עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryשופריה דיעקב חלק ב

שופריה דיעקב חלק ב קצה

Shufreh DeYaakov Part 2 195 · שופריה דיעקב חלק ב · free full Hebrew text

Open in the reader →

השררה חוזר וניעור שהיא ירושה לו ולזרעו עד עולם. ומזה חשבו מקצת החכמים בפנים להביא ראיה לנד"ז שהסיע דירתו מן העיר וחזר הוא או זרעו הם דברי תימא דודאי הרב מהריב"ץ ז"ל לאו במינו אחר. ועדיין לו זרע ראוי מיירי דבכה"ג פשיטא דזכה הב' לו ולזרעו ואעפ"י שנולד לא' אח"ך זרע ראוי. כבר זכה מי שזכה וכמ"ש. אבל הרב ז"ל מיירי בודאי בכגון שמת הא' ולא הי"ל זרע ראוי ומינו אחר וזכה לו ולזרעו ונהגו שררה זרעו של הב' כמה דורות ולסוף לא היה בהם ראוי' ורצו הקהל למנות אחר אשר לא מזרע שניהם וזרעו של הא' רוצים לחזור לשררתם הקדומה כי היה בהם אז ראוי אך אינו שקול כשלישי שרצו הקהל למנות. בכגון זה הוא שכתב הרב שהדין עם זרעו של הא' שהרי השררה ירושה לראש בית אביהם לו ולזרעו עד עולם. וזרעו קודם לאחר אעפ"י שאינו שקול כמותו וכמ"ש גבי נדב ואביהוא הא אם היו להם בנים הם קודמין אעפ"י שאינן שקולין כאלעזר ואיתמר. ואי משום הפסק זרע שאינו ראוי. אין הפסק זה מבטל הירושה שירושה אין לה הפסק. ונהי דכל עוד שיש לב' זרע ראוי אין מעבירין השררה ממנו ומחזירין לזרע הא' אעפ"י שחזר להיות בהם ג"כ ראוי. מפני שכבר זכה הב' בזמן שלא היה לא' זרע ראוי ופסק כחו. מ"מ השתא דפסק כח הב' גם כן שאין לו זרע ראוי. דין הוא שיהיה כח שררת הא' חוזר וניעור ליירש אותו זרעו הראוי והוא קודם לאחר אעפ"י שאינו שקול כמותו. ואפילו אם אחר כך אחר שפסק כחו של ב' נולד מזרעו של הב' זרע ראוי עכ"ז זרע הראוי של הא' קודם שהוא קודם לזכות. ולעולם מודה הרב דבכגון זה שאין הגדול ראוי או שאינו מצוי ונתמנה הקטן או אחר דזכה הב' לו ולזרעו הראוים. אעפ"י שאחר כך היה לגדול בן ראוי או שבא ממקום שהיה. וא"כ אין ראיה מדברי הרב לנד"ז שהסיע הגדול דירתו מן העיר והחזיק הקטן ברשות הקהל וזכה ושימש הוא וזרעו אחריו ועדיין עומדים ומשמשים לשנאמר שכשיחזור הגדול או זרעו שיחזרו לשררתם. אם לא שנסמוך על דברי האחרונים שסוברים שהנאת השררות אינה כשררה עצמה שההנאה היא ירושה לכל זרעו הראוים לאותה שירות שממנה נמשכת ההנאה. כגון שליחות צבור ושחיטה וכיוצא וכמ"ש: איברא שדברי הרב מהריב"ץ ז"ל עצמם בראייתו שהביא לדחות דברי האומרים שהפסק זרע שאינו ראוי מבטל כח השררה ממלכות בית דוד שעתידה לחזור אחר שפסקה. אין לי שכל להבינם. וכי מלכות בית דוד ב"ד העבירוה מזרעו לפי שלא היה ראוי ונתנוה לאחר הראוי. או לעתיד ב"ד הם שיחזירו המלכות לזרעו בראותם שיש בהם ראוי אעפ"י שיראו שיש אחר יותר ראוי משאר השבטים והלא ה' באפו בלע את כל נאות יעקב חלל ממלכה ושריה ולא נתנה לאחר משאר שבטי ישראל. ולעתיד גם כן הוא יתעלה המחזירה ואין הבחירה בידינו להמליך מזרע דוד או משאר שבטים כי המלך המשיח שיעמוד במהרה בימינו הוא עצמו תנוח עליו רוח אלהים ויבא ויאמר אני מזרע דוד אבי ואני באתי למלוך עליכם עפ"י ה' אלהי ואלחם מלחמותיכם ואקבץ נדחיכם ואבנה המקדש במקומו ואשיב בנים לגבולם ומשמרות על תלם. וכשיעשה כל זה בפועל אנו חייבים ללכת אחריו. ולהאמין בו שהוא מזרע דוד והוא המשיח שאנו מקוום. ולא יצוייר לומר שאעפ"י שיהיה אחר שיעשה כמוהו ) ויותר ממנו אין לנו ללכת כ"א אחר האלה. שאומר שהוא מזרע דוד שא"א שיהיה זה ואין הדבר תלוי בידינו לעשות בו כפי בחירתינו כ"א בידו ית' אשר כל אשר חפץ עשה בשמים ובארץ. ומה ענין זה לקהל שמינו בבחירתם רב עליהם ומת ולא הניח זרע ראוי ומינו אחר ומת גם כן ולא הניח זרע ראוי ובחרו להם אחר עוד ג'. וכשרצו למנות הג' נראה בעליל שיש לא' זרע ראוי שנולד מאותו שלא היה ראוי אבל אינו שקול כאותו שרוצים למנות והקהל אומרים לא נמנה כ"א הראוי יותר שבחרנו שכבר פסק כח הא' שאפילו יעמדו דבריהם אין זה מנגד לאמונת חזרת מלכות בית דוד למקומה ואם הרב רוצה להביא ראיה מאמונתינו ביעודו יתברך שאעפ"י שהפסיק המלכות מזרע דוד ונתנה לשאר האומות עתיד הוא להחזירה לו ולהמליך המשיח מזרעו ולא יבחר באחר זולתו משאר השבטים לתת עליו את רוחו ולהמשילו לעשות מה שימשיל למלך אשר מזרע דוד ומזה מחייב הרב ללמוד לענין הקהל הנז' כי כל דרכי ה' משפט. גם זו אינה ראיה שמלבד שהשי"ת יעשה זה למלך המשיח מצד מעשיו הטובים שיהיה נבחר בהם מכל האדם כענין מרע"ה. ומידיעתו יתעלה מראשית אחרית ידע שיצא חוטר מגזע ישי ראוי לכך מכל האדם. וייעדנו בו כענין שנאמר בירמיה בטרם אצרך בבטן ידעתיך וכו' נביא לגויים נתתיך. עוד זאת שמא שיעשה ה' כך לזרע דוד לא מפני שהשררה ירושה לו לבד ככל בעלי השררות אלא מפני הבטחתו גם כן שכבר הבטיח בתורה לא יסור שבט מיהודה וכו' עד כי יבא שילה. והוא המלך המשיח שיב"ב. שענין לא יסור בכאן נ"ל שר"ל שלא יספיק החוט וישאר בהפסקתו לעולם. אלא שהגם שיפסק באיזה זמן יחזור. ולדברי חז"ל שאמרו אלו ראשי גליות שבבבל ונשיא שבא"י. נראה שסוברים שגם בזמן הגלות לא נפסק החוט שתמיד מעמיד ה' שופטים ושוטרים. מזרע דוד ואם אינם גלוים וידועים לנו הוא ית' יודע. גם בנביאים נאמר בנבואת נתן לדוד והקימותי את זרעך אחריך וכו' אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם וחסדי לא יסור ממנו כאשר הסירותי מעם שאול וכו'. כסאך יהיה נכון עד עולם. גם בכתובים הוא אומר מצאתי דוד עבדי וכו'. לעולם אשמור לו חסדי ובריתי נאמנת לו. ושמתי לעד זרעו וכסאו כימי שמים אם יעזבו בניו תורתי וכו' ופקדתי בשבט פשעם וכו' וחסדי לא אפיר וכו'. לא אחלל בריתי וכו'. אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב. זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי כירח יכון עולם וכו' וז"ל הרמב"ם ז"ל שכתב סמוך לענין זה שהמלכות וכל השררות הם ירושה. והוא שיהיה הבן ממלא וכו' וכמש"ל. כתב וז"ל כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם. שנא' כסאך יהיה נכון עד עולם ולא זכה אלא לכשרים. שנא' אם ישמרו בניך בריתי אעפ"י שלא זכה אלא לכשרים לא תכרת המלוכה מזרע דוד לעולם הקב"ה הבטיחו בכך שנא' אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. וחסדי לא אפיר מעמו. נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל והיה אותו המלך הולך בדרך התורה והמצוה ולוחם מלחמות ה' הרי זה מלך. וכל מצות המלכות נוהגות בו אעפ"י שעיקר המלכות לדוד ויהיה מבניו מלך שהרי אחיה השילוני העמיד ירבעם ואמר לו והיה אם שמוע תשמע את כל אשר אצוך