שופריה דיעקב חלק ב רטו

שנפרץ מאליו בודאי אין לו חזקה ועל המעכב להביא ראיה שנפתח במתכוין. וכדין המחזיק בנזק שאין לו חזקה וטוען שקנה מיד הניזק כמ"ש סי' קנ"ה סמ"ד ובסמ"ע ע"ש. וז"ל הרשב"א חלון העשוי לאורה אין לו שיעור וכו' ובין יש לו פצימין או אין לו. כל שניכר לב"ד שנפתח לאורה יש לו חזקה ודברים אלו ניתנין לראיית ב"ד לפי שיש חלון שאכלתו מלחת. ויש שנעשה מחמת הבנין כחורין הללו שמניחין בכותלים בשעת הבנין להניח שם ראשי הקורות לתקן עליהם מעמד לרגל הבונים. ואלו וכיוצא בהם אין להם חזקה וניכרין וידועים הם. סוף דבר כל כיוצא בזה ניתן לראיית ב"ד בכל מקום ומקום לפי מה שהם רואין עפ"י בנייני המדינה וב"ד ירא ה' יצא את כולם עכ"ל. וכן לענין איזה חלון עשוי לאורה כתב וז"ל רש"י פי' כגון שהוא. ע"כ נמ"ך. חבל על דאבדין יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל הלכות חלוקת שותפים בקרקע סימן ל'. יוסף אדרעי המומר רצה לחלוק קרקעות שהניח לו אביו עם הלמנתו ושאר יורשיו. והיו עליו חובות ומשכונות של ב"ב שהיה ממשכן סתם חלק שיש לו בקרקע אביו. והן עתה שרצה לברר חלקו בקרקעות אביו וחוששין שותפיו בקרקע שמא אחר שיבררו חלקם בקרקע וחלקו ימכור אותו למי שירצה לקנותו שאינם ב"ב ויחזרו בע"ח שלו על קרקע שנטלו הם לומר מאן פלג לך. ולזה אנחנו אומרים שאחר שיטול חלקו לפי ברירתו בגורל אין לבע"ח שלו דין ודברים על קרקע שנטלו הם. שכיון שברר חלקו כל החובות והמשכונות יחולו על חלקו. וחלוקתו עם שותפיו תועיל להציל חלקם שנטלו. כי הבע"ח אין להם על הקרקע כ"א שעבוד בעלמא. וגוף הקרקע שלו לחלוק ולמכור ולעשות בו מה שירצה וחלוקתו שחלק כאלו חלקו בע"ח שלו ולא נשאר לבע"ח שום דו"ד על חלקם שיטלו הם וכל זה פשוט א"ץ לראיה. והלכה רווחת דקי"ל דבע"ח מכאן ולהבא גובה ואין לו זכות בקרקע כ"א אחר שיגבוהו ב"ד וא"כ חלוקתו קיימת עליו ועל בע"ח שלו וזה פשוט ולראיה ביד היורשים והאלמנה ח"פ באב תחפץ לפרט קטן. והשו"ב וקיים: רפאל בירדוגו סיט"א הדין דין אמת וע"ע בסי' קע"ג ס"ב ועיין רשב"ם בפ' בית כור דק"ו ע"ב דגורל מהני כאורים ותומים אפי' היכא דלא גמרי ומקנו. ועיין הלח"מ בפ"ב מהלכות שכנים דין י"א. ואולם נר' ברור דדוקא בשאר בע"ח של יוסף הנז' שלא שעבד או משכן להם קרקע פ' בפירוש הוא דפקע שעבודם מעל האלמנה ושאר יורשים אחר חלוקתם. אבל אם שעבד או משכן קרקע זה בפי' ודאי דלא פקע מיניה שעבודם אפי' לאחר חלוקתם אפי' עלה לחלק האלמנה ושאר היורשים. וזה פשוט. ולראיה ח"פ מכנאסא יע"א. באב הנז'. וקיים: פתחיה בירדוגו סיט"א מעולם לא משכן בידם קרקע פ' רק כל חו"ז שיש לו דאיך ימשכן קרקע פ' ואין לו בו כ"א חלק מה. ואם ימשכן הו"ל גזל ומשכן שאין במעשיו כלום. ומעכשיו בטלים מעשיו. ואין להם לחזור עליהם כי אם על חלקו שעלה לו בגורלו דוקא: רפאל בירדוגו סיט"א פס"ד זה איני יודע על מה אדניו הטבעו. ובתחלה אומר שידוע הוא שאחין שחלקו כלקוחות הן. שכל אחד מוכר לחבירו מה שנוגע לו בחלק חבירו ואין חבירו וכו'. וא"כ אם היו שלושה אחין וירשו חצר שיש בה שלשה בתים שעולה לכל אחד שליש בכל בית ואם א' מהאחין קודם שחלקו לוה מאחרים ושעבד בידם כל חו"ז שיש לו בחצר הנז' הרי כאלו פירש ששעבד להם שליש בכל בית. אחר שהם ג' אחין והחצר יש בה ג' בתים והגע עצמך שהלך הלוה הנז' ומכר שליש בית א' לזולת הרי בע"ח שלו שקדם למכר טורפה ממנו. אחר שכבר משועבד בידו. וא"כ אחר שיחלוקו ג"כ בגורל ויעלה ללוה הנז' בית א' מהג' ה"ה מוכר לאחיו ב' שלישים שיש לו בב' בתים האחרים ולמה לא יטרפם בע"ח שלו שקדם ושעבדם לו קודם החלוקה מהאחין. כמו אם מכרן לזולת. שאעפ"י שעלתה לו בית א' שלימה יאמרו הבע"ח אין אנו רוצים כ"א מה ששעבד בידינו שליש בכל בית. כי איפשר שיקרה מקרה ותפול בית א' נחזור על האחרים. אבל עכשיו אם תפול בית שעלתה בגורלו אנו מפסידין כל החוב ובלא"ה אפילו בלא טענה מאין הרגלים לכוף לבע"ח לחזור שעבודו על מקום שלא שעבד לו מתחלה. והגע עצמך בנד"ז אם ילך המומר וימכור הבית שעלתה לו לגוים יפסידו בע"ח. וזה דבר הנראה לענים שכל כוונתו לכך שיברר דבר מסוים כדי שימצא מי שיקנה אותו. ומטעם זה לבד יכולים בע"ח לעכב החלוקה. ולכן נר' פשוט שאינו רשאי לחלוק ולברר חלקו עד שירצו בע"ח שלו ויסכימו בק"ש על החלוקה. וזה לדעתי א"ץ שום ראיה. כי הסברה נותנת כך. ולראיה ח"פ וקים: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותאל ז"ל אחר כך שמעתי שהמומר תבע היורשים לפני עש"ג וזכה בדיניהם לברר חלקו. וא"כ אונס זה הוא ליורשים. אבל בע"ח שהיו קדומים קודם החלוקה עדיין ידם נטויה על כל מקום שהיה משועבד בידם מתחלה וככחם אז כחם עתה. וזה פשוט למי שיודה על האמת: אמת שהחלוקה ע"י ערכאות אינה חלוקה. אבל החלוקא בדיני ישראל דוחה כל הבע"ח. ולא יהי שהבע"ח הם בעלים עמם עצמם הם חולקים. והרי סופרי ישראל חולקים. וכשם שחלוקה מועלת לגבי הבעלים כן תועיל לגבי בע"ח שאין להם אלא שעבוד דוקא וזה פשוט מאד מאחר שהחלוקה בדין והיא ע"י סופרים הבקיאים ממילא לדחו כל הבע"ח דלא עדיף מהבעלים וקיים: רפאל בירדוגו סיט"א