שופריה דיעקב חלק ב רלו

כדרך הזאת אפילו נאנסו חייב לשלם שהרי תחלתו בפשיעה. ובסמ"ע ומונחין בידו בגמרא יליף לה מדכתיב וצרת הכסף. בידך אעפ"י שצרורים יהיו בידיך וה"ה כנגד עיניו דזיל בתר טעמא ע"כ ואפילו אם הם פקדונות רבים כבדים שלא יוכל לקושרם על בטנו ולילך בדרך מפני כובד משאם מלבד שכל אחד יאמר לו שלי לא שמרת כראוי. והיית יכול לשמור כדרך השומרים. עוד זאת לא מפני כן יפטר משמירתן על הדרך הנזכר שהיה לו להודיע למפקידים שהשמירה שהוא יכול לעשות הוא כך. שיניחם בשקו ויקשור יפה. ועוד אף אם פשע ביום שעיניו על הפקדון תמיד ודי לו בשמירתם בתוך השק בלילה שרצה לישן היה לו לקושרם על בטנו ויישן על פניו. או שיהיה יושב ומשמר לא ינום ולא ישן כיון שלא עשה כדרך השומרים לקושרם על בטנו. או לפחות כשיישן ישן ע"ג השק' שאם יבואו גנבים ויגנבו מתחתיו. ירגיש ויקום עמהם. ועוד פשיעה גדולה פשע הפתי הזה שכשקם בבקר ונטל השק להניח ע"ג החמור איבעי ליה לעיוני בשק אולי נקרעו תפירותיו ואף אם עדיין הפקדון בו. איפשר שיפול אח"ך ולא ירגיש. ואיפשר שכן היה שהגנב קרע בסכין לגנוב ולא השיג ובבקר כשנטל השק להניחו ע"ג החמור נפל מיד ולא הרגיש. או אח"ך בדרך הילוכו עד שנכנסו לעיר ואילו עיין בו בבקר מיד איפשר שהיה ניצול. או אף אם מצא שכבר נגנב היה צועק מרה וקובל על הגויים בעלי האלדוו'אר ועל בני השיירה שנגנב ממנו ממון עצום והיו מחפשים מיד בעוד שבעלי השיירה במעמד ולא הלך א' מהם אנה ואנה. ואיפשר שהיתה נמצאת הגניבה קיימת ביד אחד מהם. וגם בעלי אלדוו'אר כשיהיה צועק מיד כשניעור וקובל עליהם להוליכם למלכות שגנבוהו. קרוב הוא שיהיו מתפחדים ומחפשים מיד מי הגנב והיו מחזירים. ועצלותו ופתיותו שלא עיין מיד בבקר ולא הרגיש אפילו בין כובד שהיה בשק מקודם לקלות שאח"ך או בין הכרעת הצדדין ונשאר הומה ונטרד בשנת כסילותו עד שהגיע לעיר והקיץ וריקה נפשו היא שגרמה לו עתה שצעק ולא נענה: באופן שמכל צד הנפקד הנז' פושע גמור ומזיק בידים וחייב לשלם משפר ארג נכסיה אפי' אינו אלא שומר חנם. וכל שכן אם הוא שומר שכר ולענין אם לא נמצא אתו במה לשלם אם יכולין המפקידים ליפרע משותפו. נראה דלא מבעייא אם הוא שומר חנם דפשיטא דלא מחייב השותף לשלם כלום כיון שאין בזה הנאה לשותפות כלל. ולא אמרו אלא שותף שלוה לצורך השות' דהוי כשלוחו וכאלו לוו שניהם כאחד אבל בזה שהפקידו בידו בחנם הו"ל כלוה לעצמו דאין חבירו משתעבד כלל לשלם עמו. אלא אפילו אם הוא שומר שכר מ"מ לא אמרו דמשתעבד חבירו לשלם. אלא בשלוה. שגוף הממון נקרה לו ולשותפו להוצאה אם הוא מלוה. ולסחור ולהרויח אם הוא עיס' אבל בשהפקידו בידו שאין גוף הממון נקנה אפילו לנפקד אלא שהוא מתחייב בשמירתו בההיא הנאה והשומר הוא הנפקד לבדו. אבל השותף לא נתחייב כלל לשמור ואינו שומר כלל אין זה משתעבד כלל לשלם אם פשע הנפקד ולא שמר כראוי. או אף אם שמר כראוי ונגנב דאימתי מתחייב זה בשמירה. עד שישלם בפשיעת חבירו או כשנגנב מידו. ותדע דאפילו בלוה ממש לצורך השותפות פליגי רבוותא ומהם אומרים שאין המלוה יכול להוציא דבר מהשותף כשלא היה בשעת ההלואה בשעבוד דניהי שהם שותפים בממונא מ"מ כ"ז שלא שעבד גופו וממונו לא חל השעבוד עליו שאין השותף משתעבד במאמר שותפו וכו' וכמ"ש בטור סי' ע"ז ע"ש ובסמ"ע ואע"ג דמר"ן לא פסק כן וכוותיה קי"ל מ"מ הבו דלא לוסיף עלה ואיכא למימר דוקא בלוה שנקנה גוף הממון לשותף להוציאו או להתעסק בו להרויח בשותפות לצורך שניהם הוא דמשתעבד השותף אעפ"י שלא היה בשעת ההלואה אבל בזה שקיבל לשם פקדון ולא נקנה הממון אפילו לנפקד כלל ולא קיבל אלא השמירה. וחבירו לא קבל כלום ואינו שומר כלום. ולא חל חיוב תשלומין אפילו על הנפקד כ"א אחר שפשע או אחר שנגנב אבל בשעה שהפקידו לא היה שם חיוב תשלומיו כי אם חיוב השמירה אם כן מאין הרגלים להתחייב השותף שלא היה בשעה שהפקידו ולא היה בכלל תשלומין ולא בכלל שמירה כלל: ולענין אם שילם הנפקד אם חוזר על שותפו לשלם לו מחצית ההפסד כיון שהם שותפים לריוח והפכו. גם בזה נראה דפטור השותף אפי' אם היה שומר שכר ולא פשע כלום אלא דנם בעידנא דניימי אינשי ונגנב. שחייב מן הדין לשלם אעפ"י ששמר כראוי עם כל זה פטור השותף מלשלם לו כלום דאין השותף מהנשבעין ונוטלין. שנאמר ישבע זה וישלם לו חבירו מחצה ממה ששילם לבעלי הפקדונות וכמ"ש בסי' צ"ג ס' י"ג וכ"ש אם הוא שומר חנם ולא נתחייב לשלם אלא מצד פשיעתו דפשיטא דפטור השותף מלשלם לחבירו מחצית מה ששילם ע"י פשיעתו דלא גרע משותף ששינה דאם הפסיד ההפסד לעצמו כגון שהלך למקום שלא הי"ל לילך. דאע"ג דהוי פשיעה בבעלים. מ"מ בהא מזיק בידים מקרי. וכמ"ש הש"ך סי' קע"ו ע"ש. ובהא נמי שהי"ל לקושרן על בטנו ולא קשר ונתנם בשק שעלול ליקרע וליגנב ולן בדרך וישכב וירדם. ומתוך כך נגנב מזיק בידים הוא. וההפסד לעצמו. זהו הנלע"ד בכל זה וצויי"מ ולראיה ח"פ באלול יפ"ה לפמ"ה וקיים: מרדכי בירדוגו סי"ט יעקב בירדוגו סי"ט הן לצדק שאחר ערבית שאלני אדם אחד בע"פ אם השותף חייב לפרוע למפקידים דמי הפקדון הנז'. וא"ל שקרוב הדבר אצלי שהוא פטור מטעם שכתבו החכמים הנז'. ובאשמורת הבוקר בא אצלי השותף והראני מ"ש החכמים י"ץ. והנאני שכיוונתי לדעתם דעת עליון וא"ל השותף שהוא אין לו ידיעה שחבירו קבל הפקדונות כלל. ומצאתי כתוב אצלי משם הרב בעי חיי ח"ב דדוקא שהשותף מודה שמה שלוה שותפו הוא לצורך השות'. ואם אמר איני יודע אעפ"י ששותפו טוען בריא ישבע שאינו יודע ופטור יע"ש. וראיתי להרדב"ז סי' קפ"ד שאם אין השותף מודה שדמי הסחורה עדיין בתוך השות' כגון שלא הכניסה לשות' או כגון שהכניסה ונטל דמיה דפטור. כי לא מפני שהם שות' נעשו ערבים זל"ז לכל מה שישא ויתן לעצמו. דדוקא ב' שלוו בשטר א' נעשו ערבים זל"ז. וכן שנים שלקחו מקח אחד ביחד איכא למימר שנעשו ערבים כיון שהם שות'. אבל ב' דלאו שותפים שקנו מקח אחד ולא נכתב עליהם שטר לא נעשו ערבים זה לזה וכו' יע"ש. זה מה שנראה להשיב בקצרה לנחיצת השואל דקאי אחד כרעא וקיים: רפאל אהרן מונסונייגו סי"ט