שופריה דיעקב חלק ב ריח

אצאייג שהיתה לו משכונה על החזקה ונפדית. מ"מ אפילו לא היו ראיות לאהרן אלא החזקה לבד שהחזיקו יורשי ישועה המוכרים והממש' לו הם וב"ך. והם אחריהם כמה שנים תספיק לאהרן לטעון לו שחזר ישראל ומכר זכותו לישועה או ליורשיו. דאע"ג דקי"ל דשות' אין להם חזקה בקרקע הידוע שהוא של שניהם ואין בו דין חלוקה וכמ"ש בסי' קמ"ט ע"ש בס"ב נראה דדוקא שותפין עצמן שראינו אותם שנהגו שיתוף זמן מה ואחר כך החזיק אחד בחיי חבירו אבל אם מתו השות' והניחו בניהם וראינו יורשי א' מהם מחזיקין לבדם ויורשי הב' מעולם לא נהגו עמהם שיתוף בשום זמן נראה דעלתה למחזיקים חזקה אם הם טוענין קנינו מכם והרי זה בכלל מ"ש כל אלו שאמרו אין להם חזקה בניהם יש להם חזקה וכמ"ש ברי"ס קנ"ב וקיימא לן טוענין ללוקח מאי דמצי מוכר למיטען. ואפילו נאמר דשות' אינם בכלל זה שהבנים גם כן נקראים שות' ובמקום אבותיהם הם עומדים ומה שנהגו אבותיהם שיתוף זמן יועיל גם לבניהם. ולא דמי לבן גזלן ולבן אריס ולבן אומן שאין לאב זכות בקרקע כלל ובנו כמוהו וכיון שהבן אינו לא גזלן ולא אריס ולא אומן בדין הוא שתעלה לו חזקה כשבא בטענת עצמו. מ"מ נר' שעדיין יש לטעון ללוקח מהשותף שהמוכר לא קנה חלק חבירו מהא דכתב מור"ם סי' קמ"ו ס"י באשה שמכרה בפרסום אע"ג דאין לה חזקה בנכסי בעלה כיון שמכרה בפרסום טוענין ללוקח שעלה לה בכתו' דאם לא כן לא היו מניחין היורשים לאשה למכור בפרסום ע"ש. וסיים מור"ם וכן כל כיוצא בזה. ולכן נלע"ד שגם השותף המוכר קרקע המשותפת בפרסום כן דינו דאי על מה שאוכל חבירו תלינן שכך הסכימו שזה יאכל כו"ך שנים וחבירו אח"ך כמוהו. במוכר בפרסום מאי א"ל. ומזה נראה לנד"ז ג"כ שהחזיקו יורשי ישועה כמה שנים אחר מות אביהם בפני יורשי ישראל ומכרו ומשכנו בפרסום ולא דברו יורשי ישראל דבר דפשיטא דטוענין ללקוחות ולממש' שקנה ישועה מישראל או מיורשיו: ובר מן דין כבר הורה זקן מהרי"ט ז"ל דלא אמרו שות' אין להם חזקה אלא בשדה שאכלה אחד זמן מה או חצר שדר בה אחד זמן מה. אבל אם חצר שנשכרת לדירה לאחרים אם א' השכירה ואכל שכי' שני חזקה עלתה לו חזקה שהשכי' ראויה ליחלק ואין אדם עשוי להניח שותפו להשכיר ולאכול שכירות לבדו ודוקא לדור הוא דמצוי לעשות: ועוד נלע"ד שדבר זה תלוי בראות עיני ב"ד שאם ראינו שאכלה השות' שני חוקה או יותר מעט זמן שיוכל להיות שהתנו ביניהם לאכול זה ואחריו חבירו יש לדון דלא עלתה לו חזקה אבל אם ראינו שאכל השותף ל' או מ' שנה ואין דובר אליו דבר אין לנו לדון כן כלל שלא יעלה על הדעת שיתנו ביניהם שיאכל אחד כל ימי חיי חבירו וחבירו יאכלו בניו חלקו: באופן שלא ראיתי שום ממש בערעורי יוסף הנז' אפילו אם היו לו עדים וראיה על המקנה שקנה זקינו ועל השארות זכותו בחזקה כשמכר ועל חזקתו באותו זכות וכל שכן שאין גם אחד מהם בידו ואין בפיו אלא שאם יראה לעקד של החצר יתברר ממנו שקנה זקינו כל החצר וכשמכר לא מכר כי אם