שופריה דיעקב חלק ב רו

שכבר היו לו לשמעון פתוחות סברה דכבר החזיק ולא מצייא מיעכבא. דפשיטא דאפילו לא יהיו החלונות של לוי פתוחות כי אם היתומה הנז' רוצה לעכב על שמעון שיסתום חלונותיו הנ"ל הדי"ן ששומעין לה. זהו הנלע"ד. וצוי"מ וימ"ן. וס"ל נמ"ך תשו' חו"ר צפרו ישצ"ו וז"ן: לכאורה היה נראה להביא ראיה לזה ממה שכתב הרשב"א הביאו הב"י בסי' קמ"ז מחודשים א' וז"ל ועוד שטענה יפה היא מה שטענה שלא הבינה בכך ולא שמעה. דאנן סהדי שאין כלה מרגשת במה שכתוב בכתובתה בכיוצא בדברים אלו סומכת היא בכך על אחרים ע"כ. אלא שיד הדוחה נטויה לדחות. אך אמנה בנד"ז שפתח שמעון חלונותיו נגד חלונות אלמנת ראובן פשיטא דלא מהנייא חזקתו אעפ"י שידעה אל' ראובן ושתקה ואפי' היה מחזיק בפני ראובן עצמו כיון שפתח חכ"ח כמו שבא בשאלה. ואעפ"י שכתב מר"ן בחומ"ש סי' קמ"ב ס"ג וז"ל אם ראובן פתח חלון לחצר שמעון בפניו י"א דלא הוי חזקה אפי' סייעו בפתיחתה. ולהרמב"ם כיון שידע הניזק בפתיחת החלון ולא מיחה בידו אינו יכול לחזור ולערער עכ"ל. הרי שהביא הרמב"ם באחרונה דיש חזקה להיזק ראיה ובסי' קנ"ד ס"ז סתם כסברת הרמב"ם בלי שום חולק. מ"מ הני מילי חלון לחצר. אבל חכ"ח לא מהני חזקה. וכמ"ש מר"ן בסי' קנ"ד ס"ג וז"ל לא יפתח אדם חלון לחצר חבירו ואפי' א' מהשותפין בחצר שבקש לפתוח לו חלון בתוך ביתו לחצר. מעכב עליו שות' מפני שמסתכל בו ממנו. ואם פתח יסתום. ואם נתנו לו רשות לפתוח חלון או פתח רשאי. והוא שלא יפתח פתח כנגד פתח או חכ"ח ע"כ. וסיים מור"ם ובפתח כנגד פתח לא מהני חזקה וה"ה חלון כנגד חלון וי"א בחכ"ח מהני ע"כ הרי דבסברת מר"ן לא מהני רשות אלא בחלון לחצר. אבל בחכ"ח לא מהני רשות וכמו שסיים מור"ם וסתם דה"ה בחלון נגד חלון לא מהני חזקה. ואעפ"י שכתב די"א דבחכ"ח מהני חזקה אין לנו אלא דברי מר"ן ומור"ם דאפי' בחכ"ח לא מהני חזקה. ואפי' אם היה מחלוקת שקול לא מצי המזיק לומר קים לי כי"א דבחכ"ח מהני חזקה דהא נפל מחלוקת בין הפוס' מי הוא המוחזק. המזיק או הניזק וכמו שהאריך בזה הרב כנה"ג בסי' קנ"ג הגה"ט אות כ"א וסיים ולענין הלכה בכל מקום דאיכא פלוגתא דרבוותא מי הוי מוחזק המזיק או הניזק אין לו' בזה קי"ל כיון דבהא פליגי ואית לן למיזל בתר רובא. וכמ"ש בכללי הקי"ל בסי' כ"ה בהגב"י אות מ'. עכ"ל. והנה בחלון נגד חלון דלא מהני חזקה נרשם בסמ"ע הרמב"ם והרשב"א. ועל ס' הי"א נרשם הרמ"ה. הרי דרובא סברי דלא מהני חזקה בחכ"ח. וכתב הכנה"ג בסי' קנ"ד הגה"ט אות י"ט וז"ל אמר המאסף נר' דבהרחקת משהו אפילו חכ"ח יכול לפתוח. אבל מהריב"ל ז"ל בח"א סי' כ"ה כתב דדוקא בפתכ"פ מהני הרחקת משהו. אבל בחכ"ח לא מהני הרחקת משהו. אלא שירחיק ממנו עד שלא יוכל לראות בתוך ביתו כלל. וכתב שכן דעת הרמב"ן והרשב"א וה"ה והר"ן עכ"ל. ומ"ש מר"ן שם אלא ירחיק משהו היינו בחצר השות'. אבל אם הוא לחצר אחרת שנתנו לו רשות לפתוח פתח או חלון צריך להרחיק מכנגד פתחו או חלונו של חבירו עד שלא יוכל לראות בו כלל כמפורש שם. באופן דדעת הרמב"ן והרשב"א ומר"ן ומור"ם דאפי' בחכ"ח לא מהני חזקה. וכתב הסמ"ע שם הטעם משום דבאיסור עשוי כמו שדרשו רז"ל ע"פ וירא את יש' שוכן לשבטיו שלא היו פתחיהן מכוונים זה כנגד זה. ומה"ט נר' דאפי' כשיש עדים שמחל לו או שנתן לו שטר וקנין ע"ז לא מהני כיון דיש איסור בדבר וכו' עכ"ל: עלה בידינו ששמעון זה שפתח חלונותיו כנגד חלונות אל' ראובן חייב לסותמן או להרחיק עד שלא יוכל לראות בו כלל. כיון שהחלונות הם מחצר לחצר. ולראיה ח"פ בסיון התקצ"ג ליצירה. וקיים: יהושע ישי עולייל ס"ט יהודה אלבאז ס"ט עמור אביטבול ס"ט נדרשנו לחוות דעתינו בענין הנ"ב. והנלע"ד להשיב דבבא לפתוח בעלייתו חלונות למבוי או לר"ה ויש בזה היזק ראיה לחבירו שכנגדו בצד רה"ר או בצד המבוי אמת שיכול חבירו שבצדו לעכב עליו. ל"מ אם הוא פותח כנגד חלונות חבירו ממש. אלא אפי' שלא כנגדו כל שמזיקו בהזיק ראיה יכול לעכב עליו. וכמ"ש הטור בסי' קנ"ד וז"ל לפי' בעלייה גם ברה"ר אסור לפתוח כנגד חלוני חבירו שבעלייתו. והם דברי מר"ן שם אבל פותח לרה"ר וכו' וחכ"ח אם אינן גבוהים ד"א וכו' וכתב בד"מ ומ"מ לכ"ע שמעי' מיניה דכל שמזיק לו בראייתו אסור לפתוח פתח כנגד פתח אעפ"י שרה"ר מפסקת. וה"ה אם פותח לרה"ר ויש היזק ראיה לחצר חבירו שכנגדו אסור אעפ"י שאינו פכ"פ. וכ"כ הנימוקי פ' השואל וכו' במרדכי וכו' ע"כ. והן הם דברי מור"ם בהג"ה שלישית ס"ג פתח לרה"ר ויש בו היזק ראיה לחצר שבצד רה"ר שכנגד חבירו יכול למחות בו ע"כ. ור"ל אפי' שלא כנגד פתח חבירו וחלונו כל שמזיקו בענין שאין בני רה"ר מזיקין אותו כגון שהוא גבוה יותר מד"א וכמ"ש הש"ך שם סק"ז. וכל זה ודאי מוסכם לדעת מר"ן ומור"ם. אבל במי שכבר פתח פכ"פ וחכ"ח ולא מיחה חבירו שבצדו אינו מוסכם כלל שלא עלתה לו חזקה ובפרט בחלון. ובפרט לדעת מר"ן והמעיין בטור וב"י ובד"ה עין בעין יראה דבחלון אינה אלא סברא יחידית. ואין כן דעת מר"ן ומור"ם כלל להלכה. וכמו שיתבאר הכל להלן בס"ד: ולברר הדברים היטב צריך להאריך קצת הנה במשנה פ' חזקת תני תנא חלונות שיש להם חזקה. וחלונות שאין להם חזקה. ובתרה תנן לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השות'. לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנה לחצר. ובגמ' לא מבעייא קאמר. ל"מ לחצר חבירו דלא. אלא אפי' לחצר השות' וכו' ע"ש. ותו תנן לא יפתח אדם לחצר השות' פכ"פ וחכ"ח. ובגמ' מנה"מ א"ר יוחנן דאמר קרא וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו. מה ראה ראה שאין פתחי אהליהם מכוונים זה כנגד זה. אמר ראויין הללו שתשרה עליהם שכינה. ע"ך. ונחלקו בזה הפוס' ז"ל דלהרמב"ן והרי"פ בתשו' והרשב"א ז"ל חלונות דתנן שיש להם חזקה בשאין בהם היזק ראיה מיירי. דאלו חלונות שיש בהם היזק ראיה דעלייהו תנן לא יפתח אדם חלונותיו וכו' לעולם אין בהם חזקה דכקוטרא וב"ה דמו. ואפי' נתן לו רשות יכול לו' סבור הייתי לקבל. ועתה אי איפשי לקבל. ואפי' מחל לו הנזק דכיון דאסור למזיק להזיקו בראיה ואין אדם יכול ליזהר ולעמוד כל היום בעצימת עינים. על כרחנו לומר לזה סתום חלונותיך ואל תחטא תדיר ואפילו מכר או נתן לו יכול לחזור בו דנזקין כאלו אינם נמכרים וכו' כמבואר כ"ז בטור וב"י סי' קנ"ד ע"ש: