שופריה דיעקב חלק ב רל

הרמב"ם ז"ל אלא יחזיר לשמעון ל"ג אפי' ההפסד ידוע כ"ש בשאין ידוע. וברישא הו"ל לפרש חלוקה זו. ומרישא נשמע לסיפא: אכן כוונת הראב"ד ז"ל בדבריו האחרונים שבא לחלוק עוד בעיקר הדין שכתב הרמב"ם שאין השו' מהנשבעין ונוטלין דלדידיה ס"ל דנשבעין ונוטלין דאדעתא דהכי משתתפין אלא שאין זה משלם מביתו כ"א ממה שהניח. ואפי' כשההפסד ידוע. ומשום דמפלוגתא דפליג ברישא לא שמעי' להא דנשבע ונוטל. לכן הוסיף עוד לחלוק על מ"ש בסוף שהמנה חולקין בשוה כדברי שמעון ולא כדברי ראובן משום דאין ראובן נשבע ונוטל. וכתב הוא ז"ל. דאין זה דין אמת אלא דשפיר מהימן ראובן בשבועתו. וחשבינן ליה כאלו יש עדים וחולקין המנה **(הגה אין אלו אלא דברי תימה דאם שמעון טוען בבריא שהמנה הזה שבידו הוא מהריוח אמאי לא יהיה נאמן בשבו' ונוטל ממה שבידו מחצה וזהו דין אמת ולא כמ"ש החכם הפוסק נר"ו דראובן נאמן בשבו'. ונוטל ממה שביד חבירו ס"ז: שמואל ן' מלכא ס"ט מי זה אמר ששמעון טוען ברי ואין טענתו אלא שמא ריוח הוא זה. וכל הקרן עדיין בידו: יעקב ס"ט)** לערך מעותיהם שהטילו כי מהקרן של שניהם הוא ונוטל ממנו ראובן בשבועתו ס"ז ושמעון ל"ג: ויוצא לנו מזה דלדעת הראב"ד ז"ל היכא שקבל שמעון אחריו' לראובן לשלם מביתו. וכגון שלא הטיל שמעון כלום. או ששניהם לא. הטילו כלום. וכנדון הרדב"ז. ז"ל. דע"כ מה שמתנים. לפרוע חלק בהפסד היינו מביתו דפשיטא דמשלם. אפי' אין ההפסד ידוע ונשבע ראובן ונוטל. ונר' דהיינו מחצית דבהא שלא הניח זה כלום ולא שייך לחלוק לפי מעותיהם נר' דגם הראב"ד מודה שיפרע מחצית ההפסד כמו שנוטל בריוח: מעתה מבוארים דברי הראב"ד ז"ל שהנה בנדון דידיה לא היתה טענת שמעון שאינו מאמינו על ההפסד שההפסד היה ידוע בעדים וכמ"ש הרב לקמן אלא שהוא טוען שאינו מאמינו על ההוצאות ואי' שיש בידו למלאת ההפסד. ולזה כתב הרב שעיקר הדין שכתב הרמב"ם בשאין ההפסד ידוע. וטוען שמעון שאינו מאמינו שיש הפסד כל עיקר הוא תלוי במחלוקת. שהראב"ד סובר שנשבע ראובן ונוטל וכמ"ש. אלא דקי"ל כהרמב"ם ז"ל והבו דלא לוסיף עלה ולו' שאפי' בהא דהפסד ידוע וכנדון דידיה אלא שהוא טוען אולי יש בידך למלאתו דאין נשבע ונוטל. דבהא ודאי אפי' הרמב"ם מודה. וכ"ש שאין הנדון דומה למ"ש הרמב"ם דבנד"ז שלא הטילו לכי"ה כלום אפי' לא היה ההפסד ידוע ודאי יודה הרמב"ם ז"ל דנשבע ראובן ונוטל. דאע"ג דבעלמא אין אדם נשבע ונוטל. הכא שאני דמעיקרא ע"ד לשלם מביתם נחתי. ומסתמא ע"פ שבועתם קאמרי. דאל"כ מה הועילו בתנאם. וכי עלתה על דעתם שיזדמנו להם עדים כשיפסידו והו"ל כאלו התנו בפי' להיות נשבעין ונוטלין וכל תנאו שבממון קיים. וע"כ לא קא' הרמב"ם ז"ל שגם השותף הוא ככל אדם ואינו נשבע ונוטל אלא כשהטילו שניהם לכי"ה דבר ידוע לכל א' שעיקר התנאי לא היה לשלם מביתם אלא לנכות מהקרן שיש להם. אע"ג דלדעת הרמב"ם ז"ל בכלל התנאי גם לשלם