שופריה דיעקב חלק ב רכה

ליה פסידא. ואדרבה הא עדיפא דאפי' התם שיש לו פסידא תקוה ליפרע בזמן אחר דעתידין בעלי זרוע ליפול ואפ"ה חשבינן לה מקום דאיכא פסידא. וכ"ש בנד"ז שאין לו עוד תוחלת ליפרע בשום אופן אפילו אם יהיו יורשי הלוה עשירים שאינם מחוייבים לפרוע חוב אביהם משלהם. ואביהם לא הניח להם כי אם האי גריווא דארעא ודאי שאין מקום פסידא גדול מזה ועיין מ"ש מהר"ם מלובלין שאלה קט"ו יעוש"ב. ומשם בארה וכ"ש וק"ו שיורשי הלוה לא רצו לפרוע כ"א חלק זה בפי' לית דין ולית דיין וכו' דהו"ל כב"ח הרבה בזמן א' וקדם א' וגבה דפשוט הוא דמה שגבה גבה. ואת"ל דזכה בין ראובן בדינו ומה שגבה גבה תיבעי לן בהיכא דלא הגבהו היורש בעצמו אלא שהמציא השט"ח הנז' לפני בדי"ץ והורידוהו לקרקע הלוה כדין מהו מי אמרינן דגם בזה כיון שג"ד דלעצמו מציל כמ"ש מהני גם בזה או"ד כיון שהשט"ח שהמציא לפני בדי"ץ הוא לזכות ב' הכתות אמרינן דבדי"ץ אדעתא דכולהו מלוים הגבו. ואת"ל דגם בזה מהני ג"ד היכא דמשכנו לו בדי"ץ הקרקע אי מיקרי המשכונה גבייה או לא. עה"ך יורנו המורה לצדקה מה יהיה משפט השאלות ומה יעשה להם ושכמ"ה: הצעיר יעקב אלמאליח ס"ט תשובה עיקרא דהאי דינא דמייתי מר"ן בסי' קע"ו רי"ס כ"ח ב' שהם שותפין בחוב וכו' עד אין שומעין לו הוא מהמרדכי פרק המקבל וז"ל ונשאל לרבינו מאיר על ב' שותפין בחוב אחד ופרע מקצתו ורצה הא' לעכבו ואומר לחבירו לך וקח חלקך מן הגוי והשיב נ"ל דלאו כל כמיניה דאמר רבא בפ' המקבל הני בי תרי דעבוד עיסקא בהדי הדדי ואמר ליה חד לחבריה תא ונפלוג וכ"ו עד ואי אמר ליה הב לי פלגא דידי ופלגא דידך אי מטא לך פסידא דרינא בהדך. א"ל מזלא דבי תרי עדיף. וכ"ש דלא כל הימנו ליקח חלקו ולהסמיך את חבירו על קרן הצבי על הגוי אשר פיהם דבר וכו' עכ"ל. מבואר מדבריו דאפילו לכתחלה אם בא אחד מהשות' ואמר נחלוק חוב זה וכל א' יתבע ויגבה חלקו לעצמו אין שומעין לו דמדמי לה לשות' שנשתתפו לזמן קצוב במעות אחרים שקבלו מהם לזמן דהיינו הך מימרא דרבא הני בי תרי דעבוד עיסקא וכו' דאין יכול האחד בתוך הזמן לומר נחלוק וטול אתה חלקך בקרן ובריוח ואני חלקי. ואפילו ע"ד שאם יהיה הפסד בחלקך דרינא בהדך או אפילו לומר לו שיטול חבירו הכל והוא יפרע למלוה משום דא"ל מזלא דבי תרי עדיף. ומינה יליף הרמב"ם ומר"ן גם לשותפין שנשתתפו במעות עצמן ורוצה א' לחלוק בתוך הזמן דאין שומעין לו מהאי טעמא דמזלא דבי תרי עדיף. ומעיקרא שעבדו עצמן וממונן זל"ז עד הזמן. וכמבואר כ"ז בסי' הנז' בטור וב"י וש"ע ע"ש. וס"ל למהר"מ ז"ל דהכא נמי שנשתתפו בחובות וזקפו חוב על הגוי בריוח לזמן שאין יכול א' מהם לכוף את חבירו לחלוק בין בתוך הזמן שקבעו לגוי בין אח"ך ושילך כל אחד לתבוע ולגבות חלקו לעצמו דא"ל אידך מעיקרא אדעתא דהכי נשתתפנו ונשתעבדנו שנעמוד שינינו ונגבה מן הגוי לזכות שנינו וכל מה שנגבה ממנו נחלוק ולא שילך כל א' ויגבה חלקו לעצמו ואפי' אין הגוי אלם משום דמזלא דבי תרי עדיף. וכשיהיה כל החוב לזכות כולנו מסתייעא מילתה ומזלא של שינינו שיפרע הגוי הכל. משא"ך אם נחלוק שמא יורע מזל א' ממנו ולא יזכה לגבות חלקו. ועוד מבואר ג"כ דלאו דוקא בחוב שיש להם נגד הגוי דה"ה נגד ישראל דהא ודאי האי טעמא שייך בישראל כמו בגוי וכן מבואר בתשו' מוהר"ם מלובלין סי' קט"ו דמיירי בישראל והביא ראיה מהא דמהר"ם ז"ל. ע"ש: מכלל הדברים נ"ל דע"כ לא קאמר מהר"מ ז"ל אלא בשות' שעיקר שותפותם בחוב זה לבד או בחובות רבים ע"ד שיגבו ויחלוקו. דבהא הוא דלא מצו לכוף לחלוק כל א' לב' כל עוד שלא גבו. אבל בשותפין שנשתתפו בעסק משו"מ ומכלל העסק מכרו סחורה לא' וזקפו עליו חוב ושוב נתרצו לחלוק וליפרד איש מעל אחיו וחלקו הכל ותבע א' מהם לחלוק גם החוב שילך כל א' ויתבע חלקו. נראה דלא מצי אידך לעכב כיון שעיקר השות' והשעבוד שנשתעבדו זל"ז נעקר מעיקרו לא נשאר מקום לזה לומר שלא יחלוק משום דמזלא דבי תרי עדיף שכבר נתרצו לחלוק והפרידו המזלות ולא נשאר שעבוד לזה על זה. וממקום שהביא מהר"מ ראיה יש ללמוד כן דהא הך דהני בי תרי דעבוד עיסקא וכו' מיירי בשקבלו עסק מאחר לזמן או שנשתתפו במעות עצמן לזמן או שהיה זמן ידוע למכירת אותה סחורה דבהא הוא דאמרי' דלא מצו לכוף זל"ז לחלוק אבל בשנשתתפו סתם או שקבעו זמן ונשלם ואין זמן ידוע למכירת אותה סחורה יכול כ"א מהם לכוף לחלוק אפילו שלא מדעת חבירו בפני שלשה אם הם פירות או אפי' בפני ב' אם הם מעות שוין. וא"כ אין למוד מזה אלא לשותפין שנשתתפו בחובות דמעיקרא אדעתא דהכי נשתתפו שיהיו שותפין בהם עד שיבואו לידי גוביינא בהא הוא דלא מצו לכוף לחלוק בעוד שלא באו לידי גוביינא. אבל שות' במשו"מ ומכלל העסק זקפו חוב על אחד ושוב נתרצו לחלוק העסק מהי תיתי שלא יוכלו לכוף לחלוק גם החוב כיון שנתרצו והפרידו השות' מעיקרא והלא יאמר זה לא נשתעבדתי כ"א בעוד שאנחנו שותפין ולא אחר הפירוד: ונראה דהיינו הך דכתב מור"ם בהג"ה ס"ך ע"ד מר"ן הי"ל חוב אצל אחרים וכו' וכשיפרעו החובות יטול כל א' חלקו. וסיים מור"ם או יכולין לחלוק השטרות בשומת ב"ד וכו' ע"ש והוא מדברי הטור בשם הרא"ש ע"ש. ומבואר בדברי הרב בבד"ה דהרמב"ם לא פליג אהרא"ש בהא ולא נחית אלא למה שאין א' מהם יכול לעכב מלחלוק עד שיגיע זמן החוב ואנה"ן שאם רצו לחלק השטרות מיד חולקין גם לדעת הרמב"ם אלא דחדה מינייהו נקט ע"ש. והסמ"ע ז"ל לא ראה לס' בד"ה כידוע ולכן כתב ס"ק נ"ב דבטור משמע דפליגי הרא"ש והרמב"ם בזה וכ"כ ג"כ בב"י. ולדבריו בבד"ה דבתראה הוא שומעין. וכ"כ הב"ח. וכ"כ הש"ך ע"ד הסמ"ע ע"ש. ומזה נראה דה"ה שיכולין לחלוק כל חוב בפ"ע שכל אחד יתבע חלקו בו. ואעפ"י שכתב הטור בשם הרא"ש דאם אין בו שיעור חלוקה חולקין בגא"א ופירש הרב"י דבאין שם אלא שט"ח א' הוי אין בו שיעור חלוקה דלא שייך לומר טול אתה שטר זה ואני אטול כנגדו. ומשו"ה קאמר דחולקין בגא"א ע"ש. לאו למימרא דכל שאין שם אלא חוב א' אין חולקין אלא בגא"א. אלא דברוצין לחלוק גוף השטרות מיירי דלהכי הוא דנחית הרא"ש ולאפוקי מדעת הרשב"א שסובר דשטרות אין גופן ממון ואין בהם שומא שיחלוקו אותם בשומא. וכמ"ש הרב"י בשמו ע"ש. אבל ברוצין לחלוק החוב ולהניח