שולחן ערוך, חושן משפט שמא
Shulchan Aruch Choshen Mishpat 341 (Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 341) · שולחן ערוך, חושן משפט · free full Hebrew text
Open in the reader →השואל מחבירו חפץ סתם או לזמן קצוב. ובו ח סעיפים: השואל מחבירו כלי או בהמה סתם הרי המשאיל ( תובעו) בכל עת שירצה שאלו לזמן קצוב כיון שמשך וזכה בו אין הבעלים יכולים להחזירו מתחת ידו עד סוף ימי השאלה ואפי' מת השואל הרי היורשים משתמשים בשאלה עד סוף הזמן:
השואל פונדק מחבירו ללינה אין פחות מיום אחד לשביתה אין פחות משני ימים לנשואין אין פחות משלשים יום שאל חלוק מחבירו לילך בו לבית האבל כדי שילך ויחזור שאלו לבית המשתה כל אותו היום שאלו לעשות המשתה שלו אין פחות משבעה ימים וי"א לבית האבל אינו רשאי ליטלו עד שיצאו ימי אבילות וברגל עד שיצאו ימי הרגל ובמשתה עד שיצאו ימי המשתה (טור ס"ד בשם הרא"ש) (ועיין בי"ד סי' ש"מ ) :
הניח להם אביהם פרה שאולה משתמשים בה כל ימי שאלתה ואין חייבין באונסי' אפי' נשתמשו בה אבל חייבים עליה כשומר שכר (וע"ל סי' ע"ב ס"י) אפי' לא נשתמשו בה ויש מי שאומר שאם אמר המשאיל ליתומים החזירו לי הפרה שהשאלתי את אביכם או קבלו עליכם חיוב אונסים שומעין לו:
חשבו שהיא של אביהם וטבחוה ואכלוה משלמים דמי בשר בזול שהוא שני שלישים והעור ישלמו כולו ואם הניח להם נכסים וטבחוה משלמים דמיה מנכסיו:
השואל כלי מחבירו לעשות בו מלאכה פלונית כיון שמשך השואל אין המשאיל יכול להחזירו מתחת ידו עד שיעשה בו אותה מלאכה וכן אם שאל ממנו בהמה לילך בה למקום פלוני אינו יכול להחזירה מיד השואל עד שילך בה לשם ויחזור:
השואל כלי מחבירו להשתמש בו וא"ל השאילני דבר פלוני בטובתך כלומר אין אתה משאיל לי דבר זה כדרך כל המשאילין אלא כפי טובת לבך ונדבותיך שאינך מקפיד על הזמן אם קנו מיד המשאיל על זה הרי השואל משתמש בו לעולם עד שיתבטל הכלי מלעשות מלאכתו ויחזיר שבריו או שיריו ואין השואל רשאי לחזור ולתקן הכלי או לעשותו פעם אחרת: הגה וי"א דהאומר השאילני כלי זה בטובו שאול הוא לעולם דבטובו משמע כל זמן שהוא טוב ואפי' החזירו למשאיל חוזר ונוטלו ממנו כשיצטרך ודוקא שקנו מן המשאיל אבל לא קנו מן המשאיל אינו נוטלו ממנו כשהחזירו נשבר מחזיר לו שבריו (טור ס"ה בשם הרא"ש) :
האומר לחבירו השאילני קרדום לעדור בו הפרדס הזה עודר בו אותו הפרדס בלבד ואינו רשאי לעדור בו פרדס אחר אפי' הוא כמוהו אמר לו פרדס סתם עודר בו פרדס אחד אי זה שירצה אפי' אינו שלו שאלו לעדור בו פרדסים הרבה שלו עודר בו כל פרדסים שלו ואפי' נשחת כל הברזל בעדירה מחזיר לו הנצב של עץ ויש מי שאומר דדוקא באותה שנה אבל לא בשנה אחרת:
האומר לחבירו השאילני שוקת זה ונפל אינו יכול לחזור ולבנותו א"ל השאילני שוקת סתם ונפל חוזר ובונה עד שישקה כל שדותיו א"ל השאילני מקום שוקת ה"ז בונה בכ"מ שירצה בקרקע המשאיל ובונה מקום השוקת שיספיק לו להשקות ממנה כל שדותיו או כל בהמותיו לפי מה שהתנה עם המשאיל והוא שלקח ממנו בקנין על זה:
Meforshim on this section
- טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט Taz on Shulchan Aruch Choshen Mishpat
(ס"ו כלומר אין אתה כו') מ"ש הסמ"ע ליישב קושיי' הרא"ש שהביא רבינו הוא דחוק מאוד ונראה ליישב בדרך אחר דאלו היה כוונתו לומר בלשון בני אדם ה"ל לומר בטובך השאילני ולמה אמר בטובך אחר השאילני אלא בטובך קאי אשאל' לפרושי שיהא שאלה זו בטובך יותר משאר שאלות:
- שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט Shach on Shulchan Aruch Choshen Mishpat
השואל מחבירו כו' וכן דעת הרא"ש פ"ק דמכות וכן כתב הרב המגיד שם שכן הכריחו הרמב"ן והרשב"א כפירוש רש"י בשבת פ' שואל ושכן עיקר וכ"פ הר"ן שם:
- באר היטב חשן משפט Ba'er Hetev on Shulchan Aruch Choshen Mishpat
ללינה. כפול לעיל סימן שיב סעיף ד' עיין שם:
- באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט Be'er HaGolah on Shulchan Aruch Choshen Mishpat
א) ל' הרמב"ם בפ"א מהלכות שאלה ופקדון ד"ה
- ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט Biur HaGra on Shulchan Aruch Choshen Mishpat
השואל כו'. כן מוכרח מהתוספתא ומס' שמחות שכ' בס"ב דמ' דוקא משום שאמר ללינה וכיוצא כו'. הרא"ש והמ"מ ועבה"ג:
- כסף הקדשים על שולחן ערוך חושן משפט Kessef HaKodashim on Shulchan Aruch Choshen Mishpat
סעיף ח' (עד סוף ימי השאלה) המשאיל מטלטל חוץ לעירו על ידי אחד שנסע לשם ואמר לו שכשיסע שנית ישיב המטלטל. ולא הי' זמן ידוע להנסיעה יכול השואל לעכב המטלטל עד שישיב משם ויוודע אם אין המשאיל רוצה שיעכב המטלטל עוד בשאלה. שהרי אין קפידא להמשאיל מצד הזמן שהרי לא ידע…
- קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט Ketzot HaChoshen on Shulchan Aruch Choshen Mishpat
שמא תבעו בכל עת שירצה כת' בשטה מקובצת פרק אלו נערות דאפי' אמרינן סתם שאלה לאחר שלשים יום הני מילי לגבי דידיה אבל לא לגבי יורשים:
- מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט Me'irat Einayim on Shulchan Aruch Choshen Mishpat
המשאיל תבעו בכל עת כו' דדוק' לסתם הלואה דלהוצא' נתנה נתנו חכמים שיעור ל' יום וכמ"ש הט"ו לעיל ר"ס ע"ג משא"כ בשאל' דהדרא בעינא ולאפוקי מדעת ר"ת שמדמהו לסתם הלוא' ועד"ר:
- נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט Netivot HaMishpat, Beurim on Shulchan Aruch Choshen Mishpat
אין הבעלים יכולין להחזירו. ולפז"נ דאף דס"ל דסתם שאלה ל' יום ודאי דלאחר ל' יום הוי ככל' זמן שאלתו ופטור מאונסין. וגם השואל אינו רשאי להשתמש בו שוב מ"מ לדידן דקיי"ל דסתם שאלה יכול לתובעו כ"ז שירצה ממילא לא כלה זמן שאלתו עד זמן שתבעו וחייב באונסין עד לעולם וגם…
- נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט Netivot HaMishpat, Hidushim on Shulchan Aruch Choshen Mishpat
בכל עת שירצה. ☜ ע"ב דכ"ז שלא תבעו מותר להשתמש וחייב באונסין לעולם:
- פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט Pischei Teshuva on Shulchan Aruch Choshen Mishpat
בכל עת שירצה. ע' באו"ת לעיל סי' ס"ג סק"ד שכתב ומ"מ נראה אם השאילו לאיזה דבר כגון קרדום לבקע בו צריך להניחו פ"א לבקע בו דה"ל לאותו דבר כמשאילו לזמן ע"ש. וע' בנה"מ שכתב דכל זמן שלא תבעו מותר להשתמש וחייב באונסין לעולם ע"ש
- הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט Rabbi Akiva Eiger on Shulchan Aruch Choshen Mishpat
[שו"ע] יכולי' להחזירו. נ"ב אבל השואל יכול להחזיר ת"ז ודוקא אם מחזיר לרשות בעלים. אבל קודם שהחזירו לרשות בעלים אף שחזר מהשאלה חייב באונסי'. ולא הוי ככלתה זמן השאלה נ"י בב"מ דף קכ"ב ע"א בסופו בשם הרא"ש ועיין לעיל סימן רצ"ג ס"ב: