שופריה דיעקב חלק ב קצח

דבר אמת. נבון דבר וה' עמו שהלכה כמותו כמש"ל על כן ברכך אלהים לעולם. כמו שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם. וחזר עוד ופירש כסאך הכינו אלהים עולם ועד. ולשבט מישור נתן שבט מלכותך שלא יעקב לעולם מיום שנאמר לא יסור שבט מיהודה וכו' עד כי יבא שילה. אהבת צדק וכו' על כן משחך וכו' יאמר שמה שנתקיימה נבואת יעקב על יהודה בדוד משאר אחיו מפני אהבת הצדק ושנאת הרשע שהיתה בו כמו שנאמר על אליאב אל תבט אל מראהו וכו' כי מאסתיהו מחביריך הם אחיו שעל כולן נאמר גם בזה לא בחר ה'. וכשהגיע לדוד נא' קום משחהו כי זהו. ויתכן עוד מחביריך. שאול שנא' קרע ה' את ממלכת ישראל מעליך ונתנה לרעך לדוד. ואלו בדוד כתיב קרע ה' הממלכה מיד שלמה ונתנה לך את עשרת השבטים. ולבנו אתן שבט אחד למען דוד עבדי שלא תפסק המלכות מזרע דוד והם דברי רבינו כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות וכו'. ואעפ"י שלא זכה אלא לכשרים לא תפסק המלכות. וכו' והגיד מהצלחתו והצלחת בנו מור ואהלות וכו'. בנות מלכים וכו' אשר שבה דוד בחרבו ובקשתו אחינועם היזרעאלית. מעכה בת תלמי מלך גשור. וכן בשלמה לאין מספר. וגם ירמוז על מלכת שבא. נצבה שגל המלכה הגדולה על כל הנשים אשר יבואו לו. נצבה לימניך ואו' לכל בת מאותן הבנות הבאות אליו שמעי בת וראה וכו' ושכחי וכו'. כי הוא אדונייך וכו'. ועוד שהצלחת והצלחת בנו. ובת צור וכו' כלומר וגם אתה אומת צור המעטירה אשר במנחה פנייך יחלו עשירי עם וכו' הכנעי למלך דוד ולבנו וכל כבודה שיש ביך בת מלך פנימה ממשבצות זהב לרקמות תובל למלך וכו' כמו שנודע מענין חירם מלך צור עם שלמה לאהבת דוד אביו. ועוד חזר לעיקר המעלה שנתנה לדוד מחביריו שלא תפסק המלכות מזרעו. ואפילו יתמנו אחרים עמם לסוף תחזור כל המלוכה אליו. ואמר תחת אבותיך זה יהודה. יהיו בניך לעולם המלכות שניתנה ליהודה תתקיים בידך וביד זרעך עד עולם תשיתמו לשרים בכל הארץ שלא יהיה עמהם שום מלך אחר. ורמז באומרו תשיתמו לשרים על זמן הגלות. וכמשז"ל על פסוק לא יסור שבט מיהודה וכו' אלו ראשי גלות שבבל ונשיא שבארץ ישראל. ועוד כפל הענין ואמר המשורר מפי ה' שה' הבטיח לדוד ואמר לו אזכירה שמך בכל דור ודור. שאעפ"י שיהיה נשכח שם מלכות בית דוד באיזה דור יחזור ה' ויזכירהו לבני אדם ומעוררם לעשות מזרעו מלכים ונשיאים כענין שעשה יהוידע ליואש. ובני בתירא להלל. וכן נבוכדנאצר ויהי בהם מבני יהודה וכו' ולסוף ויעמדו לפני המלך. וגם הבטיחו וא"ל על כן עמים וכו'. שכשנאמר לו יפיפית וכו' על כן וכו' אהבת צדק וכו' על כן משחך וכו' שוב אמר לו ג"כ על כן עמים יהודוך לעולם ועד. שלסוף הדורות יעמד מלך המשיח מזרעו וימשול בכל העולם וכל העמים יודו במלכותו ויכרעו לפניו כענין שנאמר וישתחוו לו כל מלכים כל גויים יעבדוהו וכו'. לפני שמש ינון שמו ויתברכו בו כל גוים יאשרוהו. ואמר יהודוך נגד דוד. בענין שנאמר ודוד עבדי נשיא להם לעולם. זהו ביאור המזמור הזה ויסודו על מי נתייסד לדעתי. והוא כפתור ופרח. ולהרד"ק ז"ל ראיתי שפירשו על המלך המשיח ואין דברי השיר מכוונים יפה לפירושו כאשר יראה המעיין הקטן: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן כ'. שאלה מעי"ת תאפילאת יע"א בדין מי שהחזיק באיזה שררה אם יכולין הצבור להורידו: תשובה. אמת נכון שכל מי שהוחזק בשום שררה אפי' מעצמו אין הציבור יכולים להורידו. אפי' בא אחר גדול ממנו. וכמ"ש בי"ד ס"ס רמ"ה בהג"ה זולת מי שהחזיק בלימוד תשב"ר שאם בא אחר טוב ממנו שמסלקין את הא'. וכמ"ש שם סי"ח. וטעמו דבלימוד תשב"ר אין לנו להשגיח כ"א בתועלת התינוקות כל שמוצאין המלמד היותר טוב להם מוליכין אותם אליו. ואין חזקה בזה למלמד. ולראיה ח"פ בסיון לכל זמ"ן לפמ"ה. והשוב וקיים: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן כ"א. שאלה מעי"ת תיטוואן יע"א על ענין מקו"ט שבנאו נכבד א' מביני העיר לשם הקדש לטבול בו כל הציבור. ולהיות הנאתו הנהוגה אצלם לעניים. ושוב עמד ופירש שיחותיו לפני ב"ד שבעיר ולפני סובדי"ץ. והקדישו הקדש גמור לציבור והנאתו לעניים ע"ד שבעודו בחיים הוא ואשתו יהיו הם השליטים ליקח ההנאה ולחלקה לאשר ייטב בעיניהם מהעניים. ואחר מות שניהם אז תהיה לגזבר העניים שליטה לחלקה מכלל חילוקי העיר וכתבו הסופרים שטר מזה וס"ל כתבו וחתמו בדין של ג' שבמעמדם וברשותם היה ההקדש הנז'. וכאשר פירש המקדיש כן יקום ואין שום אדם יכול לבטל מדבריו כלום: אח"ז נלב"ע המקדיש ועמדה אשתו תחתיו ליטול הנאת המקוה ולעשות בה כרצונה ואין דובר אליה דבר. לימים קם מלך חדש והטיל על כל נכבדי העיר סך עצום והטילוהו יחידי העיר על הקרקעות שכל א' יתן על כל קרקע שיש לו סך כו"ך והאשה לא מצאה לאל ידה והלכה והתחננה לת"ח א' שהיו לו חובות על בעלה למכור לו כל הקרקעות שיש לבעלה. ומכללם המקו"ט הנז' בעד החובות ובעד שיפרע סך ההטלה ונתרצה המלוה הנז' וכתבו שטר מכר. וס"ל כתבו בדי"ץ הנז' שלשתם שבהסכמתם היה המכר וזכאי הלוקח במקחו ז"ג. אך מעולם לא החזיק הלוקח במקו"ט הנז' בחיי האשה. אח"ז נלב"ע האשה ועמד הלוקח הנז' וירד והחזיק במקו"ט הנז' ימים מספר ונטל הנאותיו ומיד עמד גזבר העניים והוציאו מידו. לפי המפורסם שהוא הקדש אף עפ"י שלא היה שטר ביד הגזבר והחזיק בו הגזבר: הן היום עמדו איזה עורכי הדיינים ולימדו ללוקח הנז' כי שלא כדין הוציא הגזבר מידו את המקו"ט מצד. ג' טענות. א' שאין עדות על ההקדש כלל כי עדות כל בני העיר והבדי"ץ עמהם בין בשטר בין בע"פ לא תועיל להקדש. כי כולם נוגעים בעדותם. ב'. דטענינן ללוקח שהאשה המוכרת לקחה מן ההקדש ומסתייעין בזה מצד הסכמת ב"ד החתומים על ההקדש שחזרו והסכימו על מכר האשה ללוקח. ג' ששטר ההקדש נמצא עכשיו ביד יורש האפוט' של יורשי המקדיש וכל שלא נמצא ביד גזבר העניים טענינן ללוקח או ליורשי המקדיש כתבה ונמלך.