שופריה דיעקב חלק ב ריב

היה הענין בגדלותן מצד שהיו יתומות בתולות צנועות צפונות בירכתי ביתן וסמוכות אצל אמן לא ידעו לצאת ולבא. ואיפשר שלא ידעו כלל ממעשה שמעון. ואף אם ידעו לאו דינא גמירי שיוכלו לעכב. ובפרט בזה שהוא פותח לרה"ר. ואף אם ידעו שיכולות לעכב. אינן יודעות שיש להן למחות ושאם לא ימחו מיד שיפסידו זכותן ובפרט שהוא מחלוקת הפוס' ורבים אומרים שאין חזקה להיזק ראיה לעולם. וכמו שנתבאר לעיל ואף אם ידעו כן סומכות על אמן לערער מעין מ"ש בא"א דסומכת על בעלה למחות והני עדיפי שאין דרכה של בתולה להיות יצאנית ולעמוד בב"ד לערער והכא תרגימו כל כבודה בת מלך פנימה. ועד כאן לא אמר הגאון בתשו' שהביא הטור בס"ס קנ"ד והזכירה השואל בפנים דלא מהמנינן ליה שלא ידע למחות. וגם דמחילה כי האי דלה מוכחא מילתא דבטעות היתה הוי מחילה. אלא בכגון נדון דידיה דאיכא למימר דשפיר ידע ומחל דניחא ליה לקיים קרא דתחת אבותיך יהיו בניך וכמ"ש הט"ז ע"ש. א"נ דבמילתא זוטרתי כי הך דהעברת מים על חלקו מאן לימא לן דאם היה יודע לא הוה מחיל לגבי אחיו. וכמ"ש בפרישה ע"ש. וגם דדין זה באחין שחלקו אין להם דרך זע"ז ולא אמת המים זע"ז הוא תלמוד ערוך ואין בו מחלוקת ומעשים בכל יום. ומסתמא ודאי ידע ולא מהימן לומר שלא ידע הדין שיכול לעכב. וכמ"ש הב"ח ע"ש. אבל בנד"ז שעיקר הדין הוא תלוי במחלוקת הפוס'. ורוב הפוס' סוברים שאפי' החזיק כמה שנים אין לו חזקה. ובכל עת וזמן יוכל למחות. ולאידך גיסא נמי עיקר הדין שיוכלו לעכב על שמעון מלפתוח חלונות לרה"ר הוא דין זר ורחוק מאד משכל המשכילים וכ"ש משכל הנשים. וכ"ש משכל יתומות שוממות. ומוכחא מילתא טובא דבטעות שתקו ולא מיחו אם שלא ידעו כלל ממעשה שמעון אפי' הן גדולות. ואם שלא ידעו שיוכלו לעכב. ואם שלא ידעו שיוכלו למחות. ושאם לא ימחו שיפסידו זכותן. ואם שרשותן ביד אמן ומתביישות לצאת ולעמוד בב"ד וסומכות על אמן לערער. וגם דלאו מילתא זוטרתי היא וגם שאינם אחים. מכל זה נלע"ד דבכ"י הא מודה הגאון וכולהו רבוותא שקיימו דבריו לדברי מר"ן בבד"ה דשפיר מהמנינן להו שלא ידעו ושבטעות שתקו. ומחילה בטעות היא והדרא. שלא קיימו האחרונים הנז' דברי הגאון ודחו דברי מר"ן בבד"ה אלא בנדון דידיה שיש מקום להעמיד דבריו לכל מר כדאית ליה וכמ"ש. ולא בכגון נד"ז: באופן שמכל צד נראה דלגבי הבנות מיהא עדיין זכותן קיימת לערער על שמעון להרחיק חלונותיו מכנגדן שלא יזיקם בהיזק ראיה. וגם הם ירחיקו מכנגדו החלונות שרוצים לפתוח כעת ואף אותם שנישאו ונסתלקו. הזוכה בחלקן אמן או זולתה יכולין לערער מכחן וכמש"ל. זהו הנלע"ד בזה דרך משו"מ להלכה ולא למעשה עד עומדם לפני ב"ד שבעירם. כי לע"ע לא ידענו מי בעל דברים השואל בענין הנז'. ובאיזה מקום היה המעשה. אלא לפי שראינו לחכמים הנ"ב פתחו יד בתשובה כתבנו גם אנחנו דעתינו ע"פ דבריהם להפצרת השואל. ואחר שיגיעו כל אלה הדברים לחכמי העיר אשר שם מקום התובע והנתבע המה יעמדו למשפט ויחקרון מלין ויפסקו ביניהם כפי טענותיהם כאשר יורום מן השמים. הכ"ד הח"פ מקנאסא יע"א באב רחמן מגן לפמ"ה וקיים: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן כ"ז. שאלה כותל שבין ב' חצירות. וכל א' מעמיס עליו קורות ביתו ולאחר זמן בנה א' מבעלי החצירות עלייה ע"ג ביתו בכותל רחב עפ"י רוחב כל הכותל של שניהם ולא מיחה בו חבירו. ולאחר זמן נסדק הכותל הישן עם החדש. ועמד חבירו וטען שמפני הכובד נסדק ורוצה שיסתור חבירו כל הבנין ולשלם לו היזיקו במה שנפסד הכותל ונסדק. ושלא לחזור ולבנות כ"א ע"ג חצי הכותל שהוא שלו אם יוכל לסבול. ואם לא יוכל לא יבנה אפי' על חלקו. והבונה טוען שלא מחמת כן נסדק אלא מחמת שנתרועע הכותל הסמוך לו והוצרכו לסותרו ולחדשו. מכח כן נתנדנד הכותל שביניהם ונסדק. ולא הזיקו בבניינו על גבו כלום כי הכותל שביניהם רחב ויכול לסבול כובד בניינו ויד שנינו שוה בו. וכל א' יכול לבנות ע"פ כולו: תשובה. כתב הרב"י בסי' קנ"ז בשם הרא"ש וז"ל. יראה דהא דקתני מתני' פ"ק דבתרא כותל חצר שנפל מד"א ולמעלה אין מחייבין אותו לבנותו אין לפרש חיובא הוא דלא מחייבינן ליה. אבל יכול הוא לבנותו בע"ך. דהא ליתא שהרי אויר שע"ג הכותל חציו של חבירו ואינו יכול למעט אוירו לפי שיכול לו' אני רוצה להשתמש על חצי הכותל שהוא שלי או היום או מחר אבנהו ואסמוך הקורות על הכותל ואעשה מחיצה דקה של נסרים ואעמידנה על חצי הכותל שהוא שלי. אלא ה"ק אם שתק ולא מיחה אין מחייבין אותו דל"ח כיון ששתק והניחו לבנות ולמעט אוירו ודאי ניחא ליה ודעתו לסמוך עליו כותל אחר וליתן עליו תקרה. קמ"ל דאין מחייבין אותו עד שיסמוך לו כותל אחר משום דכ"ע לאו דינא גמירי ולא היה יודע שיכול למחות בידו כיון שתחתית הכותל משועבד לשניהם. ע"כ. ועוד כתב הרב"י וז"ל והגהות בפ"ח מה' שכנים כתבו בשם הר' יונה כדברי הרא"ש שיכול לעכב עליו מלהגביהו יותר מד' אמות לפי שאין הכותל הגבוה מתקיים כך כמו הנמוך. ואם נהגו השות' להגביה למעלה כ"ז שירצו אין מעכבין. הכל כמנהג המדינה. ויש מהגאונים שכתבו שיכול השותף להגביה ולבנות כותל ומשלם לחבירו כפי מה שכותלו נפחת מפני כובדו שמכביד עליו כדאמרי' פ' הבית והעליה כמה מפסדת בית לעלייה תלתא. עכ"ל. ורבינו ירוחם בנד"ז כתב כדברי הרא"ש. וכתב עוד וכן כופהו לסתור מה שבנה למעלה מד"א וכו'. עכ"ל הרב"י: מבואר מזה דלדעת הרא"ש ז"ל לכתחי' יכול לעכב עליו מלבנות ע"פ כולו מטעם מיעוט האויר ולא מחמת שאין רצונו לבנות על שלו שחציו שלו שמטענה זו אינו יכול לעכב. כיון שתחתיתו משועבד לשניהם. גם מחמת ריעוע הכותל מפני הכובד אין יכול לעכב שהרי הוא אומר אשלם לך מה שנפחת וכמ"ש הגאונים. ונ"מ במקום שאין טענת מיעוט האויר טענה. וכגון בנד"ז שהוא כותל שבין ב' חצירות ואין