שופריה דיעקב חלק ב ריד

על בני החצר ובפרט לנשים ולקטנים המצויין בחצר ובבתים ובעליות ובפתח החצר לשלוח פתיהן ולפני הבאר לשאוב ולרחוץ. ובאכסדרא לבשל ולכבס. ונגוב בגדים ששוטחים בני החצר באויר החצר ובעליות ובגגות וכלי תשמיש המצויים באמצעה של חצר ובב"ש ואכסדרא ולפני הבאר וב"ה וחפצים שעל הקטנים המצויים בפתח החצר ובמבוי. שכל בעלי עסק זה הם גוים תקיפים. ועבדי השררה. ותמיד הם משוגעים ומבולבלים מזה ושכורים מראש ומתירוש שנכנסים לחצר ולבתי החצר העשויה לזה ושואלים לחם או לפתן וגחלת להבעיר ולשאוף. וגונבים וחוטפים ואין אומר השב: באופן שכל הדר בחצר שיש בה עסק זה או אפי' במבוי שיש בו מקום לזה הרי הוא כדר במקום גדודי חיה ולסטים. וזה אפי' אין המקום כ"א לאוצר ואין בעל האוצר יושב בו בקביעות למכור שאפי' כן נרדף המקום ובעליו בפרט בזמן שאין הסחורה הזאת מצויה ג"כ למכור בשוק. וכ"ש אם הוא יושב בקביעות למכור שהוא היזק קבוע שכל השכינים מסוכנים בנפשם ממכות חרב אשר ביד המשועגים לבאים לקנות כי יריבון זה עם זה או עם בעל האוצר. ולכן תבעו כל בני החצר שוה"ד שלא יביא הנזק לתוך חצירם. ונענו מן הדין שהדין עמהם. ואפי' בני המבוי יכולים לעכב דלא גרע מחייט ובורסי שקי"ל דכופין בני מבוי זא"ז שלא להושיבו ביניהם. סי' קנ"ו ס"ה. ואעפ"י שטען מסעוד הנז' שיכתבו עליו שלא לישב למכור שם כלל לא דרך עראי ולא דרך קבע ולא יביא גוים לשם כלל. טענו בני החצר לא בעינא למיקם בדינא ודיינא כל זמן שיעלה בדעתך למכור ולהביא. והגם שמאליהם הם באים לחפש איה מקומו בזמן שאינו מצוי כ"ך: אלא שאחר שנפסק הדין ביניהם כך הלכו ונתפשרו ונתרצו ביניהם. הן היום עמד א' מבעלי החצר מוכר את ביתו לאלעזר טובי ואלעזר רוצה לערער על מסעוד הנז' מלהכניס לחצר כיף הנז' ולאוצרו בעליתו מהטעמים הנז'. ושאל אם יוכל בשכבר נתן לו רשות המוכר לו קודם שמכר עפ"י התנאי שהתנה עמו מסעוד הנז' שבעת שיערער עליו היא קנויה לו בסך קצוב ונומיתי לו שהדין עמו לשיוכל לעכב שלא נתן לו רשות המוכר לו אלא כל זמן שהבית בידו והוא שכן בחצר לשלא יוכל לעכב כל עוד שהוא שומר התנאים ושאם לא שמר שרשאי לכופו לקנות ממנו את ביתו בסך קצוב אבל בזמן שתצא מידו ואין לו פה לעכב וגם אין לו בית לשיוכל לכופו אם לא שמר התנאים שיקנה ממנו בטלה נתינת הרשות וכאלו לא היתה ופנים חדשות באו לכאן. ואפי' קנו מידו שלא יוכל לעכב יכול הוא אלעזר לעכב. ואפי' המוכר עצמו שחזר ושכר מאלעזר יכול הוא לחזור ולעכב בכח אלעזר שהשכיר לו שלא נתן לו רשות אלא בזמן שהוא יכול לעכב מצד עצמו ושאם לא שמר התנאים שיכול לכופו לקנות את ביתו. ועכשיו שאינו בא אלא בכח אלעזר המשכיר לו שלא קיבל כלום. ואם יתן את כל הון ביתו בוז יבוזו לו יכול הוא לחזור ולעכב. ועוד נר' דבלא כ"ז יכול הוא המוכר ושאר בני החצר לחזור ולעכב כ"ע שלא החזיק בהכנסת לכיף וכו' אעפ"י שקנו מידם