שופריה דיעקב חלק ב רטז

סימן ל"א. שאלה מעי"ת תיטוואן יע"א שני שותפים בבה"ך שרצו להפריד חבילת שותפותם ולעשות כ"א מהם בה"כ בפ"ע אם יכולין הש"ץ שבעיר לעכב על ידם באומרם שהם מסיגי גבול. והשות' הנז' טוענים שכיון שי"ל קהל והם מתרצים להחילק באופן שאינם צריכים לשו"א בעולם. וגם י"ל ס"ת וספסלים וכל טכסיסי הבה"ך מה מקום להשגת גבול בנדון כזה. על הכל יבא דבר המלך ודתו כדת מה לעשות: תשובה. אם אין כללות הקהל והבדי"ץ שבעיר מקפידין מלהוסיף בה"ך חדשה. אלא שבעלי כנסיות שבעיר הם המערערין שלא להוסיף מפני שמגיעם חסרון ברבות הבתי כנסיות שיברחו מאצלם מבתי כנסיותיהם לכנסת חדשה. כי יצר להם המקום שהיו בו. או כדי שיושיבום בראש וכיוצא בזה. וממילא מתמעטת הנאתם. בזה נר' שאין יכולין בעלי כנסיות לעכב. ודמי לההיא דסי' קנ"ו ס"ה בשהיה א' מבני המבוי אומן או שהיה שם מרחץ או חנות או ריחיים ובא חבירו ועשה מרחץ אחר או טחון אחרת כנגדו אינו יכול למונעו ולומר לו אתה פוסק לחיי ואפי' היה מבני מבוי אחר וכו' ע"ש. ומיהו מהא דיו"ד סי' רמ"ה סכ"ב במלמד תינוקות שבא חבירו ופתח בית ללמד תינוקות בצדו כדי שיבואו לו תינוקות אחרים. או כדי שיבואו התינוקות שאצל זה אין יכול למחות בידו שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. ובהג"ה רב היושב בעיר וכו' ע"ש. אין ראיה לנד"ז דהתם קנאת סופרים תרבה חכמה. אבל בנד"ז נר' שאדרבא נמשך מזה קטיגורייא בין ת"ח וחילול השם זה מושך אצלו וזה מושך אצלו דמה"ט נהגו בכל ערי המערב לתקן שלא להוסיף שום בית הכנסת בלתי רשות הצבור. אבל כ"ז אם הצבור מקפידין. אבל בעלי הכנסיות לבדם אין יכולים לעכב משום דפסקי לחיותייהו וכמ"ש: ומהא דכתב הרב מג"א זלה"ה בא"ח סי' קנ"ד סקכ"ג וז"ל. ומדברי הרא"ם נר' דס"ל דאם הבה"כ מכילה אותם אסורים ליפרד. וכ"ך במשפטי שמואל סי' מ"א עכ"ל. וטעמו נר' דכל שהם רבים בני הכנסת זהו הודו והדרו יתברך. וכמ"ש הכתוב ברב עם הדרת מלך ואומר הן אל כביר לא ימאס. אין להביא ראיה לנד"ז לאסור להצבור עצמן שבבה"כ ליפרד. די"ל דהתם מיירי בבה"ך של צבור. אבל בה"ך של יחיד שיש בה ב' שותפין ולא איתדר להו לישב יחד. וכדי לשפת שלם רוצים הקהל ליחלק ולילך מקצתן אחר זה ומקצתן אחר זה. איפשר דמצוה עבדי: באופן שמצד הצבור של בית הכנסת אין איסור ליפרד. וגם מצד הש"ץ שבעיר אין יכולים לעכב משום דפסקי לחיותייהו. אך הבדי"ץ והקהל יכולים לעכב אם רואין שהוא צורך שעה. זהו הנלע"ד בזה. וצויי"מ. אכי"ר. יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן ל"ב. שאלה מעי"ת פאס יע"א.: שאלה אחת שאילנא מקמיה דמר בענין רו"ש לוי ויהודה וגד ואשר שהם שות' בכמה קרקעות. ויהי בעת מות ראובן נמ"ך בפנקסו הרגיל לכתוב בו כל ענייניו וז"ל. אני יש לי בחצר פ' טו"ב חלקים. וש' י"ב וכו' וכן שאר השות' פ' יש לו כו"ך ופ' כו"ך בענין שדק' לכתוב כמה יש לכ"א מהם בגוף הקרקעות. וכמה עולה לכל א' בשכי' הכל בדקדוק עצום. ועפי"ז חלקנו להם הקרקעות אחר מות ראובן. ולעת עתה נמצא כתוב שטר פשרה שבו נתפשרו השות' לחלוק הקרקעות ותוכו רצוף שראובן יש לו בקרקעות ח"י חלקים ושמעון י"א חלקים. ועל ידי זה קמו יורשי ראובן. וערערו ליטול י"ח חלקים. ושמעון לא יטול כ"א י"א חלקים כנז' בשטר הפשרה. ושמעון משיב דברים נכוחים באומרו שהודאת ראובן בכתב ידו בפנקסו כמאה עדים. ומה שכתוב בשטר הפשרה ג"כ הוא אמת והט' לפי שראובן הנז' הי"ל דין ודברים על ירושה א' עם השות' ונתפשרו עמו. אך שמעון הנז' מחמת שהיה יודע שהדין עמו לפי שכל חכמי המערב חתמו לזכותו הקדים רפואה למכתו וג"ד על הפשרה הנז'. באופן שכפי הדין יתרבה חלקו ויתמעט חלק ראובן וכמ"ש בפנקס. וטען שאחר הפשרה הראה ג"ד שלו לראובן והודה ראובן ולא בוש והודה על האמת וכתב בפי' שאין לו כ"א טו"ב חלקים ולשמעון י"ב. וכאשר עמדנו על דקדוק החשבון נמצאו הדברים מכוונים על נכון שכאשר תסיר הירושה שעליה עשו הפשרה תמצא כפ"ה שלא יעלה לראובן כ"א טו"ב חלקים ולשמעון י"ב חלקים ושאר השות' שלא ג"ד עלה חשבונם על נכון כמ"ש בפשרה. באופן שהדברים מוכיחים כדברי שמעון. לדבר הזה ישיב כת"ר תשובה שלימה מהו הדין אם זכה שמעון או לא ושכמ"ה: רפאל אהרן מונסונייגו נר"ו תשובה אחר עתרת החיים והשלום באתי להשיב מפני הכבוד במאי דבדיק לן מר בענין רו"ש וכו' כנ"ל. והנלע"ד להשיב שאחר שלא נודע אם הפנקס קדם לפשרה או הפשרה קדמה לפנקס וגם לא נודע כיצד היו מחזיקים בשנים האחרונות עד יום מות ראובן הרי שטר הפשרה והפנקס כמאן דליתנהו דמו. ואין לסמוך על שום א' מהם וכאלו טוענין בע"פ. ואלו ראובן קיים ובא לדון עם שמעון על החלק הזה. זה אומר שלי וזה אומר שלי ואין ראיה לא לזה ולא לזה. נר' שהיה דינם כההיא דסי' קמ"ו סכ"ב דכל דאלים גבר ע"ש. וכן אם כשמת ראובן מיד נמצאו שטר הפשרה והפנקס ונראו לפני ב"ד וטענו היורשים או הב"ד בעד היורשים. שאולי הפנקס קדם לפשרה ואולי כך היו מחזיקים בחיי ראובן כדברי שטר הפשרה. ושמעון טוען שטר הפשרה קדם ואחריו הפנקס ומעולם לא החזיק ראובן בחלק הזה. ואני הוא שהייתי מחזיק בו. נר' שהיה דין היורשים עם שמעון ג"כ כמו שהיה הדין בין שמעון וראובן. ויותר נר' לו' שכיון ששמעון טוען ברי והיורשים שמא. ברי ושמא ברי עדיף ולדברי שמעון שומעין אחר שיקבל חרם שכדבריו. כן הוא.