שולחן ערוך הרב, אורח חיים יז

מִי הֵם הַחַיָּבִים בְּצִיצִית וּבוֹ ד' סְעִיפִים: נָשִׁים וַעֲבָדִים — פְּטוּרִים מִצִּיצִית , אֲפִלּוּ מִתְלַבְּשִׁים בְּטַלִּית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אַרְבַּע כְּנָפוֹת — אֵין צָרִיךְ לְהָטִיל בָּהּ צִיצִית, מִפְּנֵי שֶׁמִּצְוַת צִיצִית הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא , שֶׁהֲרֵי כְּסוּת לַיְלָה פְּטוּרָה מִן הַצִּיצִית , וְכָל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא נָשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִים מִמֶּנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בִּתְפִלִּין: "לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ", הֻקְשָׁה כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ לִתְפִלִּין , מַה תְּפִלִּין שֶׁהוּא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא, שֶׁהֲרֵי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב אֵינָן זְמַן תְּפִלִּין , וְנָשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִים מֵהֶם מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן לח , אַף כָּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא נָשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִים מֵהֶם , חוּץ מִמִּצְוֹת פְּרָטִיּוֹת שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם :

טֻמְטוּם (שֶׁהוּא אָטוּם לְגַמְרֵי וְלֹא נוֹדַע אִם הוּא זָכָר אוֹ נְקֵבָה) וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס (שֶׁיֵּשׁ לוֹ זַכְרוּת וְנַקְבוּת ) — חַיָּבִים בְּצִיצִית מִסָּפֵק, שֶׁמָּא הֵם זְכָרִים. אֲבָל אֵין צְרִיכִין לְבָרֵךְ, דִּסְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל :

וּמִכָּל מָקוֹם, אֲפִלּוּ נְקֵבוֹת וַדָּאִים וְכֵן עֲבָדִים אִם יִרְצוּ לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית וּלְבָרֵךְ — הָרְשׁוּת בְּיָדָן, כְּמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִין בִּשְׁאָר מִצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא , וִיכוֹלִין לוֹמַר "וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בַּצִּיצִית" אַף־עַל־פִּי שֶׁהֵן אֵינָן מְצֻוִּין, מִפְּנֵי שֶׁהָאֲנָשִׁים מְצֻוִּים עַל כָּךְ, וְגַם הֵן כְּשֶׁמְּקַיְּמִין מִצְוֹת שֶׁהֵם פְּטוּרִים מֵהֶם אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין לָהֶם שָׂכָר גָּדוֹל כִּמְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה, מִכָּל מָקוֹם קְצָת שָׂכָר יֵשׁ לָהֶם, לָכֵן יְכוֹלוֹת הֵן לְבָרֵךְ עַל כָּל מִצְוֹת שֶׁהֵן פְּטוּרִין מֵהֶם, אִם עוֹשִׂין הַמִּצְוֹת כְּתִקּוּנָן בְּעִנְיָן שֶׁהָאֲנָשִׁים יְכוֹלִים לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם. וּמִכָּל מָקוֹם הוֹאִיל וּמֶחֱזֵי כְּיֻהֲרָא — אֵין לָהֶם לְהִתְלַבֵּשׁ בְּצִיצִית , כֵּיוָן דְּגַם הָאֲנָשִׁים אֵינָם חַיָּבִים בְּמִצְוָה זוֹ אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לָהֶם טַלִּית בַּת אַרְבַּע כְּנָפוֹת , וְאֵינוֹ חוֹבַת הַגּוּף כְּמוֹ שׁוֹפָר וְלוּלָב שֶׁהַנָּשִׁים נוֹהֲגוֹת לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָן:

קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְהִתְעַטֵּף , כְּגוֹן שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַשְׁלִיךְ שְׁתֵּי כְּנָפוֹת לְפָנָיו וּשְׁתֵּי כְּנָפוֹת לְאַחֲרָיו וְיוֹדֵעַ לֶאֱחֹז הַצִּיצִית בְּיָדוֹ בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע כְּמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִין — אָבִיו חַיָּב לִקְנוֹת לוֹ טַלִּית בַּת אַרְבַּע כְּנָפוֹת וּלְהָטִיל בָּהּ צִיצִית כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בְּמִצְוֹת (וְעַיֵּן סִימָן כד דְּזֶה אֵינָהּ חוֹבָה כָּל כָּךְ , אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אָבִיו חַיָּב לְהָטִיל צִיצִית לְכָל בֶּגֶד שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבַּע כְּנָפוֹת שֶׁהַבֵּן מִתְלַבֵּשׁ בּוֹ, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ ):