שופריה דיעקב חלק ב רלה

להרדב"ז שגם בזה יש מחלוקת ולזה אנו צריכם ללימודו של כת"ר דמהראב"ד נשמע להרמב"ם שכך הבין הרדב"ז מאומרו שההפסד לפ"ה וכו' דוק מינה שאם ההפסד בשוה יטול כל המנה. ועוד ישלם לו ן' דשפיר נשבע ונוטל. וסו"ס אפריין נמטייה לכת"ר ומני ומינך תסתיים שמעתא: ועל הוראת הרדב"ז ז"ל בעצמה במה שמחלק לדעת הרמב"ם ז"ל אמת שראיתי גם להרב מ"ד זלה"ה שכתב שדברי הרדב"ז וחילוקו נעלמו ממנו דמה בכך שנשתתפו בממון כא'. וטעמו של רבינו שאין השותפי' מהנשבעין ונוטלין. יצדק בזה כמו בזה. ומתוך דבריו הכרתי שהוא מבין בדברי הרב שעיקר חילוקו דדוקא בנשתתפו בממון ידוע וקצוב לבד אין נשבע השות' ונוטל. אבל אם נשתתפו בממון ידוע. ואח"ך נתעסקו בממון אחר וטען זה שנפסד הכל ה"ז נשבע ונוטל. וזה בודאי אין בו טעם וריח. וקרוב לזה ג"כ ראיתי שהבינו בדבריו ב"ד שלפנינו בפאס יע"א. ובראשם הרב מהריב"ץ ז"ל שכתב בפסק א' אחר שהביא דברי הרדב"ז וז"ל אמנם קבלה בידינו מאבותינו ורבותינו שכך היו דנים אפי' במשתתפי' בממון עצמם. וטעם למנהג שכך כותבין בכל השטרות וכשם שהם בריוח כה"ב דל"צ אלא לטפויי אתא דאפילו לא ידע חבירו בהפסד נשבע ונוטל מחבירו. ועוד שברוב השטרות כותבין בהם ובזולתן ואפי' מצ"ב. והו"ל כנדון רדב"ז וכו'. ע"כ. וחתום מהריב"ץ והרשב"ד והרא"ם והר"ף אבן צור והרא"ץ והרמ"ס ז"ל. מדבריהם נר' שמבינים בדברי הרדב"ז שכל שהסכימו להשתתף גם בזולת מה שהטילו נשבעין ונוטלין. וכן הבין ג"כ כת"ר וגם זה לענ"ד אין בו טעם עם היות שיש לדקדק כן מדברי הרדב"ז. אבל לענ"ד עיקר חילוקו הוא. דכל שנשתתפו בממון ידוע וקצוב אף שהתנו להתעסק בזולתם אין השו' נשבע ונוטל. אך כשלא הטילו כלום אלא שנשתתפו באשר ימצאו מממון הזולת. או שא' הטיל. וא' לא הטיל. כיון שעיקר התנאי היה לשלם מביתם. שפיר נשבע ונוטל. ואפי' בהטיל א'. וא' לא. כיון שעיקר התנאי לגבי הא' לענין לשלם מביתו. גם לגבי האחר כן הוא. ונשבע זה ונוטל. וכבר הארכתי בטעם דבריו בכתב הא': שו"ר למהר"ר אד"א ז"ל בתשו' דל"ד שגם הוא הבין בדברי הרדב"ז דכל שנשתתפו בממון אחרים אף שהטילו משל עצמן נשבעין ונוטלין. ומפני כן הוק"ל ע"ז ממ"ש הטור ומר"ן אח"ז בשם הרא"ש ראובן ושמעון שותפין וכו' בכל מה שיברר ראובן בעדים וכו' ע"כ. מזה מבואר דאין ראובן נשבע ונוטל אף שנשתתפו בממון אחרים ומתוך קו' זו הסכים תחלה לו' דהרדב"ז פליג על תשו' הרא"ש זו. ושוב נר' לו ליישב יישוב רחוק ע"ש: ולענ"ד תימה עליו ז"ל היאך רצה לעשות הרדב"ז והרא"ש חולקין ומה יענה בסיום דברי הרמב"ם טען שמעון שיש ללוי עליו חוב וכו' ואם אין בידו ליתן אין נאמן להוציא מיד ראובן וכו'. הרי דאף לגבי ממון אחרים. אין זה נשבע ונוטל. והיאך יחלק הרדב"ז בדברי הרמב"ם הא' היפך דבריו האחרונים. ואולם יאמר הרב דבהא דטען שמעון וכו' אינו מודה שנשתתפו בממון הזולת כלל. שהרי הוא מכחיש שאין עליהם החוב הזה. ומשו"ה לא קשייא להרדב"ז מינה. דאיהו לא קאמר אלא בששניהם מודים שנשתתפו בממון הזולת. ומיהו לענ"ד לא ק"מ לא זה ולא זאת. דלא קאמר הרדב"ז אלא בשכל עיקר שותפותם לא היתה אלא בממון הזולת שיזדמן לידם. ולא הטילו כלום שום ממון ידוע. ואף אם נאמר דגם בנשתתפו בשלהם ובזולתן הוא אומר כן. מ"מ העיקר הוא שטת השו' שיתנו שהם משתתפים בממון שלהם הידוע להם ובזולתם. אבל אם נשתתפו תחלה בשלהם לבד. ואח"ך נזדמן להם עסק בממון הזולת. בהא לא אמר הרדב"ז ובהנך דיני הכי הוא שנזדמן להם ונתעסקו בממון הזולת. ומנין לנו לו' שהתנו כן בשעת השיתוף: באופן שלענ"ד אחר שראינו רבת מהקדמונים הזכירו לדברי הרדב"ז בפסקיהם ומהריב"ץ וב"ד הפליגו לומר שגם בממון עצמם נהגו לישבע וליטול וכמ"ש. גם הרב א"ז ומהרי"ט מ"ך שפסקו כדברי רדב"ז. גם מהרוי"ץ ז"ל כתב בש"ע שלו עיין רדב"ז גם בפסק של רב אד"א הנז' מבואר שחכמי דורו פסקו כהרדב"ז. גם הרב כנה"ג הביא דברי רדב"ז הלכה פסוקה ע"ש. נראה שמדברי כל הני רבוותא אין לזוז. ואולם דוקא בשלא הטילו שום ממון ידוע כלל. דומייא דנדון רדב"ז ז"ל. או בהטיל א'. וא' לא. שדבר זה חידוש הוא ואין לך בו אלא חדושו. הנלע"ד כתבתי ואין להאריך עוד כ"א בשלום כת"ר. שירבה מנה א' אפים. ואורח צדיקים כאור נוגה וכאור החמה שבעתים. והיית לנו לעינים נכנס ויוצא מתחיל ומסיים כנפשך הרמה גם חסידה בשמים. וכנפש נאמנך הקטן יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן ט"ל. נשאלנו בראובן ושמעון חמרים שותפים ומוליכים ומביאים פקדונות מעות וסחורות מהכא לפאס. ומפאס להכא. כל אחד הולך ובא בשבוע א' וכ"מ שמרויח שום אחד מהם חולקים. והן היום שבוע של ראובן והוליך פקדונות רבים מעות בעין מכאן לפאס. ואומר שנתנם בתוך שקו וקשר כראוי ונשא על חמורו. ובלילה לן בדרך כי בא השמש ופירק משאו בתוך אלדוואר והניח לארץ וישן בפניו ולמחר השכים וטען משאו ונכנס לעיר ואחר שנכנס לפונדק ופירק משאו הביט וראה השק קרוע בסכין והושיט ידו ולא מצה הפקדונות. ומה שמשער בדעתו הוא שהגויים בעלי דוואר שלן בו קרעו וגנבו הפקדונות. ועתה עמדו בעלי הפקדונות ושאלו אם חייב ראובן לשלם פקדונותיו. כי הוא שומר שכר וחייב בגניבה ואבדה. והשכר הוא שכשמלבישים שלוחי המפקידים אשר בפאס המעות ששולחים להם סחורות לשלוח למפקידים הנז' אין שולחין הסחורות כ"א עם מוליך המעות. והמפקידים מוותרים להם מעט בשכרן בעד הולכת המעות. ואת"ל שהנפקד חייב. אם אין בידו לשלם. מהו שיחזרו המפקידים על שמעון שותפו: תשובה לענין אם חייב ראובן לבעלי הפקדונות נראה פשוט שחייב. ל"מ אם הוא שומר שכר אלא אפי' אם אינו אלא שומר חנם חייב. וכמ"ש סי' רצ"א ס"ך המפקיד כספים אצל חבירו בדרך להוליכן לביתו או ששלח עמו מעות ממקום למקום צריכין שיהיו צרורים ומונחים בידו או קשורים כראוי על בטנו מכנגד פניו עד שיגיע לביתו. ויקברם כראוי ואם לא קשרם