ג"ר וממילא נשארת לו חזקת הג' רבעים וזה הבל שאפי' אם היו לו עדים ע"ז לא יועיל וכמ"ש. וכ"ש אם לא יתברר זה כ"א עפ"י אלעק"ד שביד המחזיקים. ולכן גערתי בנזיפה ביוסף הנז' במה שרצה להתעולל עלילות ולתבוע לאהרן לקבל חרם שאין לעקד של החצר בידו. אחר שכבר המציא לפנינו קבלת ח"ח מיורשי ישועה שאין להם שום עק"ד. ואם ר' לא שנאה. ר"ח מנין לו. מלבד שאפי' אם ימצא ויתברר ממנו כדבריו. מה יתן ומה יוסיף ולא חייבו ב"ד ז"ל ליורשי ישועה לקבל חרם על כך כ"א בעוד החצר בידם לברר האמת. ולא אחר שיצתה מידם. והרי הנז' נתן כתף סוררת ויצא בסרבנות כמאן דלא ציית לדינא. ועלה בדעתי להענישו בסילוא דרבנן. אלא שמנעוני העומדים בהיותו גר בארץ. באופן שהד"א שכל ערעורי הרי' הנז' הבל הבלים וזכאי אהרן בשלו ואין עליו אפי' חר"ם. ועד"א ח"פ: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן ל"ד. טופס שטרי זכיות ופס"ד שהוזקקנו להעתיקם לשולחם למ"א. וז"ן אב"א: ראה ראינו שטמ"ש כו"ח ומקויים כראוי שבו משכן הי' דוד ן' יעקב ן' שלוש הבית הא' לשמאל בחצר הידו' ליעקב אביו במבוי לית'ים בסך מאה מתקא' ביד הנגיד הר' שמואל ן' מלכא וזמנו בר"ח כסליו תקע"ד לפ"ק. וס"ל נמ"ך וז"ן. עוד יש לשמואל הנז' שט"ח נגד דוד הנ"ל מסך ששה ושלשים מתקאלים. וזמנו י"א לתמוז תקע"ז לפ"ק. ועוד שט"ח אחר שנשאר ממנו סך מאה ועשרים מתקאלים וחמשה ועשרים אוקיות. וזמנו ח' לתשרי לפר"ש לפ"ק. וכמו שראינו השטרות הנז' כו"ח ומקו' כראוי במ"ג ובכן תבעו יורשי שמואל הנז' לדור הנז' לפרוע החובות הנז' ולא נמצא לו במה לפרוע. והעמדנו שמאים לשום הבית הנ"ל ונישומה בסך מאה וחמשים מתקאלים. יובן הבית הנז' עם האלר'וף שהיה בה ונעשה חנויות פתוחות למבוי הכל נישום בסך הנז' ורצו היורשים לירד לה בשומא והורדת ב"ד. ושוב הותווכו ביניהם היורשים עם דוד הנז' שימכור להם דוד בעצמו שלא להצטרך להוצאות ההכרזה והורדה. ובלבד שאחר שיזכו היורשים יעשו לו הטבה לפדות כ"ז שירצה. ובכן הע"ע בקש"מ בדל"ב דוד ן' שלוש הנז'. והה"ג שבעד סך מאה של המשכו' הנ"ב ובעד סך ל"ו מתקא' של החוב הנז' ובעד סך י"ד מתקאלים מהחוב האחר. דבצי"ה הו"ל סך ק"ן מתקאלים. בעד הכל גמר ומכר ליתו' שמואל הנז' הבית הנ"ל מכי' גמו' מת"ד ועד רור"ק עם כל הנאו' ותשמי' והאלרו"ף והחניות הפתוחים ממנו למבוי וחלקה בחצר וב"ש ובמ"ח וב"ה. והגרת מים שו"ן. ולא שייר לעו"ז ולעו"ז ב"ך בבית ובהאלרו"פ והחניות הנז' שוש"ז ועל המוכר לסלק כעו"ט ומלגלג ב"ב ושאינו ב"ב מעל מכר זה ומעל מקצתו ס"ג לאח' בהונו ואונו. ומעתה ילכו היורשים ויחזיקו במקחם לדור ולהשכיר וכו'. וכך א"ל זילו וכו'. ואנא בס"ד וכו'". וצביאו הלוקחים וכו' ואחר שנחלט המכר בקש"מ בדל"ב אפוט' היתו' קטנים הוא כההרי"ע טו' והר' יעקב בר שמואל הנז' והה"ג שכ"ז שיביא להם המוכר עצמו דמי המקח הנז' שהוא סך ק"ן מתקאלים מעתה ח"ע להחזיר לו המכר באין אומר. ונ"ה בקש"מ