שלא יוכלו לעכב. דקנין דברים הוא. שאין זה דומה לקנין שקונין על מחילת נזיקין אחר שעשה המזיק דבר המזיק וכמ"ש בסי' קנ"ה סל"ו. דשא"ה שאחר שעשה המזיק מה שעשה קנו מהניזק ומחל. שמשקנו מידו אחר מעשה הרי זכה והחזיק המזיק במה שעשה. משא"כ הכא שקודם מעשה קנו מידם שלא יוכלו לעכב. עליו בדבר המזיקם. שאין זה אלא קנין דברים ולא זכה המזיק בכלום. זהו הנלע"ד בזה: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן כ"ט. שאלה מעי"ת תפילאת יע"א. בדין חלון קטן הפתוח בכותל שבין שני חצירות וגוף הכותל משותף בין בעלי החצירות. ואין לו פצימין ולא מלבן וצורת פתח. ועתה רצה אחד מבעלי החצירות להגביה קרקע חצירו. ועי"כ נסתם החלון ושכנגדו טוען שהוא פתחו להאיר לחצירו וראה חבירו ושתק והרי החזיק. והרוצה לסתום אומר מי יאמר שכן היה ואולי מאליו נפרץ ע"י שנתמסמס ונהרס. ואת"ל שאתה פתחת. מי יאמר שלאורה פתחת. ואפילו יתברר שלאורה פתחת אני לוקח מיתומות ואני אומר שבקטנותם קודם שגדלו פתחת ואין מחזיקין בנכסי קטן. ועוד שאנו שותפין ושותפין אין להם חזקה זע"ז. זהו תורף שאלתך וטענת ב' הכתות. וכתבת לדעתך שהדין עם הרוצה לסתום מצד שאין לחלון מלבן ולא צורת פתח דכתב מר"ן דאין לו חזקה ועוד שאין בחלון זה שום א' מהדברים שנאמרו בפ' חלון העשוי לאורה. ועוד מצד שהיתו' קטנות. ועוד שהם שותפין ואין להם חזקה זע"ז. ושכנגדך אומר שהדין עם המונע מלבנות שבמקומכם אין חלונותיהם ע"י מלבן וצורת פתח. וכיון שאין בירור כיצד נפתח החלון ישאר כמות שהוא ואין יכול זה לבנות ולסתור: ועל זה אני אומר דודאי דין חלון בכותל המשותף בין שני חצירות. וטוען אחד שהחזיק בו לצרכו וחבירו רוצה לסתור ולבנות כנגדו. כדין חלון שבכותל של א' הפתוח לחצר חבירו דלגבי היזק יש חזקה לזה הנהנה ולא שייך בזה דין שותפין אין להם חזקה זה על זה וכן מתבאר מדברי ה"ה פ"ב דשכנים אהא דכופין בני החצר לעשות מחיצה מפני היזק ראיה ואפי' עמדו כמה שנים בלא מחיצה אין חזקה להיזק ראיה. וכתב ה"ה שדעת רבינו דבחצר דוקא דאין חזקה משום דלא עבוד מעשה וממילא הם מזיקין זא"ז ולפיכך אין להם חזקה בעמידתן כך אפי' עמדו כך ג"ש או יותר. אבל אם עשו מעשה כגון פותח חלון לחצר חבירו יש לו חזקה ע"ך מבואר מדבריו דאם עשו מעשה בכותל המשותף שפתח בו אחד חלון לצרכו הוי כפותח בכותלו ומכי ראה חבירו ושתק מחל ועלתה לזה חזקה. והכי מסתבר וק"ו הוא לענ"ד שאם בפותח בכותלו אמרו דמכי ראה חבירו ושתק החזיק ק"ו לפותח בכותל של שניהם וזה פשוט. אבל העיקר בזה דכיון דאין לחלון זה פצימין ולא מלבן ולא צורת פתח אין לו חזקה לדעת הנמק"י שהביא בב"י והביא לו הרב"י ראיה מהתוס' ופסקה בש"ע סי' קנ"ד סי"א. הגם שכתב בב"י שאין נר' כן מדברי הרמב"ם. ע"ש. ואפילו לדברי הרשב"א ז"ל שם שתלה הדבר בראות ב"ד לפי בנייני המדינה אם אין הדבר ניכר לב"ד שנפתח במתכוין ואיכא לספוקי