שופריה דיעקב חלק ב רב

ליקח או לשכור. וכשיתחלק לא ימצא בו לשו"א מהבתים וכו' ופסק הרב שאם פוחת הבית יותר מחומש לא מצי א' למיכף לחבירו לחלוק ובנד"ז נר' דמלבד פחת הדמים שיהיה בבה"ך גדול יתר מאד כשתתחלק. עו"ז נר' שאם תתחלק לג' לא תהיה ראויה לבה"ך כלל ואין לך הפסד לגרעון יותר מזה. ולכן נר' שאין יכול שו"א מהשות' לכוף את חבירו לחלוק ואי לא אתדר להו יעשו גא"א: באופן שהדין עם השותף הג' בכל טענותיו בין במה שטען שלא יחלוקו אלא יעשו גא"א. בין במה שטען שאף אם יתרצו לחלוק שיטילו גורלות. וכ"א אל אשר יהיה שמה הגורל לו יהיה. זהו הנלע"ד להשיב וצויי"מ אכי"ר: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל והסכימו שאר הבדי"ץ. סימן כ"ג. שאלה מעי"ת רבא"ט יע"א. אחלה פני רו"מ יודיענו דעתו היאך דנים בב"ד הצדק בדין גא"א בחצר שיש בתים ועליות ויכולין לחלוק בית כנגד בית בשומא ועל ידי עילוי ובתורבץ החצר אין בו שיעור חלוקה אם יכולין לכוף זא"ז לעשות גא"א. אף בבתים אגב החצר. או דילמא כיון שיש דין חלוקה בבתים אינם יכולים לעשות גא"א. ולא נעלם ממני מ"ש הרב מוהרי"ל בסי' תס"ט סק"ח. אלא שראיתי בפסקי הרב מהרמ"ט חילוקי דיעות לראשונים נו"ן בזה. ואמרתי אני בלבי ארצ'ה מעות לפני שולחנו הטהור ויורני מדרכיו ונלכה באורחותיו. ושלמא דמר יסגי כנפש נאה"ב הצעיר משה טולידאנו ס"ט תשובה בחצר שיש בה בתים ועליות וכו' הנראה לע"ד בתים גופייהו יכולין לגוד. ואין שומעין למי שאומר לחלוק וממילא אין כאן שאלה. דהאידנא עמא דבר כמ"ש מור"מ בשם יש אומרים דרוב בתים אין בהם דין חלוקה כלו' לחלוק בית כנגד בית שאין זה דבר שתשמישו שוה שעל הרוב אינם שוים לא בגובה ולא ברוחב או במצב ישיבתן וממילא אין תשמישן שוה ולכן יכולין הם לגוד זל"ז בבתים ובחצר כא'. ומעולם לא ראינו מי שכפה חבירו בדין לחלוק בית כנגד בית זולת ברצונם. ואי תבעי לך בשכבר נתרצו וחלקו וביררו בית לכל אחד ונשארו שותפים בחצר ותשמישיה אם יכולין לגוד הבתים אגב החצר אם לאו. וזו מחלוקת ישנה בין בית דין שלפנינו ושלפני פנינו ז"ל ובימי הרב מו"ד זלה"ה נקבעה הלכה ונכתב בספר ונחתם בב"ד של ארבע והרב מ"ד ז"ל בראשם כדברי האומרים שאין יכולין לגוד בבתים מבוררים. ולהשקיט ריב ומדון תיקנו לגוד בשכירות לבד. ושלם ידי"ן יסגא. כנפש נאה"ב יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן כ"ד. הלכות נזקי שכנים והיזק ראיה בענין הרוצה לעשות תברנא להטפת מים שרופים בתוך חצירו. ובני המבוי מעכבים: תשובה בסי' קנ"ה סיו"ד לא יחפור אדם בור וכו' ולא יביא אמת המים ולא יעשה בריכת מים לשרות בגדים לכיבוס בצד כותל חבירו אא"ך הרחיק מהכותל