹקֶת וְהוּא מִשְׁנָה בְּרוּרָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי:

אֵין קְרִיאַת פֶּרֶק זֶה וּבְרַיְתָא זוֹ עוֹלָה לְלִמּוּד מִשְׁנָה וְתַלְמוּד אֶלָּא לְמִי שֶׁמֵּבִין , אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מֵבִין — צָרִיךְ לִלְמֹד וּלְהָבִין, שֶׁאִם לֹא כֵן אֵינוֹ נֶחְשָׁב לְלִמּוּד, שֶׁאַף בִּתְפִלָּה מוּטָב לְהִתְפַּלֵּל בְּלָשׁוֹן שֶׁמֵּבִין , אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר שֶׁאַף שֶׁהוּא אֵינוֹ מֵבִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ כַּוָּנָתוֹ וּמֵבִין, אֲבָל אִם אוֹמֵר הַמִּשְׁנָה וְאֵינוֹ מֵבִין — אֵינוֹ נִקְרָא לִמּוּד כְּלָל:

יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין אוֹמְרִים "אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן" בְּבֵית הָאָבֵל , מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר בְּתַלְמוּד תּוֹרָה. וְאֵין זֶה נָכוֹן, שֶׁכָּל שֶׁהוּא סֵדֶר הַיּוֹם — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם תַּלְמוּד תּוֹרָה לָאָבֵל , כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקנ"ד וּבְיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן שפ"ד: