שופריה דיעקב חלק ב רד

כל א' עושה בנין וקירוי כנגד חצירו עד שמגיע לחצר שלמטה ממנה. כך שמענו והעידו לנו כמה בני אדם. ולכך מתחלה היינו דנים כפי הדין ואח"ך חזרנו לדון כפי המנהג. הן היום ראינו שיש עלבון במנהג הנז' שאם העליונה תתקן עד חצר שלמטה ממנה ר"ל עד הביב הקטן של חצר שלמטה ממנה היא לבדה ולפעמים שהיא נעלבת עלבון גדול שאם חצר שלמטה ממנה היא רחוקה הרבה ממנה שיעור שנים או שלשה דלמגאריל הרי היא נעלבת עלבון גדול לבדה. לכן ראינו אנחנו ב"ד לתקן והוא להחזיק בדין ובמנהג דהיינו כל חצר תתקן הביב הגדול שכנגד חצירה מגרל"א א' ובבנין וקירוי דוקא. ואם היו יותר ממגרלא א' יפרעו עמה העליונות במותר על מגרלא א' שוה בשוה בין אם הוצרכו לעשות מגרלא חדשה ובנין כותלי הביב וקירויו וכן בפינוי. הכל כאשר לכל יתנו העליונו' עם התחתונות שוה בשוה. מלבד שיעור מגרלא א' שאליה שופך הביב הקטן של אותה החצר שתתקן אותה חצר לבדה. זהו מה שנר' לתקן בענין זה וקיים: יקותיאל בירדוגו ס"ט: רפאל בירדוגו ס"ט: ובצידי התקנה הנז' נמ"ך בכ"י החכם הרשב"ו ז"ל על מ"ש הן היום ראינו וכו' וז"ל הרבנים זלה"ה שנהגו כן שמעתי באומרים טעם למנהגם כי כן היו עושים בבנין העיר שכל א' היה בונה ביבו ומגיעו עד מקום הבונה אחריו. לכן נהגו כן כשיתקלקל הבנין כתנאי הא'. אלא שאח"ך שלחו לשאול לרבני פאס זלה"ה והשיבו להם שתקנת הקדמונים נ"ן היא הכתו' משם מוהר"ר יעקב אבן דאנאן זלה"ה ומשם ואילך כך היו דנים והולכים זלה"ה. ותקנה זו של למגרלא לא נתנו לה שיעור ועליו תגדל המריבה. ע"ך: וז"ן מה שנמ"ך משם הרב מהר"ר יעקב אבן דנאן זלה"ה. בענין שכר תיקון הביבין שנסתמו לא' מבני המבוי והוצרך לחפור חפירות רבות במבוי לסלק הסיתום שאירע בהם כדי להעביר שופכי חצירו. תקנו רבותינו נ"ן בתורת תקנה שנקבעה לדורות שכל חפירה שיעשה המרגיש בסיתום מבני המבוי כדי להעביר שופכי חצירו אם הוא באמת המים העוברת באמצע המבוי יפרעו שכרה כל בני המבוי העליונים עם בעלי החפירה הצריכין לה חכ"ח: אמנם החפירה שיוצא בה פי הביב הקטן הנק' לפרכא ישלם כל שכרה בעל הביב הקטן. וכ"ז בתיקון החפירות. אבל אם נתקלקל בנין האמה האמצעית ותקרתה יתקנו אותה להוצאות כולן בשוה לפי חשבון הבתים שיהיה אז במבוי העליונים שכפי הדין ישלמו עם בני התחתונה חכ"ח אעפ"י שהתחתונה לבד הרגישה בסיתום וכו' עכ"ל: זה שנים מקרוב נזקקנו לדין זה ע"ע חצר בן בווירך והמציאו לפנינו קב"ע מכמה עדים שהעידו שהמנהג שנהגו זה כמה שנים בימי הרב ז"ל וע"פ שכל חצר עושה מגאריל שלה לעצמה עד שמגעת לחבירתה וחבירתה לחבירתה. והאחרונה מגעת להאלסלוקייא ואפי' אם יש בין חצר לחבירתה ב' מגארל או ג' ויותר וכן אם מהאחרונה עד סלוקייא ב' או ד' אין מסייעות זא"ז כלום. והגם שהיה זה נגד הדין ונגד הסברה שהרי אם לא היתה כ"א העליונה לבדה במבוי ויש בינה להאלסלוקייא עשרה מגארל או יותר היתה צריכה לעשות לבדה כדי שיגיעו שופכיה להאלסלוקייא ועכשיו שסייעוה שבאו ובנו אחרים למטה ממנה ועשו גם הם מגארל לצורך חצירם תשתכר העליונה שלא תתן אפי' חלק עמהם כדי שיגיעו שופכיה להאלסלוקייא. וכן בדין שהעליונה מסייעת לכולן וכמ"ש בס"ס קס"ה. מ"מ אחר שהמציאו העדות הנז' שכן המנהג אמרנו מנהג מבטל הלכה. ומפני זה היינו פוסקין תמיד כמנהג הנז' וכן פסקנו זה ימים מקרוב בענין שאנו עומדים בו במבוי לעטארין כמשו"ח ביד עליוני המבוי הנז'. הן עתה המציאו לפנינו תחתוני המבוי הנז' קב"ע שהעידו מפי הרב היפך דברי העדים הנ"ל שזכרנו. וגם חיפשנו ומצאנו דברי רבותינו הנז' כו"ח כדברי העדים האחרונים הנז' שזכרו המנהג הזה. ושהוא נגד הדין ועשו תקנה כנגדו כמשו"ח בפנים. וגם ראינו דברי הרב מהרי"ע אבן דאנאן הקדמון ז"ל שכתב שהמנהג הוא כפי הדין שבנין האמה האמצעית ותקרתה יפרעו העליונים והתחתונים בשוה וכמ"ש בפנים. לכן נר' שכיון שהמנהג הנז' רופף שיש מעידין כך ויש מעידין כך כנראה שגם הרב ז"ל היה אין ולאו ורפייא בידיה. ובכל זמן היה דן לפי ראות עיניו בענין. וגם שמהרשב"ו מעיד שחזרו לנהוג כדברי מהרי"ע ב"ד ז"ל. וגם שהמנהג הנז' הוא נגד הדין ונגד הס' א"כ אין לנו אלא מה שיתן הדין. ולמרבה יש לדון כפי התקנה הנז' שהיא קרובה לדין שכל מה שיוציאו התחתונים בפינוי הביב ובחידוש אלמגארל שלהם עד האלסלוקייא ובקירויים יפרעו הם והעליונים בשוה. ולמרבה יעשו התחתונים מגרלא א' ומה שנשאר בין התחתונה לשלמטה ממנה או בין התחתונה לגמרי עד האלסלוקייא יפרעו התחתו' עם העליונים בשוה וזהו דין אמת ומשפט שלום. זהו הנלע"ד לדון בענין שלפנינו וכן ראוי לקבוע הלכה לדורות. וע"ד אמת ח"פ בין כסא לעשור הצד"ק לפ"ק וקיים: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן כ"ו. שאלה מעי"ת טיטוואן יע"א ראובן היתה לו חצר א' ובעלייה א' קטנה היה לו בה חלון א' פתוח לחוץ. ואח"ך נלב"ע ראובן וחלי"ש. ונשאר החצר לזכות אלמנתו ושלשה בנותיה שמבעלה הנז' ואח"ז בא שמעון ובנה ושכלל חצר אחת נוכח החצר הנז' ופתח בעלייתו חלון א' נכחי לחלון של האלמנה הנז' באופן שהיה מזיקם בראיה. וגם פתח חלון אחר במ"א נוכח חלון אחר של האלמנה והיתו' הנז'. ושתקה האל' ולא מיחתה בשמעון ע"ע החלונות הנז'. והיתומות קטנות היו באותה שעה. ואח"ך נשיאו ב' בנות וסילקו עצמן בזמן הנישואין כמנהג. ויהי היום בנה ושכלל לוי חתנה בעל בתה עלייה א' גדולה על אויר החצר הנז' דהיינו על הגג ופתח חלון א' נוכח חלון א' שהיה לו לשמעון הנז' במ"א באופן שמזיקו בראיה. ובכן עמד שמעון ומיחה בחתן הנז' שיסתום החלון הנז' בד"ת מאחר שמזיקו בראיה. והחתן הנז' הן בפיהו מענה שחמותו דהיינו האלמנה הנז' לא מחלה בר"ן על החלונות ההם שפתח שמעון בחצירו נוכח החלונות שהיו לה לאלמנה וליתו' הנז'. והטעם ששתקה כי סברה שאינה יכולה למחות מאחר שכבר פתח