ג"ט וכו' כדי שלא יבליעו המים ויזיקו כותל חבירו, מזה מבואר דבהרחקה ג"ט סגי שאז אף אם יבלעו לא הוו גירי דיליה, וכן בסי' הנז' סל"א מי שבא לעשות משרה של פשתן בצד ירק של חבירו שהרי מי המשרה נבלעין בארץ והולכין ומפסידין הירק וכו'. כל אלו וכיוצא בהם א"ץ להרחיק בכדי שלא יזיק ומ"מ צריך להרחיק וכו' ג"ט וכו' כדי שלא יהיה היזק בידים וסיים מור"ם וה"ה בכל כיוצא בזה שאין ההיזק בשעת מעשה אלא בא אח"ך על הניזק להרחיק עצמו ובסל"א מי שהי"ל אילן בתוך שדהו קרוב לבור חבירו אין בעל הבור יכול לעכב עליו ולומר לו הרי שרשי האילן נכנסים לבור שלי וי"א שזה נזק הבא מאיליו לאחר זמן ובעת שנטע אינו מזיקו וכו' ע"כ. מכל זה נר' דגם בנד"ז יכולים האחים הנז' לעשות תברנא בתוך שלהם ואף אם ע"י ריבוי המים ששופכין מזיקין לביבין שפעמים כשנאטמים הביבין בוקעין ונכנסים המים לחצירות. וכ"ש המים חמין שמפעפעין הכותלין ובוקעין ונכנסים מ"מ נזק הבא מאיליו לאחר זמן הוא ובעת ששופכין אין מזיקין ודמי ממש למשרה של פשתן ולאילן בצד בור חבירו. והנך גריעי מיניה. דהנך קביעי אבל הכא מים עוברים הם אלא כשנאטמין הביבין אז מתכנסין ובוקעין ונכנסין: ואין לדמות זה להא דכתב הטור בשם הרא"ש שם בסי' קנ"ה על ראובן שחפר גומא בחצירו שמי גשמים יקלחו לתוכה וכשרבו המים בוקעין ועוברין דרך חומת מרתף שמעון וגם מסריח בחצר שמעון מריח המים. והשיב וז"ל נ"ל שראובן חייב לסלק היזקו. דאף לר' יוסי דאמר על הניזק להרחיק את עצמו היכא דלא הוי גירי דיליה מודה הכא כיון דנפיש היזקה דשמעון וגם תשמיש שמעון קבוע וא"א לו לסלק עצמו דאין דירה בלא מרתף וחצר. דלא קאמר ר"י אלא בבור ואילן אעפ"י שהבור קדם לאילן לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו משום דסתם בור הוא מים מכונסין ובקל יכול הניזק לסלק את עצמו ולהרחיק את בורו מהאילן בב' אמות ובור לא הוי כולי האי תשמיש קבוע. וגם לא נפיש היזקה כולי האי ולהכי קא"ר יוסי על הניזק להרחיק עצמו אבל בכל הנך הרחקות דמתני' מודה בהו ר"י דעל המזיק להרחיק עצמו. והדבר ידוע שההיזק הזה גדול מכל הנך היזקות דמתני' דמודה בהו ר"י. וגם ל"ד לאילן שלימים רבים עתיד ההיזק לבא אחר שיגדלו השרשים. אבל בנד"ז מיד כשהמים רבים ומתאספין בגומא בוקעין ועוברין לחצר שמעון והוו גירי דיליה והמדקדק בפ' לא יחפור ששיערו חכמים כל דבר ודבר לפי מה שראוי להזיק והיכא שידוע קצבה וסכום עד היכן ראוי להזיק כתבו השיעורין. והיכא שאין ידוע כתבו בכדי שלא יזיק כדתנן ומרחיק מנטיעותיו של חבירו ומנירו כדי שלא יזיק כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום והקפידה תורה שלא יעשה אדם