מביתם אם יהיה ההפסד ידוע. מ"מ לא היה עיקר התנאי בשביל כך שהרי אינן באין לידי כך עד שיאבד כל הקרן שבידם כולו ובהא הוא דקא' דאע"ג דמסתמא כוונת התנאי הוא ע"פ שבועתם. מ"מ איכא למי' דלא נתכוונו שתועיל השבו' אלא לנכות מן הקרן אם היה כולו ביד א' מהם ולא שיהיו נשבעין ונוטלין היפך הדין. ואפי' לגבי הקרן כגון אם היה המנה ביד שמעון וכ"ש לשלם מביתו חוץ מן הקרן כלל. והראב"ד ז"ל חולק גם בזה. וס"ל דאם היה בכלל תנאי גם לשלם מביתם כיון דמסתמא ע"פ שבו' קאמרי בודאי שבדעתם היה שתועיל השבו' אפי' לשלם מביתם וכאלו התנו כן בפי' אלא שלדעתו אין בכלל תנאם לשלם מביתם. ולהכי לגבי הקרן שהניחו מיהא שפיר נשבע ראובן ונוטל אם נשאר המנה ביד שמעון וכמ"ש שעמ"ך נשתתפו להיות נשבעין ונוטלין: ולדעתי בנדון הרדב"ז ז"ל שהיה ההפסד ידוע אלא שטוען אולי יש בידך למלאתו שאיני מאמינך על ההוצאות אפי' נשתתפו בממון ידוע משלהם בדין הוא שמשלם שמעון עפ"י שבועתו. ואין זה נשבע ונוטל אלא נשבע ונפטר מטענת שמעון וזה משלם ההפסד שמודה בו. וכמ"ש הרב עצמו על טענת שמעון האחרת שטען הרווחת במ"א דאפי' אם יודה ראובן שהרויח אבל הוא דבר מועט נשבע ונפטר ומשלם שמעון ההפסד כיון שהוא ידוע בעדים ע"ש: אלא נר' דרבותא נקט הרב דאפי' אם לא היה שמעון מודה בהפסד ולא היו עדים בדבר דהוי ראובן נשבע ונוטל. מ"מ כיון שלא נשתתפו בממון ידוע מודה הרמב"ם דע"ד כן נשתתפו להיות נשבעין ונוטלין: ממוצא דבר למדנו לנדון שאלתנו שהטילו שניהם לכי"ה סך ידוע לכל א' אעפ"י שאינו שלהם אלא של הזולת כיון שעיקר התנאי שמתנים וכשה"ב כה"ב הוא לנכות מן הקרן שהטילו דפשיטא שאין ראובן נשבע ונוטל. והוא עצמו נדון הרמב"ם ז"ל ולא חילק הרדב"ז ז"ל אלא שלא הטילו כלום או שהטיל א'. וא' לא. שעיקר תנאם היה לשלם מביתם וכמ"ש. זהו הנלע"ד בזה: הקטן יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל מגלה עמוקות. מתיר הספיקות. בשבע דרישות ושבע בדיקות. כולם כא' שוין לטובה מדברי הש"ס והפוס' שבעתים מזוקקות. זה דודי וזה רעי. החכם השלם והכולל. כמה"ר יעקב בירדוגו נר"ו יאיר כאור החמה שבעתים. אכי"ר: הגדתי היום שעמדתי על דברי הרדב"ז ז"ל. ואחר הטורח והיגיעה אמרתי בפה מלא שדברי הרב שגבו ממני ואין לנו שכל להבינם. שאם באנו לקבל הדברים כמו שנר' מפשט דבריו ע"כ לו' שר"ל דהראב"ד ז"ל פליג על הרמב"ם ז"ל וס"ל דהשותף נשבע ונוטל. וכבר חפשנו חיפוש מחיפוש הראב"ד ז"ל ודקדקנו בהם היטב ולא נמצא לס' זו לא שורש ולא ענף ואפי' רמז כל דהו. ומתוך דוחקו של כת"ר בענין זה תקע עצמו בזה. ורצה להוציא נוזלים מסלע פשפש ומצא דקדוק א' בדברי הרמב"ם דאמאי חולקין המנה הנשאר ביד שמעון בשוה. ולא לפי ערך מעותיהם. ומכח קושייא זו שנה ופירש דהכא מיירי כששניהם מכחישים זה את זה דראובן טוען שהמתנה הנשאר לפליטה הוא מהקרן ונוטל בו לפי מעותיו. ושמעון